האמת, שהשאלה הזו טומנת בחובה סיפור מורכב למדי ומעניין לא פחות. למה בעצם צריך הזבוב להידמות לדבורה? ואיך זה בעצם קורה שיש בעלי חיים שונים מקבוצות שונות אך דומים להפליא?
ראשית הבהרה, בהסברים כגון אלו, על מנת לפשט את ההסבר, יש לנו נטייה להאניש או לספק הסבר מנקודת המבט שלנו. ברם, אנחנו לא יודעים מה בעלי־חיים חושבים, אם בכלל. אנחנו כן יכולים, על פי מכלול התנהגויות ותופעות, להעלות השערות או אפילו להסיק, על בסיס ניסויים, מסקנות המנסות להסביר תופעות כגון אלו. האנשת ההסבר נועדה להפוך אותו לנוח וברור יותר.
תופעת החקיינות (mimicry) נפוצה בטבע. אפשר למצוא אותה בקרב פרוקי־רגליים, חסרי־חוליות, דו־חיים, זוחלים, עופות ואפילו צמחים. החקיינות הקלאסית היא ניסיון של גורם אחד להראות כמישהו או משהו אחר בכדי 'ליהנות' מיתרון כלשהו שמספק הדימוי המקורי באופן טבעי. כלומר, אם דבורה מעבירה מסר כלשהו המתריע על היותה מסוכנת, זבוב ה'מאמץ' את איפיון המסר גורם לסביבה לחשוב שהוא דבורה ולהימנע מקרבתו. המסר הקלאסי הוא חזותי, המתבטא בצבע או צורה אבל יכול להופיע גם בריח, בקול ואף בהתנהגות.
ואיך 'יודע' הזבוב איזה מסר להעביר? ראשית התשובה היא שהזבוב לא 'יודע'. המסר הוא תכונה נגזרת של תגובה אבולוציונית ללחצי ברירה המתרחשים כל הזמן במערכת האקולוגית. כאשר תכונה 'חיובית' משפרת את השרידות של הפרט היא נוטה להתקבע ועשויה להפוך עם הזמן לדומיננטית. כאשר אורגניזמים שונים מתפתחים במערכות אקולוגיות דומות, (בית גידול דומה, מזון דומה, מימדי גוף דומים ועוד) מתקיימת מגמה של התפתחות מקבילה של פתרונות דומים לבעיות דומות. תכונה חיובית, כמו מסר המשפר הישרדות בכך שהוא מקטין לחץ טריפה, יכולה להפוך לדומיננטית מהר יחסית כאשר היא מקבלת חיזוק קהילתי, כלומר היא נמצאת בשימוש נרחב של אורגניזמים שונים המעברים לכאורה מסר דומה.
חקיינות היא מסר המשפר הישרדות. למשל: אם דגם צבעי האזהרה של דבורים ממינים שונים הוא: פסים בצבעי צהוב / כתום, הרי כל אורגניזם אחר שיפתח בדרך המקרה דפוס צבעים דומה, עשוי יהיה להינות גם הוא מהמסר ובמיוחד אם אין למסר שלו כיסוי אמיתי. כאשר למסר אין כיסוי אמיתי, כלומר הנושא אותו, החקיין, אינו ארסי או רעיל, הוא נקרא רמאי.
בפועל נוצרת פה קואליציה מוזרה; כאשר גורמים רבים מקבוצות שונות, שלכאורה אין קשר בינן ולעיתים הן מתחרות, משתמשים באותו דפוס מסר. כך נוצר מסר־על, המחזק יותר את המסר של הפרט הבודד. כלומר; טורף הנתקל פעם אחת בדבורה ונעקץ, ילמד להיזהר מכל מה שמעביר מסר דומה, גם אם הוא אינו דבורה. אם יש מגוון של עוקצים או בעלי טעם דוחה עם מסר דומה, הרי זה לא משנה את מי יפגוש הטורף, אחרי הפגישה הראשונה הוא ילמד להיזהר מכל מה שדומה לחוויה הלא נעימה, וגם מאלה שרק מרמים. החשיבות של החקיינים בקואליציה בזה שהם מהווים חלק מהצפה של המסר במרחב הגיאוגרפי ובמרחב הזמן ומסייעים לקבע את המסר בזיכרון של הטורף. ירידה כללית בעוצמת המסר עשויה להשכיח את המסר בטורפים בעלי זכרון קצר טווח ואז כל הסיפור מתחיל מחדש.
רמאות עובדת רק אם החקיין ישמור על יחס כמותי נכון מול המקור. אם יהיו יותר חקיינים מאשר המקור, המסר יתגלה מהר מאוד כבלוף והוא יהפוך ללא רלוונטי.
לא ניתן לדעת בוודאות מתי דבורים פיתחו צבעי אזהרה. צבעי אזהרה נתפשים ככאלו רק מול טורף המסוגל להגיב לדפוס צבעים כאלו. יתכן שדפוס צבעים כזה התפתח בדרך המקרה לפני הופעת טורפים בעלי ראייה חזותית טובה (חולייתנים יבשתיים), וכאשר אלו הופיעו, צבעי דבורים שהעבירו את המסר הכי טוב שרדו והפכו לצבעי אזהרה. ניתן להניח שמסר אזהרה דמוי דבורה החל להפוך דומיננתי בזבובים חקיינים רק לאחר שהוא הפך למסר פעיל בדבורים.
חקיינות יכולה להעיד לא רק על הקשר בין המקור לחקיין אלא גם על הטורפים עצמם. מסרים חזותיים מעידים על טורפים בעלי כישורי ראייה מסוימים. למשל: ראיית צבע טובה ואלו ערוצי צבע דומיננטיים אצלם. אם אנחנו רוצים לחקור דווקא את הטורפים אפשר ללמוד הרבה עליהם מהמזון שלהם.
עוד תובנה מעניינת, לכאורה טריוויאלית אבל לא פשוטה. כדי שמסר־על יעבור נכון הוא חייב להתקבל באותו המישור. כלומר לדבורה ולזבוב צריך להיות אויב משותף, כזה היכול להשליך את הניסיון הרע עם הדבורה כלפי הזבוב. לא תמיד מוצאים כזה ולכן לא תמיד פשוט להסביר מהו לחץ הברירה ההתפתחותי שהביא למסר המשותף. צריך לזכור שאנחנו רואים רק חלק קטן מהתמונה, חלקים רבים אבדו במהלך ההיסטוריה האבולוציונית, אחרים לא תמיד ברורים מאליהם ויהיו גם כאלה שלא נדע לעולם.
הרבגוניות בחקיינות יכולה להעיד שחשיבות המסר היא לא בהעתקה 1:1 אלא באיפיון המסר. למשל; עצם הופעה של שילוב פסים בצבעי צהוב / כתום, לעיתים בשילוב עם שחור, תפעיל אוטומטית את המסר. לכמות, רוחב ומיקום הפסים יש כנראה פחות השפעה. העובדה ששילוב הבעים כזה מופיע גם בכתמיות אקראית (לא בהכרח פסים) מראה שהמסר יעבור בדרכים רבות אם ישמר הבסיס שלו. עד כדי כך שלעיתים קרובות מספיק כתם אחד בולט ומשמעותי בצבע אזהרה נכון להשגת המטרה.
חקיינות היא תופעה מרתקת (חלק מתחום התקשורת הבין־מינית) היכולה למלא ספרים שלמים ורעיונות למחקרים רבים. נגעתי רק בקצה העניין ומי שרוצה להרחיב יוכל למצוא מידע ברשומה על החקיינות וגם ברשת ובספרות. על ההבדלים בין זבוב לדבורה וכיצד ניתן להבדיל בינם גם בשדה ניתן לקרוא ברשומה בין זבוב לדבורה.