האקריות זוהו כשייכות לסוג Macrocheles, הכולל כמה מינים הצמודים לזבליות. חלקם טרמפיסטים מובהקים שאינם קשורים דווקא למין ספציפי וחלק מוכרים כמינים צמודים למינים מסוימים של זבלית. אקריות אלו ניזונות מנמטודות (תולעים נימיות) החיות וניזונות בכדורי הזבל, הן טורפות גם זחלי Ceroptera במידה ואלה מצויים בכדור הזבל.

מחקר שנעשה בחו"ל על היחסים בין זבלית פרעה לזבוב Ceroptera rufistarsis ולאקרית Macrocheles saceri מצא שלחץ הטריפה של אקריות על ביצי וזחלי הזבובים הביא לכך שזמן ההתפתחות של דרגת הביצה והזחל הוא קצר ביותר ממחצית בהשוואה לזבובים דומים ואילו זמן התפתחות הגולם (שאינו נטרף על ידי האקריות) הוכפל כפי שתיים (יתכן שמימצאים אלה תואמים גם למינים בהם צפיתי). החוקרים משערים שהממצאים מראים על לחץ ברירה ישיר של האקריות על זחלי הזבובים שנאלצו לשנות את מהלך ההתפתחות כתגובה ללחץ הטריפה על הדרגות הצעירות.

הסיפור המרובע של צבי, חיפושית, זבוב ואקרית הוא רק אחד מסיפורים רבים המתרחשים תחת האף בבתי גידול שונים. בית הגידול החולי של מישור החוף מצוי בסכנת היעלמות, צמצום שטחי החולות וציד לא חוקי מביא להיעלמות של מינים גדולים כמו הצבי הזקוקים לשטחי מחיה נרחבים, כמו גם להיעלמות של מינים תלותיים הקשורים בו. אומנם לזבלית אין צורך בשטחי ענק, אך ללא הצבי אין לה הרבה סיכוי לשרוד ויחד איתה יעלמו מינים אחרים התלויים בה. הידע שלנו על מקרים דומים דל ואינו עומד בקצב של היעלמות החולות. אם לא נדע לשמר את נופי החולות האחרונים של מישור החוף נמצא את עצמנו ללא נכסי הטבע ובורים בכל הנוגע למה שאבד ולא יחזור.