אחת השאלות היותר נשאלות לאורך השנים בהם אני מצלם ומפרסם תמונות היא; היכן אני מוצא את כל פרוקי־הרגליים שאני מצלם? והתשובה פשוטה; בכל מקום: בשדות, בחצר ואפילו בבית. הם שם כל הזמן והדרך הבטוחה למצוא אותם היא לחפש.
אין עונה מועדפת, אין שעות טובות, אין מזג אוויר אידיאלי. בכל זמן שנצא לחפש, נמצא משהו. נכון, יש מועדים נוחים יותר כמו האביב או שעות הבוקר המוקדמות, אך מניסיוני גם במועדים אופטימאליים חזרתי לעיתים מאוכזב.
היפה הוא שבאותו המקום ובתקופות וזמנים משתנים, אפשר למצוא דברים שונים או את אותם הדברים במצב אחר. רק זה מספק שפע הזדמנויות לתצפיות מעניינות וצילומים מיוחדים.
ברשומה זו ואחרות שתגענה בנושא 'חרקים בשטח', אנסה לגעת בהיבטים השונים של איתור, תצפית וחווית הצפייה בחרקים. מה נדרש לשם כך, כיצד לעשות זאת בצורה הנכונה שתפגע פחות בהם, בנו ובסביבה, מתי ואיפה.
סבלנות – פרוקי־הרגליים לא מחכים לנו. לרוב הם משתדלים להימנע מאיתנו ולעיתים קרובות אנחנו אפילו לא מודעים לנוכחותם מתחת לאף. כמו אצלנו, גם אצל פרוקי־הרגליים (גם פרטים באותו המין) יש חששניים יותר ופחדנים פחות. כאלה שנוטים לשתף פעולה וכאלה שעושים הכול כדי לא ל'התפקסל'. אולם עם הסבלנות באות גם התוצאות. תמיד מוצאים פרטים נוחים יותר למעקב או צילום או כאלה שפשוט 'מחכים' לנו שרק ננציח אותם.
איתור חרקים ותצפיות הם לכאורה עניין מורכב, מאידך לא צריך אוניברסיטה בשביל ללמוד את זה. צריך רק לצאת לשטח ולהתחיל להסתכל. ואם אתם לא מוצאים כלום אל דאגה. יש מספיק זבובים, יתושים וצרעות שיבואו לארח לכם חברה.
ולא לשכוח שאפשר ורצוי גם לצלם, אבל זה כבר סיפור אחר.