חרקים כקבוצה מציגים מגוון רחב ביותר של צורות תזונה. אפשר למצוא בהם טורפים (קרניבוריה ופרזיטואידיות), צמחוניים (הרביבוריה), אוכלי־כל (אומניבוריה), טפילים. יש מתמחים הניזונים מתפריט מוגדר מאוד של מזון ויש כוללניים המסוגלים לאכול כל חומר אורגני זמין.
לחרקים שתי דרגות ניזונות: בוגרים (למעט מינים שאינם ניזונים כלל כבוגרים) וזחלים (גלגול מלא) או נימפות (גלגול חסר). לעיתים שתי הדרגות ניזונות באופן דומה ולעיתים כל דרגה מתמחה בסוג אחר של מזון.
חרקים טורפים מהווים כ־25% ממספר המינים המוכרים למדע. הם מיוצגים כמעט בכל הסדרות. יש סדרות בהן רוב המינים טורפים ויש הכוללות נציגות מוקטנת או 'סימלית'. מאחר ונבצר להביא הנה את כולם ואפילו לא את מקצתם, נבחרו מספר מייצגים של טורפים יבשתיים המראים גישות שונות לאופן בו חרקים משחרים לטרף.
למרות ההבדלים המורפולוגיים בין הסדרות השונות, חרקים טורפים נוקטים לעיתים בגישות דומות או פתרונות זהים לשיטות ציד או טריפה (אבולוציה מתכנסת). לרוב נובע הדבר מהצורך להתמודד עם בעיות דומות הקשורות לסוג המזון ובית הגידול.
חרקים טורפים נמצאים בכל בית גידול. כלומר, היכן שימצאו חרקים סביר שימצאו חרקים אחרים (או פרוקי־רגליים אחרים) שאוכלים אותם כבוגרים או באחת מהדרגות הצעירות שלהם. בבתי גידול צרים בהם מקיימים תנאים מיוחדים, מגבילים או לא משתנים תדירות, חרקים נוטים להתמחות מאחר ומגוון המזון נוטה להיות מצומצם. כך גם הטורפים שלהם, רבים מתמחים אף הם בציד של אותם חרקים. בתי גידול בהם מצוי עושר גדול של טיפוסי מזון, מחזיקים שפע של מינים, וטורפים רבים הם כוללניים המנצלים את המגוון לטובתם.
חרקים טורפים מציגים מספר אסטרטגיות ציד:
ציד אקטיבי – מתייחס לחרקים המוצאים טרף בחיפוש יזום על הקרקע, בתוכה, באוויר או בתוך המים. בקבוצה זו נמצאים בין השאר: חיפושיות טורפות, שפיראים, זבובים טורפים, נמלים, צרעות וזחלים של חרקים החיים בקרקע או בחומר אורגני והניזונים מזחלים של חרקים אחרים.
ציד ממארב – במארב הטורף ממתין לטרף שיגיע סמוך אליו עד לטווח תפיסה או למרחק קצר המאפשר התקרבות חרישית. דוגמא לחרקים הנוקטים בשיטה הזו הם: גמלי־שלמה, מינים שונים של פשפשים טורפים, זחלים של חרקים טורפים כדוגמת זחלי גדיות ונימפות של שפיראים בתוך המים. מינים רבים פיתחו התאמות מיוחדות לציד ממארב.
ציד מלכודות – יש הנעזרים במלכודות כדי ללכוד את הטרף. על אלה נמנים זחלים של ארינמלים, וזחלים של זבובי אריתולע.
הטעייה – יש חרקים הנעזרים בהטעיה ויזואלית כדי למשוך את הטרף (מינים מסוימים של גחליליות) או הטעיה ריחנית כדי להמנע מגילוי ובמטרה לחדור לקיני נמלים (מצוי אצל חיפושיות, זחלים של פרפראים, צרצרים ופשפשים).
מובחנות שלוש דרכים בסיסיות לתפיסת והכנעת טרף: מרבית הטורפים עושים זאת בעזרת גפי פה מפותחות. על אלה נמנים זחלים של ארינמלים, גדיות ורצניות מקרב החיפושיות, צרעות ונמלים מקרב הדבוראים. דוגמה נוספת לאבולוציה מתכנסת היא שימוש ברגלי טרף. אצל חרקים כאלה התפתחו זוג הרגליים הקדמיות למכשירי לפיתה חזקים. רגלי טרף מוצאים אצל גמלי־שלמה, אצל הטרפרגל מהארינמלאים, במינים שונים של פשפשים טורפים ואצל זבובים טורפים כמו במין טרפיידי ממשפחת הזבובחופיים. על רגלי טרף תוכלו לקרוא בהרחבה בקישור.
בטורפים מעופפים כשפיראים וזבובים טורפים (משפחת הטרפניים) נעשה שימוש ברגליים קוצניות האוחזות המתכנסות ואוחזות בטרף, מונעות בריחה ומסייעות באכילה.
טורפים רבים משתמשים בארס ממית ומפרק או משתק כדי לנטרל את הטרף. אצל פשפשים טורפים וזחלים של ארינמלים מדובר ברוק המכיל רכיבים משתקים ומפרקי רקמות. החדרת הארס נעשית בעזרת גפי פה יעודיות. אצל דבוראים נעשה שימוש בבלוטה יעודית בה נוצר הארס והוא מוחדר בדרך כלל בעזרת עוקץ. על חרקים ארסיים אפשר לקרוא בהרחבה ברשומות חרקים ארסיים א' וב'.
שפיראים
אבות השפיראים כבשו את האוויר בתור הקרבון לפני כ־350 מיליוני שנים ומאז בני סִדְרַת הַשַׁפִּירָאִים שולטים כחרקים טורפי־על בבית גידולם. זחלי שפיראים מתפתחים בבית גידול מיימי והבוגרים מבלים את זמנם בבית גידול יבש. כטורפים הם פיתחו התאמות מיוחדות המאפשרות להם לצוד מזון ביעילות בכל סביבת חיים. למרות ששתי קבוצות השפיראים; שפיריות ושפריריות שונות בתכונות רבות הן מגלות התאמות דומות לאורח חיים של ציידים.
שפיראים (בוגרים) לרוב צדים באוויר. איתור הטרף נעשה מעמדה שולטת נייחת או בתעופה. כאשר מזון פוטנציאלי מאותר הוא מיורט בעוד באוויר ונאכל בעמדת מנוחה. ציד באוויר מצריך כישורי תעופה טובים במיוחד, גם כדי להיות מהיר יותר מהטרף וגם להיות מסוגל לרדוף אחריו בסביבה תלת־מימדית. למרות שמנגנוני התעופה של השפיראים נחשבים פרימיטיביים, הם מתאימים מאוד לסביבת החיים. שפיראים מצוידים בשרירי תעופה חזקים וביכולות שליטה שרירית ועצבית על הכנפיים המאפשרות תמרוני טיסה מורכבים מאוד. ציידים צריכים ראייה טובה ושפיראים מצוידים בעיניים גדולות במיוחד המתאימות לזיהוי חרקים בתעופה.
שטח הכיסוי של העיניים מעניק כיסוי ראייה היקפי של כמעט 360 מעלות וראייה בינוקולרית מוגבלת. בצירוף מרווח תנועה גדול של הראש, השפירית יכולה לאתר ולהתביית על טרף ברדיוס רחב ביותר מבלי לשנות את עמידתה. לכידת הטרף נעשית בעזרת הרגליים הקדמיות. אלו מצוידות בזיפים קשים וחדים המאפשרים לאחוז כצבת בטרף. גפי הפה הן נושכות־לועסות המותאמות לאכילת חרקים רכי גוף.
שפיראים בוגרים הם טורפים כוללניים (פוליפגים). ככאלה הם טורפים מכל הבא ליד, בדרך כלל מדובר בחרקים קטנים המעופפים ליד מקווי מים. לעיתים שפיריות יצודו שפריריות הקטנות מהן.
גמלי־שלמה
אם השפיראים שולטים באוויר, הרי בני סִדְרַת גְּמַלֵּי־הַשְׁלֹמֹה הם טורפי־על בבית הגידול הצמחי. למעט מספר מינים החיים על הקרקע, מרבית המינים של גמלי־שלמה חיים על צמחים. כולם ציידים מוכשרים המותאמים לאורח חיים של צידים מהמארב. ציד מהמארב דורש יכולת התמזגות עם הסביבה, ואכן גמלי־שלמה מדגימים בצורה נפלאה יכולות הסוואה ויזואליות והתנהגותיות (המשמשות גם להתחמק מאויבים) המונעות גילוי מוקדם מצד הקורבן עד שמאוחר מידי. גמלי־שלמה מקפידים על חוסר תנועה או תנועת טלטול המהתלת בראייה של הטרף שאינו חש בסכנה הסמוכה עד שמאוחר מידי.
לגמלי-שלמה ראייה טובה מאוד בזכות זוג עיניים גדולות הממוקמות במרווח גדול בחזית הראש ויכולת סיבוב הראש הקרובה ל־180 מעלות. הם צדים ביום ובלילה ומצויידים במנגנון המשפר את הראייה בתנאי אור קלושים. ראייה בינוקולרית בטווח הקצר מאפשרת אומדן טווחים לטרף הנדרש כדי להשתמש בזוג רגלי טרף הנשלפות קדימה במהירות בזק (1/20 שנייה) ואוחזות בו אחיזת מוות. רגלי הטרף מצוידות במערך קוצים מנוגדים, נוקשים וחדים שלא משאירים סיכוי לאף טרף הנלכד בלפיתה. גפי הפה הן נושכות־לועסות המותאמות גם לביתור חרקים גדולים יחסית עם קוטיקולה קשה.
גמלי־שלמה הם טורפים כוללניים שלא יהססו לטרוף כל המזדמן בדרכם, כולל את בני מינם. הם צדים ביום ובלילה. מינים רבים בדרגות הצעירות והבוגרות נוטים לארוב שעות ללא תנועה בקרבת פרחים כדי לצוד מבקרי פרחים מזדמנים.
חגבאים
סִדְרַת הַחַגְבָאִים כוללת מספר מינים הניזונים גם ממזון מהחי. הטורף המשמעותי בסידרה הזו הוא חרגול מסוג סגא. בישראל הסוג סגא כולל מספר מינים כאשר הגדול מכולם הוא סגא ענק (7-8 ס"מ אורך גוף). סגא חסר כנפי תעופה והוא מבלה את חייו על הקרקע ובין ועל צמחיה נמוכה. כל הדרגות טורפות. בעיקר חגבים צעירים. הם נעזרים בזוג רגליים קדמיות חזקות מאוד המצוידות בקוצים לדריסת הטרף. גפי הפה הן נושכות־לועסות.
פשפשים טורפים
בסִדְרַת שׁוֹנֵי־כָּנָף (לשעבר 'פשפשאים') יש משפחות רבות הכוללות מינים טורפים. המשפחה הבולטת ביותר בתחום היא משפחת הטורפניתיים בה מרבית המינים טורפים פרוקי־רגליים (יש מספר מינים טפילים מוצצי דם). האיבר המאפיין את המשפחה הוא גפי פה דוקרות־מוצצות – חדק מעוקל וחזק המשמש להחדרת רוק משתק / מפרק ומציצת לשד הקורבן. הראש קטן יחסית לעיניים הבולטות מהצדדים והללו מספקות רדיוס ראייה רחב למדי וככל הנראה גם ראייה בינוקולרית מוגבלת. בסוגים אחדים התפתחו רגלי טרף בדומה לאלו המצויים אצל גמלי־שלמה.
טורפניתיים כקבוצה הם טורפים כוללניים המסוגלים להכריע גם טרף הגדול מהם ולא יהססו להתנסות בקניבליזם. אורח החיים כטורף משתנה ממין למין אבל בכללי הציד נעשה בדרך כלל ממארב או כציד מזדמן. על פשפשים טורפים אחרים ניתן לקרוא ברשומות הבאות: נביס ירוק, הטורף שנטרף ועל הרצען המשולבק במחטף לאור היום.
ארינמלאים
סִדְרַת הַאֲרִינִמְלָאִים כוללת משפחות רבות ומגוונות. מרביתם טורפים, מיעוטם ניזונים בטל־דבש. למרות שבמינים רבים הבוגרים ניזונים (הם חיים זמן קצר עד מספר שבועות בהתאם למין), עיקר התזונה נעשית בדרגת הזחל. אורחות החיים של זחלי ארינמלים מאוד מגוון. חלקם שוכני קרקע, חלקם שוכני צמחים וחלקם מאכלסים מקווי מים מתוקים. אנחנו נעסוק במינים היבשתיים. על משפחות הארינמלאים ראו בהרחבה ברשומה 'סדרת הארינמלאים בישראל'.
זחלי ארינמלים הם מסוג זחל ראשוני המצויד בגפי פה אוחזות־מוצצות. גפי הפה דמויות מלקחיים אוחזות בטרף, אלה משמשות להחדרת רוק משתק / מפרק המופרש לתוך גוף הקורבן וכקשית למציצת לשד הקורבן.
המייחד את הארינמלים הוא אסטרטגית הציד של הזחלים. הטקטיקה המוכרת היא שימוש במשפכי ציד חרוטיים הנחפרים באדמות קלות. הזחל מתחפר בתחתית המשפך וממתין כאשר רק גפי הפה חשופות. חרק הנופל פנימה (בד"כ נמלים) אינו מסוגל לטפס חזרה בשל הדופן החלקלקה וזחל הארינמל מושך אותו לתוך החול. חרק המנסה להימלט זוכה למטר גרגרים ממעיד מצד הארינמל במטרה להפיל אותו לתחתית. למרות שארינמלים מאוד מקושרים למשפכים רק כעשירית מהמינים חופרים משפכים. מינים אחרים שוכני קרקע אורבים לטרף כאשר הם טמונים בחול או מתחת לפסולת אורגנית. טרף העובר בין הצבתות נלכד מיד, נגרר לתוך החול ונמצץ עד תומו. יש מינים הפעילים על קרקע במערות וכוכים מוצלים. על אלה נמנים הכנפחוטיים. מינים שוכני צמחים כמו הסוג עינפז הם צידים אקטיביים יותר המשוטטים על פרחים או חד־שנתיים בחיפוש אחר כנימות, תרפסים ואקריות. למינים אחדים חשיבות כלכלית בשל הפוטנציאל בהדברה ביולוגית.
ארינמלים הינם טורפים מתמחים (מונופגים או אוליגופגים). למינים רבים העדפות ברורות באשר לסוג המזון ומתוך כך נובעת טקטיקת הציד. אם כי רוב הזחלים לא יבחלו בחרקים אחרים כמזון אם יצליחו להתגבר עליו.
חיפושיות
סִדְרַת הַחִפּוּשִׁיּוֹת היא הגדולה מבין סדרות החרקים וכוללת מינים טורפים רבים. יש משפחות בהן כל המינים טורפים כמו: גדיתיים, רצניתיים מושיתיים ועוד. בדרך כלל במינים טורפים גם דרגת הזחל ניזונה מטרף.
משפחת הגדיתיים היא קבוצה של חיפושיות קרקע המאכלסות בתי גידול לחים של מים מתוקים ומלוחים. במשפחה זו גם דרגת הזחל טורפת. כיאה לצידים אקטיביים, גדיות ניכרות בזוג עיניים גדולות המתאימות גם לפעילות לילית. גפי הפה נושכות־לועסות וכוללות זוג לסתות מסיבי מאפשר להן לנבור בקרקע לחה, לשלוף חרקים קטנים מתוכה ולאכול אותם בזריזות רבה.
חיפושיות טורפות הן בדרך כלל טורפים כוללניים. יש מינים מתמחים יותר כמו מושיות. במשפחות שונות יש מינים טורפים המגוונים את המזון גם באבקת פרחים.
משפחת הרצניתיים כוללת מספר מינים גדול יותר המתפרש על מגוון בתי גידול. הלסתות של רצניות מסיביות מאוד ואצל מינים גדולים הן מאפשרות לפצח חרקים עם כיסוי גוף קשה כמו חיפושיות או שבלולים או להתמודד עם מזון גדול כמו שלשולים. בזמן הטריפה מופרש על הקורבן רוק מעכל המפרק את רקמות הקורבן ומקל על אכילתו.
במשפחת המושיתיים הבוגרים והזחלים ניזונים על פי רוב בכנימות. הם ציידים אקטיביים התרים אחר המזון שהוא למעשה נייח למדי. מינים רבים נחשבים כמדבירים ביולוגיים חשובים. במין מושית השבע – במהלך מחזור חיים מלא – פרט אחד עשוי לטרוף כ־5000 כנימות.
זבובאים
סִדְרַת הַזְבוּבָאִים כוללת מינים רבים של זבובים טורפים. רובם משתייכים למספר משפחות בהם רוב המינים טורפים ועוד מינים ממשפחות נוספות שהטורפים בהן הוא מיעוט. בחלק מהמשפחות הדרגות הטורפות הן הזחל והבוגר. באחרות רק הזחלים טורפים. תחת אותו גג יש המכניסים גם מינים פרזיטואידים בהם הזחל ניזון מהפונדקאי והורג אותו לבסוף.
המשפחה הבולטת ביותר בקרב הזבובים הטורפים היא משפחת הטרפניים Asilidae (בוגרים וזחלים). אלה זבובים פעילי יום הנחשבים כטורפי־על בבית הגידול שלהם. משפחות נוספות הכוללות גם מינים טורפים הם יַנְצוּצִיִּים Dolichopodidae (בוגרים), זְבוּב-חוֹפִיִּים Ephydridae (בוגרים) ופִּזּוּזִיִּים Empididae (בוגרים). המכנה המשותף למרבית הזבובים הטורפים הוא עיניים מפותחות ורגליים קדמיות המשמשות לאחיזת הטרף. מרבית המינים הם טורפים כוללניים. במינים אחדים כמו במשפחת הרחפניים בהם הזחלים ניזונים מכנימות והבוגרים צמחוניים, משפחת הבומבליים אצלם הזחלים פרזיטואידים על זחלים וגלמים של חרקים שונים או אצל האריתולע שם הזחל ניזון מנמלים ובונה משפכים בדומה לארינמלים, מוצאים מינים מתמחים.
פרפראים
אנו נוטים לחשוב שזחלים של פרפראים הם צמחונים. זה נכון אבל סִדְרַת הַפַּרְפָּרָאִים כוללת גם מינים טורפים (מוכרים כ־200 מינים). הדרגה הטורפת היא הזחל ומגוון המזון תלוי באורח החיים של המין. מינים החיים על צמחים ניזונים מביצים של חרקים אחרים, כנימות ואפידים. יש מינים החיים בקיני נמלים וניזונים מזחלי נמלים. במינים רבים יש קניבליזים (בעיקר בעקת רעב) וזחלים עשויים לאכול ביצים וזחלים של בני מינם ולעיתים של מינים אחרים. לפני מספר שנים התגלה בהוואי זחל שניזון מחלזונות בקישור הבא אפשר לצפות גם בקטעי וידאו של זחלים טורפים חרקים מהוואי.
דבוראים
בקרב סִדְרַת הַדְּבוֹרָאִים הקבוצות הטורפות הן בעיקר הצרעות והנמלים. בקרב הדבורים יש גם מינים טפילים, בהם הזחלים טורפים ביצים של דבוראים אחרים וניזונים מלחם הדבורים שהוכן עבורם. כאשר מדובר על צרעות מקובל לחלק אותן לשתי קבוצות עיקריות: צרעות יחידאיות וצרעות חברתיות. בשתי הקבוצות הדרגה הטורפת היא הזחל והבוגרים ניזונים בעיקר בצוף, אבקה ולעיתים מנוזלי ההמולימפה של הטרף.
אצל צרעות יחידאיות הנקראות גם צרעות פריזיטואידיות1 – לְמַעֵט מינים צמחוניים המצויים בכמה משפחות צמחוניות – הזחל ניזון על פונדקאי אחד או יותר שהוכן מראש על ידי הנקבה בקן. אצל צרעות חברתיות הזחל מוזן על ידי הפועלות הצדות עבורו טרף טרי כל יום. הבוגר מזין את הזחל בפיסות בשר שהועלו מהזפק.
צרעות טורפות הן צידות אקטיביות התרות אחר המזון באתרו. יש בהן מתמחות הצדות מינים מוגדרים של פרוקי־רגליים, יש המתמחות במשפחות חרקים מסוימות ויש הצדות כל מה שמזדמן. למינים הצדים חרקים בתעופה ראייה טובה למדי המאפשרת להתמקד בטרף המתאים בגודל ולהתעלם מטרף גדול או קטן מידי.
יש מינים הנסמכים על חוש הריח, במיוחד כאשר המזון המועדף נחבא במחסה שהוא בונה לעצמו. מינים רבים מנצלים תקשורת כימית תוך־מינית, פרומונים או חומרי ריח דוחים של הטרף כדי לאתר אותו גם במסתור. לצרעות ציידות גפי פה נושכות־מלקקות. במינים רבים הן זוג הלסתות העליונות מפותח במיוחד ומשמשות לאחיזת הטרף ונשאתו אל הקן, לעיתים בתוספת עזרה מהרגליים התומכות במשקל הטרף או המסייעות בריתוקו. על אחד המינים הללו אפשר לקרוא ברשומה ציידת העכבישים.
בקרב הנמלים מוצאים את כל סקלת האפשרויות. בין מינים צמחוניים לחלוטין, אוכלי כל ומינים הניזונים מהטרף באופן בלעדי. אחת קבוצות המעניינות של נמלים טורפות היא תת־משפחת הפונריות. טקטיקת הציד של המינים הטורפים די דומה. הפועלות יוצאות לפני האדמה כבודדות או בקבוצות ותרות אחר טרף. טרף המאותר משותק בעזרת ארס ונגרר אל הקן. במידה ומדובר בטרף גדול, מצטרפות מספר נמלים למשימה או שהוא מבותר במקום ומועבר בחלקים. העוצמה של נמלים כטורף היא בשיתוף פעולה. באזורים טרופיים נמלים טורפות מסוגלות להכריע יצורים גדולים למדי כמו זוחלים או יונקים קטנים בזכות מסה של אלפי נמלים העטות על בעל חיים הגדול מהן עשרות מונים.
לנמלים גפי פה נושכות־מלקקות. לרוב זוג הלסתות העליונות מפותח ומשמש ככלי העבודה העיקרי הן לציד, הגנה, תחזוקת הקן וטיפול בולדות. נמלים הן טורפים כוללניים הצדות כל מה שמזדמן בשטח. בדרך כלל יהיו אלה חרקים רכים איטי תנועה או פרטים פגועים שאינם יכולים לברוח.
1. המונח טפילות רחב ולא תמיד מוגדר בבהירות. צרעות פרזיטואידיות אינן הורגות את הטרף עבור הזחל אלא מטמינות אותו משותק בקן שהוכן מראש. בדרך זו מובטח לזחל מזון טרי במשך כל זמן ההתפתחות. למרות שהזחל עשוי לצרוך את הטרף המארח זמן ממושך, האחרון מת לבסוף ולכן אין פה טפילות מושלמת ולכן מקובל להשתמש במונח פרזיטואיד.