משפחת הכחליליים נחשבת לאחת ממשפחות פרפרי היום הגדולות ביותר, עם למעלה מ-6000 מינים. שם המשפחה העברי נגזר מהשרש כ.ח.ל, על שום שברבים מהמינים, בעיקר בזכרים, הצבע השולט של גב הכנפיים הוא גוונים שונים של כחול מתכתי. מלבד הכחול מוצאים גם מינים בגווני צבע אדמדמים-נחושתיים, כתומים, אפורים או גווני מעבר פחות בולטים.
אחד מאותם אדמדמים יפים ומהנפוצים שבכחלילי ארצנו הוא כחליל החומעה Lycaena thersamon. בשל צבעו הוא זכה בעבר לכינוי נחושתני (באנגלית Lesser Fiery Copper), כיום נחושתני אינו שם רשמי – על פי האקדמיה ללשון עברית (כנראה בשל הסמיכות הלשונית לשם נחושתית שהוא סוג של חיפושיות במשפחת הזבליתיים).
המין תואר לראשונה בשנת 1784 בשם Papilio thersamon על ידי החוקר הגרמני Esper 1742 -1810 שהיה חוקר טבע נחשב ובין שאר עבודותיו הוא פרסם ספר חשוב על פרפרי גרמניה, שנכתב על פי עקרונות המיון של לינאוס. שם הסוג המדעי Lycaena Fabricius, 1807 נגזר מיוונית; ככל הנראה מהמילה lukaina או מהמילה lukaios שמקורן במיתולוגיה היוונית ופירושן זאב או זאבה.
מה ההקשר לפרפרים? לא מצאתי הסבר. לפי אחד המקורות ברשת, שם מין נגזר ככל הנראה מאדם ששמו Terzamon. גם במקרה הזה לא מצאתי הקשר לאדם מסויים ולפרפר.
זהו כחליל בגודל בינוני (מוטת כנפיים 17-14 מ"מ) המעופף בישראל רוב השנה; מפברואר עד דצמבר, בכל האזור הים-תיכוני ואף חודר לרמת הנגב, שם הוא ימצא באפיקי ואדיות, שולי חלקות חקלאיות ובישובים. עיקר הפעילות ברום הנמוך נראית בשלהי האביב ותחילת הקיץ.
תפוצת המין אינה תמיד רציפה וכוללת את אוסטריה, איטליה, יוון, טורקיה, הבלקן, הונגריה, אוקראינה, אירן, עירק, אפגניסטן, צפון-מזרח סין, סוריה, לבנון, ירדן וגם אוכלוסיות מבודדות בדרום צרפת וספרד. ישראל מהווה גבול תפוצה דרומי עם חדירה לסיני באזור קדש ברנע.
דפוס התפוצה העולמי מושפע מהאקלים המקומי ונראה שהוא מתרחב לאור ההתחממות האזורית הנמדדת בעשורים האחרונים בצפון אירופה.
במין זה מבחינים במספר תתי-מין. באזור הלבנט הכולל את המזרח התיכון מצוי התת-מין L. thersamon omphale. על פי הספרות הוא מתאפיין בזנבות מפותחים יחסית לתתי-מינים אחרים. זנבות מופעים בעיקר בדורות המתפתחים בסוף האביב ובקיץ.
זהו פרפר חובב חום, הפעיל בבתי גידול עשבוניים פתוחים או שולי שדות ודרכים המשופעים בפרחי צוף עונתיים כדוגמת הסוגים: עוקץ העקרב, ארכובית, חרחבינה ועוד רבים אחרים. הוא עשוי להימצא גם באזורים אורבניים (פארקים, וגינות), אם רק ימצא מזון ופונדקאים המתאימים לרבייה.
בשונה מכחלילים כחולים, מופע הזכר והנקבה דומה למדי. צבע הרקע דומה אך אצל הנקבה הכתמים על הצד העליון של הכנפיים מודגשים מאוד, בעיקר בזוג הכנפיים הקדמיות. דגם הצד התחתון של הכנפיים דומה בשני הזוויגים. במקצת מהבוגרים מוצאים "זנבות" בכנפים האחוריות.
הזכרים מגלים נטיות טריטוריאליות ואפשר לצפות בהם שומרים על חלקות קטנות, הכוללות פונדקאים מתאימים ומגרשים פרפרים אחרים מהשטח אבל מאפשרים לנקבות להיכנס. נקבות המוכנות לרבייה זוכות לחיזור אגרסיבי משהו, בו הזכר, לעיתים יותר מאחד, עוקבים אחר הנקבה ומבקשים את ליבה ברפרופי כנפיים מהירים. לעיתים החיזור מתרחש על הקרקע או על עשבים נמוכים.
הפונדקאים העיקריים של כחליל זה הם מינים אחדים בסוג ארכובית ובסוג חומעה. הביצים (קוטרן 0.75 מ"מ) מוטלות כבודדות על צידם התחתון של העלים, בד"כ השרועים על הקרקע, לעיתים על הגבעולים. יש ועל אותו עלה מוטלות כמה ביצים של אותה נקבה.
הזחלים ניזונים מהעלים ומהפרחים. קל לזהות סימני אכילה על העלים. הזחלים מכרסמים את הצד התחתון של העלים בעוד האפידרמיס בצד העליון נשאר שלם. כך הם משאירים מעין חלונות שקופים אופייניים.
שלא כמרבית הכחלילים, זחלי כחליל החומעה אינם מושכים נמלים. הם מוסווים היטב וגם בעזרת רמז החלונות בעלים קשה למדי למצוא אותם, במיוחד בדרגות הראשונות כאשר אורכם לא עולה על מילימטרים ספורים.
בשיא גודלם מגיעים הזחלים לאורך של 18-15 מ"מ. לקראת ההתגלמות משנה הזחל את צבעו והופך בהדרגה לחום. הוא מתגלם על ענף של הפונדקאי או מצע קרוב אחר. לאחר 10-7 ימים מגיח הבוגר. זמן ההתפתחות הכולל הוא כ-50 ימים. מין זה מקים 5-4 דורות בשנה. הדור האחרון (דצמבר) עובר ככל הנראה דיאפאוזה בדרגת הגולם.
כחליל החומעה לא מספק לנו סיפור אקולוגי מיוחד, אולי יש לו כזה אבל עדיין לא נכתב הסיפור. כמוהו יש הרבה מאוד חרקים שחשיבותם בעצם קיומם, כחלק מאותו מכלול אקולוגי שאנו קוראים לו טבע. וגם אם אין לפרפר זה משהו מאוד מרגש לספר לנו, הרי יופיו וקלילות תעופתו עומדים לו לזכותו ולו רק בגלל זאת הוא אורח מבורך בכל חצר וגינה.
מקורות נבחרים:
מדריך הפרפרים בישראל, דובי בנימיני, 2002
פרפרי ארץ ישראל, יצחק איזנשטיין, 1983