כלנית מצויה Anemone coronaria היא מן הפרחים הבולטים של נוף ארצנו וגם אם זה לעונה קצרה, הרי חשיבותה בנוף האקולוגי לא קטנה כלל. היא משמשת מקור מזון לחרקים שונים ובנוסף מספקת גם מחסה, אתר מפגש בין זוויגים ושדה ציד שופע לצידים עונתיים.
פרחים אדומים מהווים חריג יחסי בנוף הפרחים המקומי של ישראל ובמזרח התיכון (ובאזורים הממוזגים העולמיים בכלל). הסיבה לכך, משערים, היא בעובדה שמרבית החרקים המאביקים אינם מבחינים בצבע אדום כפי שאנו רואים אותו. חלק מהאדומים הללו (כלניות, נוריות, דמומיות, פרגים, צבעונים) מקובצים לגילדת הפרג poppy guild (פרחי צלחת אדומים), המראים מספר תכונות המשותפות לרובם: פרחים סימטריים אדומים גדולים, כותרת פרושה דמוית צלחת שבמרכזה כתם כהה המשופע בגרגרי אבקה (אין צוף, הריח קלוש) ויצירת כתמי פריחה ניכרים. גילדה זו ייחודית למזרח התיכון.
פרחי הכלנית הם הראשונים להופיע מבין חברי הגילדה. מועד פריחה מוקדם, צבע הפרח ומיעוט מאביקים מהווים סיבה טובה ומעניינת להציץ לכלנית ולראות מי מבקר אותה ולמה.
כלנית מצויה היא גאופיט רב־שנתי ובישראל היא הנציג היחידי לסוג המונה בעולם כ־120 מינים. בישראל היא נפוצה ברוב האזורים הים־תיכוניים ואף חודרת למדבר – עד הר הנגב. מועד הפריחה חל משלהי דצמבר ועד סוף מרץ, כאשר עיקר הפריחה מתרחשת בעיצומו של החורף. העובדה שמדובר בגאופיט ומועדי פריחה צפויים למדי, מאפשרת לפרוקי־רגליים שונים להסתמך עליה כמשאב חשוב ולתזמן את הופעתם עם מועדי הפריחה.
ראשית פריחת הכלניות מקדימה את מרבית הצומח העשבוני החורפי. הצמח מסתמך על חומרי המזון שנאגרו בעונה הקודמת (פקעת אוגרת). העלים מופיעים לאחר כעשרה ימים ממועד הגשם המשמעותי הראשון והפרחים כשבועיים לאחר העלים. צמיחה מוקדמת בבית הגידול העשבוני, מספקת יתרון בתחרות על החשיפה לאור ובתחרות על מאביקים.
כל פרח פורח מספר ימים. הפריחה יומית, בלילה הפרחים נסגרים וכך לעיתים גם בימי גשם. באופן זה מספקת הכלנית מחסה מוגן לחרקים שונים החוסים בה לעת לילה או כאשר תנאי הפעילות קשים.
פרח הכלנית הוא פרוטוגיני protogyny, כלומר השלב הנקבי מקדים את השלב הזכרי. בין השלב הנקבי (הפרח אדום כולו) לזכרי (בו מופיעה טבעת לבנה והפרח גדול יותר) מפרידים כמה ימים, ואין חפיפה בין השלבים. אסטרטגיה זו מונעת ככל הנראה האבקה עצמית. תופעת הפרוטוגיניה היא נדירה בעולם הפרחים (פחות מ־3% מכלל הצמחים הם פרוטוגיניים). כל פרח מכיל כ־2 מיליון גרגרי אבקה (עשירים בעמילן). נמצא שמתקיימת האבקת רוח שולית בטווחים קצרים אך התרומה העיקרית לשרותי האבקה מגיעה מחרקים שונים, המבקרים את הפרחים במטרה לאסוף גרגרי אבקה או לאכול אותם במקום.
יחסי הכלנית עם החרקים הם מאוד אמביוולנטיים. מחד היא זקוקה להם להשלים מחזור רבייה. מאידך יש בהם האוכלים אותה ובהם חלק מהמאביקים. אסטרטגיית הרבייה של הכלנית נועדה להתמודד עם קונפליקט זה, לפחות כך טוען החוקר והבוטנאי אבי שמידע בעקבות מחקרים שונים שנעשו בארץ על כלניות והמאביקים שלהם. אחד מהמחקרים הללו התמקד באקולוגיה של האבקת פרחי הכלנית, עבודה שנעשת על ידי תמר קיסר, שמידע ואסף זלברטל (ראו מקורות).
כל מי שייצא לשטחי פריחת הכלניות במהלך השבועות הקרובים ויבחן מי מבקר את פרחי הכלניות יווכח לראות שאלה בעיקר דבורים ובהן דבורי דבש Apis mellifera. נמצא שדבורים פעילות על פרחי הכלנית בתחילת העונה, כאשר מגוון הפרחים בבתי הגידול נמוך והפריחה הדומיננטית בשטח היא של פרחי הכלנית.
הדבורים מבקרות את הכלנית בשלב הזכרי כדי לאסוף גרגרי אבקה מזינים, חלקן מגיעות גם לפרחים המצויים עדיין בשלב הנקבי וכך הן תורמות לאבקתן. נמצא שדבורים מבקרות את פרחי הכלנית ללא העדפה לצבע מסויים. עיקר פעילות האבקה של הדבורים מתרחשת בשבעה השבועות הראשונים של הפריחה. לאחריה, עם עליה בעושר המינים של פרחי האביב המהווים מקור משיכה חזק יותר, חלה דעיכה בתדירות הביקורים.
העובדה שדבורים ובמיוחד דבורי דבש נמשכות לכלנית אינה מובנת מאליה, לפרחי דבורים קלאסיים סימטריה דו־צדדית, הם משלבים גמול צוף וגרגרי אבקה וצבעי הפרחים בוהקים בתחום הנראה לדבורים (nm 600-300). לעומתם לפרח הכלנית סימטריה רדיאלית ברורה, היא אינה מספקת גמול צוף והצבע האדום מחזיר אור בתחום של nm 700, תחום שאינו נראה לדבורים (מורפולוגיה וצבע של פרח המותאם לחיפושיות).
המחקר של קיסר ושמידע מעלה כמה הסברים אפשריים; תגובה אבולוציונית צעירה של הדבורים לתחרות בין מאביקים (למשל התפתחותו של הענף הדבש) כאשר האבולוציה של פרח הכלנית לא עומדת בקצב השינויים. או, אולי משיכה של הדבורים לחלקים שאינם אדומים בפרח (יתכן והן נמשכות להחזר UV מהטבעת הלבנה שבלב הפרח) ואולי קיימת יכולת של הדבורים להגיב לחלק מוגבל בתחום האדום שאותו הן כן רואות. בכל מקרה, היכולת של דבורים לספק שרותי האבקה בעונה בה כמות המאביקים נמוכה למדי היא יתרון אקולוגי ברור.
בשלב מתקדם של עונת הפריחה (תחילת פברואר) מתחילים להופיע בשטח מאביקים אחרים והפעם אלו הן חיפושיות. חלק מהמינים הבולטים נמנים על משפחת הגלפיריתיים Glaphyridae. חלק ניכר מהם מגלה העדפה לצבע אדום והם נמצאים בעיקר על כלניות אדומות (אחוז האדומות עולה עם הזמן). העובדה שחיפושיות אלו שעירות מאוד, הופכת אותן לגורם חשוב בתהליך האבקה.
מניע המשיכה העיקרי לפרחים הוא גרגרי האבקה המשמשים מזון, כאשר השילוב של צבע אדום והעדפה לפרח גדול יותר מהווים את סיגנל המשיכה העיקרי. מחקרים הראו שהעדפה של חיפושיות לפרחים גדולים משפיעה על הצלחת הרבייה. נמצא שקיים יחס ישר בין גודל עלי הכותרת לכמות גרגרי האבקה בפרח – פרח גדול יותר = יותר גרגרים = גמול מזון גדול יותר. ואכן, מוצאים אותן בעיקר על פרחים בשלב הזכרי, לעיתים גם על פרחים בשלב הנקבי ובכך הן תורמות לאבקתם. מלבד זאת משמש הפרח כמקום מפגש חשוב לזכרים ונקבות ומקום מסתור לעת לילה.
דבורים וחיפושיות הן לא מאביקות יחידות של הכלנית, מאביקים קטנים וחשובים הם חרקים זעירים בשם תריפסים Thysanoptera. אלה יכולים לשאת מספר קטן מאוד של גרגרי אבקה (18 בממוצע) אבל נראה שבשל מספרם העצום, שכיחותם (נפוצים למדי על כלניות) ויכולת המעבר בין פרחים, תרומתם להאבקה משמעותית.
גם זבובים מהווים מאביקים חשובים לפרחי הכלנית. במחקרו מצא שמידע נציגים מחמש משפחות שונות המבקרים את פרחי הכלנית וישנם נוספים כמו הסוג עוזיה Usia והסוג Parageron ממשפחת הבומביליים Bombyliidae המבלים את רוב זמנם על הפרחים ואף מזדווגים עליהם.
ועדיין לא מנינו את כל המבקרים של הכלנית. רובם לא תורמים דבר לפרחים ויש מהם שנזקם מרובה. כלניות מכילות רעל חזק בשם אנמונין anemonin, הדוחה טריפה של מרבית אוכלי העשב אך ככל הנראה אינו מהווה מחסום בקרב חרקים צמחוניים, לפחות לא לחלקם.
בראשית הפריחה, כאשר הכלנית היא הפרח הדומיננטי בשטח, היא מהווה מקור מזון לחרקים הניזונים מעלי הכותרת, השחלות ולאחר מכן מהאבקה. בסקירה שערך שמידע נמצאו באזורים שונים 30%-70% מהפרחים אכולים בדרגות נזק שונות. לפי שמידע, הפרחים פגיעים במיוחד בשלב הנקבי, כאשר השחלות עדיין רכות.
בין הנזונים המשמעותיים בפרחי הכלנית אפשר למנות נימפות של חרגולים וחגבים ממינים שונים, פשפשים ממשפחת הרכנפיים וזחלי פרפרים, בעיקר משפחת התנשימתיים. מעניין שלא רואים נזקים לעלים הירוקים, אולי ריכוז הרעל בהם מהווה גורם דוחה.
לפי שמידע; הכלנית מצוייה בקונפליקט מתמיד בין מידת ההשקעה במשיכת חרקים. מחד – חרקים חיוניים להצלחת האבקה, מאידך – חרקים עשויים לגרום לשחלה ולביציות נזקים חמורים. שמידע מציע פיתרון לסוגיה הזו המסבירה גם את היתרון היחסי בלהיות פרוטוגיני.
מעקב אחרי התפתחות הפרח מהשלב הנקבי לשלב הזכרי מראה הבדלים ניכרים. בשלב הנקבי, הקצר יותר מהשלב הזכרי, הפרח קטן יחסית ומרכזו מוצנע. בשלב הזכרי הכותרת גדולה בהרבה ומובלטת באמצעות טבעת לבנה המהווה שלט פרסום בולט. מחקרים על צמחים אחרים הראו שחרקים נוטים להעדיף פרחים גדולים ונוטים לחזור לפרחים שסיפקו גמול איכותי (ניכר במיוחד אצל גלפיריתיים). נמצא שהחלק האדום והאבקנים השחורים אינם מחזירים אור בתחום העל-סגול ואילו הטבעת הלבנה בוהקת בתחום זה ולפיכך היא בולטת לכאורה לחיפושיות ודבורים המשמשים מאביקים משמעותיים – בשלב הזכרי יש השקעה בפרסום. בשלב זה מספק הפרח גם גמול – כמות גרגרי אבקה גדולה, המספיקה גם לשמש כמזון מפתה וגם להיצמד למבקרים כדי שיעברו לפרח אחר בביקור הבא. מסתמן איפה שהשלב הזכרי מותאם יותר למשיכת חרקים מהשלב הנקבי.
ההסבר טוען שהשלב הנקבי אינו זקוק לביקורים רבים של מאביקים כדי להשיג פעולת האבקה יעילה. הוא גם מציע גמול פעוט למבקרים. הסיבה לכך טמונה כנראה בהסתברות לפגיעה באיברי הרבייה הנקביים. שמירה על צניעות עם כך משמעותה פחות ביקורים וסבירות נמוכה יותר לפגיעה משמעותית בשחלות והביציות.
פורטוגיניה מאפשרת לכלנית להתגונן מפני טריפה בשתי דרכים:
1. חשיפה מינימלית של השחלה בשלב הרגיש שלה. בתום השלב הנקבי השחלה מתקשה והופכת פחות אטרקטיבית. בפרח פרוטאנדרי (protandry) השחלה פגיעה לכל אורך השלב הזכרי ומתקשה רק בתום הפריחה.
2. השקעת פרסום מצטמצמת לשלב הזכרי (חסכון במשאבים ופרסום ממוקד) שאז הכותרת גדלה והופכת בולטת עבור מאביקים פוטנציאליים.
הכלנית המצויה ניחנה בגמישות אקולוגית רבה. היא גדלה בבתי גידול מגוונים באזורים גיאוגרפיים שונים. הטיפוסים השונים של הכלנית, הנבדלים גם בצבעי הפרחים ובדרישות האקולוגיות, מאפשרים לה לתפוש נישות מגוונות באותו בית גידול. היא מושכת קשת רחבה של מאביקים מקבוצות שונות המופיעים במועדים שונים וכך מתאפשר לה להאריך את עונת הפריחה (חורף, אביב).
הגמישות האקולוגית של הכלנית מהווה בסיס למארג סביבתי עשיר הכולל מאביקים, וטורפים הנסמכים על שפע המזון והמחסה שמספקת הכלנית, אם באופן ישיר או עקיף.
אז איפה רואים את כל זה? הכל בשדה. צאו לשטח, מצאו כלניות והציצו פנימה בזהירות או המתינו לבוא המבקרים. עם קצת סבלנות ועין חדה, גם אתם תוכלו למצוא מבקרים לרגע, צידים במארב או בעיצומה של סעודת מלכים.