אלה העוקבים בנאמנות אחר רשומות האתר, ודאי שמו לב שאני נוטה חיבה קטנה גם לצד האטימולוגי של האנטומולוגיה. ברשומה טקסונומיה אנטומולוגית על שני חלקיה ראינו שהצורך לתת שמות וכינויים לעצמים טמון באדם ובחברה האנושית משחר ההיסטוריה. wשם עצםw הוא כלי עזר המסייע לנו לא רק למיין ולהגדיר דברים שונים, הוא גם מגדיר מהות וככזה הוא מתאר פעמים רבות, באופן ישיר או עקיף, תכונה בולטת או ייחודית של מושא השם.
הבנת מקור השם ופירושו מוסיפה צבע וערך מוסף לסיפור וגם עשויה לסייע להבין טוב יותר את בעל השם. עיקרון זה מופיע על הרוב גם בשמות אורגניזמים, בכל השפות וגם בשמם המדעי המבוסס על הוראת הלשון הלטינית.

עברית היא שפה עתיקה שעברה תהפוכות רבות לאורך השנים, הן במידת השימוש ואפיון השימוש, והושפעה עמוקות משפות קרובות (שמיות) ורחוקות, בהתאם למוצא הדובר או הסופר.
בעידן המודרני, כאשר עברית הפכה בתהליך מרתק ורצוף מאבקים לשפה שימושית יום־יומית, נוצר צורך למלא את השורות במילים ומונחים שחסרו בספרות העברית העתיקה או שלא היו רלוונטיות באותן תקופות בהן שמשה העברית בעיקר כשפת קודש.

גם בעולם החי והצומח נתגלו פערים בין המצוי לרצוי, כאשר אוצר המילים עבור שמות בעלי־חיים וצמחים במקרא ובספרות מאוחרת יותר (משנה, תלמוד, מדרשים, הלכה וכו'), היה דל מכדי לספק את הצורך עבור השימוש היום־יומי של שפה מתחדשת, כל שכן עבור מקצועות ההוראה והמדע העברי המתפתח.

חרקים, בהקשרים שונים, נזכרים בתנ"ך כ־100 פעמים, בדרך כלל בהקשר של נזק או תועלת לאדם. מנגד, מספר החרקים המופיע בתנ"ך בשמותיהם הוא פחות מעשרים ולא תמיד הוראת השם ברורה בכדי להסיק זיהוי טקסונומי ברור. מה גם שחלקם כנראה הם שמות נרדפים (כדוגמת: 'ילק', 'חסיל', 'גזם' בהם, על פי אהרוני, רואים תיאור דרגות התפתחות של הארבה).

הידע האנטומולוגי המועט דאז, גרר פעמים רבות שימוש בכינויים גורפים עבור מינים שונים של חרקים או תופעות; למשל: זחלים של חרקים כונו בשם תולעים (תולעת), לעיתים מבלי דעת שאלה בעצם חרקים שונים בשלב גידולם הצעיר.

לא פעם שמות נפוצים או שנזכרו מעת לעת בספרות, לא תאמו מול המוכר בפועל בשטח, הן משום שלא ברור למה התכוונו הסופרים דאז והן משום שחלק מהסופרים הושפע ממה שהכירו במקום מושבם בגולה ורובם לא ביקרו ארץ־ישראל או המזרח התיכון כלל.

לתוך חלל זה נכנסו סופרים, משוררים, לשונאים וגם חוקרי טבע ומדענים של העת החדשה שתרמו במישרין ועקיפין ובעזרת ועד הלשון העברית מילים חדשות לשפה העברית ובתוכן גם שמות עבריים לבעלי חיים ובהם חרקים. חלק מהשמות התבססו על המורשת העתיקה, חלקם היו תרגום או תעתיק של שמות מקור מלטינית, אנגלית, ערבית וכו'. אחרים היו יצירה חדשה שהתבססה על עושר השפה העברית ומקורותיה, היכרות עם עולם החי והצומח המקומי ודמיון מפותח.

חלק ניכר משמות החרקים המוכרים כיום התבססו כבר בתחילת המאה-העשרים. בין החוקרים שהציעו שמות עבריים לחרקים היו: ישראל אהרוני, ש. בודנהיימר ויהושֹׁע מרגולין. חלק מחידושי הלשון בתחום הגיעו מאנשי רוח כמו מנדלי מוכר ספרים וח. נ. ביאליק שהציע את השמות 'גחלילית', 'נתוזית', 'שבתאי' ועוד.

בספרם של ש. בודנהיימר וצ. קליין 'ספר החרקים לחקלאי' (1935), ספר לימוד האנטומולוגיה הראשון בשפה העברית, אפשר למצוא רבים מהשמות העבריים המוכרים והמקובלים כיום עבור סוגים וחלק מהמינים. תרומה חשובה לשמות עבריים של פרוקי־רגליים וחרקים הגיעה מספרו של מרגולין 'זואולוגיה – חלק א', חסרי חוליות' (מהדורה ראשונה 1943). חלק מהשמות עברו עדכון או חידוש ושמות חדשים נוספו עם הופעת כרך החרקים של אנציקלופדית החי והצומח של א"י (1989).

מידע כללי על תולדות המחקר הזואולוגי בארץ ישראל והתייחסות לנושא השמות העבריים של בעלי חיים בהם חרקים, אפשר למצוא גם בספריו של בודנהיימר; החי בארץ־ישראל (1953) ובשני הכרכים של החי בארצות המקרא (1948, 1956).

התהליך של מתן שמות לחרקים (ופרוקי־רגליים בכלל) בעברית היה ועודנו מורכב ואיטי במיוחד, ולו משום כמות המינים האינסופית ומשום שכמות המחקרים והחוקרים העוסקים בתחומים האנטומולוגיים בישראל קטנה (מידי). גם הביקוש למידע בעברית לא גדול במיוחד, וכאשר רוב המאמצים בכתיבה מדעית מושקעים בשפה האנגלית עבור כתבי־עת מקצועיים, לא נשאר הרבה זמן ואנרגיה עבור כתיבה עברית. גם כמות כתבי־העת המתאימים או המעוניינים במאמרים אנטמולוגיים בעברית שולית וזו אינה יכולה לקיים או לעודד שגרת כתיבה שכזו לאורך זמן.

אחת התוצאות של המצב הזה היא מצאי זעום של ספרות אנטומולוגית בעברית. חלק מהשמות העבריים החדשים (דאז), בעיקר של מינים פחות נפוצים או הנוגעים לחוגים מצומצמים (כמו הדברה חקלאית), פורסמו בעבר בעברית בעבודות מחקר או פרסומים מוגבלים שלא זכו לתפוצה ציבורית משמעותית (בעיקר עבור מוסדות לימוד) ואלה נקברו בספריות (במקרה הטוב) ומרבית הכותבים הלכו מכבר לעולמם.
ללא כתיבה עברית (המהווה זרז) מקורית של מאמרים מדעיים או מדעיים למחצה בנושאים אלה, גם החידושים הלשוניים בתחומי האנטומולוגיה עוברים להילוך נמוך, עד כדי עצירה.
עם זאת הליך זה לא נפסק כליל והוא נתון בדרך כלל בידי האקדמיה ללשון עברית (יש לה זמן) והמוסדות האקדמיים העוסקים בחקר אנטומולוגיה (על רוב נשאר בין כתלי המוסדות). בשנת 2018 פרסמה האקדמיה ללשון עברית רשימת שמות עבריים לסדרות החרקים המוכרות מישראל. על רשימה זו תוכלו לקרוא ברשומה סדרות החרקים.

אחת ממטרות האתר היא קידום ההיכרות עם חרקים ועולמם בדרכים שונות ולעיתים מקוריות. הפעם בחרתי להשתמש בשמות עבריים של חרקים המהווים; גם ייצוג הולם לקבוצה הטקסונומית ממנה הם מגיעים וגם ייצוג לעצמם כמינים נפוצים יותר או פחות בפאונה המקומית.
הרשומה מתמקדת בשמות שמוצאם מתכונות בולטות של החרק או הקבוצה שהוא מייצג. שמות אלה מהווים בדרך כלל שמות סוג או משפחה. לעיתים גם שם מין נגזר מתכונה בולטת.

השמות העבריים להלן מהווים דוגמא מייצגת. הבחירה סובייקטיבות ומתבססת על שמות מעניינים או חשובים הממחישים לטעמי את מגוון המקורות לשמות עבריים של חרקים. לצורך הרשומה נעזרתי ברשת (מידע מועט) במילונים ובמעט ספרות ישנה שברשותי. נראה שמידע אטימולוגי רב מצוי דווקא במילונים ישנים מאוד, שנכתבו במחצית הראשונה של המאה העשרים ואין לי כרגע גישה אליהם. בעתיד אנסה להשלים את החסר ולעדכן את המאמר. סדר הרשימה מתבסס על המיון האנטומולוגי המקובל, המייצג היררכיה אבולוציונית; מקבוצות הקדומות לקבוצות מפותחות יותר.

השמות מתייחסים בדרך כלל לשם סוג עברי אליו משתייכים חלק מחברי הקבוצה. במקרים רבים גם שמות הרמות הטקסונומיות הגבוהות יותר (משפחה, סדרה) נגזרו מאותו מקור. מרבית השמות משמשים גם כשם כללי לחברי הקבוצה כאשר אין בנמצא זיהוי מדוייק.
בדרך כלל לא היה ברור מה המקור הראשון ולמי 'זכות היוצרים' עבור המצאת השם או השימוש הראשוני. הניקוד על פי כרך החרקים של האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ־ישראל. דוגמאות נוספות לשמות ומקורם האטימולוגי תוכלו למצוא גם בקישורים המפנים לרשומות נוספות באתר או למקורות חיצוניים.