אחת ממשפחות הזבובים היותר מסקרנות היא משפחת הַגְּדַל־רָאשִׁיִּים Conopidae (לשעבר קונופיתיים). משפחה לא גדולה הכוללת כ־800 מינים מתוארים בתפוצה עולמית, באזורי אקלים חם ויבש. בישראל מוכרים כ־30 מינים. גודל הזבובים מגוון; 25-4 מ"מ.
הדבר הבולט אצל הַגְּדַל־רָאשִׁיִּים הוא המראה. בני המשפחה מגלים דמיון רב בצבע וצורה לצרעות, דבורים ואפילו לזבובים ממשפחת הרחפניים (שאף הם חקיינים). פחות בולט ולא פחות מיוחד הוא אופן הרבייה.
זחלי הַגְּדַל־רָאשִׁיִּים מתפתחים לרוב כטפילים פנימיים (פרזיטואידים), בתוך גופם של דבוראים בוגרים כצרעות או דבורים וגם נמלים. מוכרים גם מינים הטפילים על צרצרים, תיקנים וזבובאים. יש מינים בהם המארחים מגוונים וממשפחות שונות.
הנקבה מטילה את הביצה, באקט אלים משהו, על המארח תוך כדי תעופה ולצורך כך משתמשת באיבר דמוי פצירה המצוי בקצה הבטן. הביצה מוחדרת לתוך בטן המארח או מוטלת עליו. בתת־המשפחה Stylogastrinae לביצה מבנה דמוי צלצל המוחדר בכוח לגוף המארח.
הזחל המתפתח ניזון תחילה באברי פנימיים בבטן המארח ובשלבים מתקדמים הוא עובר לרקמות החזה עד למותו. ההתגלמות נעשית בתוך גוף המארח. הבוגרים ניזונים מצוף ומתאפיינים בחדק ארוך ומפותח, לעיתים ברכי בסוגים אחדים
הדמיון החזותי לחלק מהמארחים מעלה את השאלה האם מדובר בחקיינות בייטסיאנית גרידא או שמא הדבר קשור, לפחות בחלק מהמקרים, לקשר הטפילי, חקיינות אגרסיבית המשפרת את הסיכוי של הזבוב לאתר ולהטפיל את המארח שלו. מהמידע ברשת נראה שהסוגיה מעסיקה את החוקרים, אבל תשובות אין.
