אחד מהיצורים המוזרים משהו שאפשר לפגוש בשדות בשלהי החורף ובאביב, הוא זחל פרפראי ממשפחת המודדים. מין שאינו נמנה על הנדירים, אבל משום היותו חמקן קל להתעלם ממנו, אלא אם הוא מופיע לנו ישר מול העיניים. שמו של ברנש זה הוא מודד קיפודי1 Apochima flabellaria ומעיד על כך גם מראהו החיצוני.
גוף הזחל מעוטר בבליטות מחודדות, דמויות קוצים, המהוות מקור השראה לשם המין העברי. גם תנוחת ההתגוננות, המבליטה את הקוצים, מזכירה את התכדרות הקיפוד. מאחר ואין מדובר בקוצים של ממש, הסתרת הראש והבלטת הקוצים נועדה ככל הנראה להגן על הראש ולהתמזג טוב יותר עם הרקע.
שם הסוג העברי מחבר אותנו למשפחת המודדים Geometridae, אחת הגדולות במשפחות הפרפראים. במינים רבים מתאפיינים בכישורי ההסוואה של הזחלים ולא פחות של הבוגרים. כמרבית זחלי המודדים, גם מין זה נע בתנועת 'שיבר' האופיינית לקבוצה (ראו בסרטון).
בסוג Apochima ארבעה מינים, בישראל מוכר רק מין אחד והוא הנציג היחידי של הסוג באגן הים־התיכון.
האטימולוגיה של שם הסוג Apochima לא ברורה, יתכן והיא נגזרה מיוונית מהצירוף המילה (ap(o = "נפרד מ.." או "רחוק מ.." והמילה: cheim=חורף. אולי משום הופעתם האופיינית של הזחלים באביב.
תפוצת מודד קיפודי משתרעת מצפון אפריקה לדרום־אירופה, איי הים־התיכון, המזרח־התיכון, הבלקן ועד הים־הכספי. בישראל הוא מצוי בכל האזור הים־תיכוני; בבתות עשבוניות ושטחי בור.
הבוגרים פעילי לילה ונמשכים לאור מלאכותי. לעיתים ימצאו נחים לצד תאורת בתי מגורים בישובים כפריים או בשכונות הקרובות לשטחים הפתוחים.
הבוגרים אינם ניזונים וחדק המציצה מנוון. הזכרים מאתרים את הנקבות בעזרת פרומון. לשם כך הם נעזרים במחושים גדולים ומנוצים המשמשים כמכ"מ המתביית על פרודות הריח עד אשר הם מגיעים לנקבה.
בניגוד למרבית המודדים הנחים בכנפיים פרושות, תנוחת הכנפיים בסוג הזה ייחודית למדי (מופיעה באופן דומה רק במספר קטן של מינים ממשפחות אחרות). בזמן מנוחה הכנפיים הקדמיות נסגרות כל אחת כמניפה ומזדקרות מעלה בתצורת V, ואילו הכנפיים האחוריות מקופלות באופן דומה אך משוכות בצמוד לאחור. תנוחת כנפיים זו מאפשרת לזהות את המין די בקלות. סגירת המניפה היא שהקנתה לפרפר את שם המין המדעי, הנגזר מהמילה לטינית flabellum שפירושה מניפה קטנה.
ראשוני הבוגרים מופיעים בחורף והטלות הביצים (לפי אבידב) נעשות על ענפי עצים שונים או שיחים נמוכים. מאחר והזחלים ניזונים מחד־שנתיים שונים יתכן ומדובר רק באתרי הטלה המוגנים יותר טוב מפגעי החורף והזחלים יורדים לקרקע בבוא הזמן כאשר מופיעים המארחים המתאימים לאכילה.
את ראשוני הזחלים פוגשים בבתי גידול עשבוניים כבר בסוף ינואר. בשלב זה הם קטנים למדי (מספר מ"מ) ונראים כגוש כהה של הפרשת ציפור, כמהלך הגנתי הם נוהגים להפיל עצמם לקרקע בעת סכנה.
במהלך הגדילה הם עשויים לשנות צבע להופיע בגוונים של חום בהיר עד ירוק כהה. במהלך פברואר-אפריל נוכל לפגוש את הזחלים בשיא גודלם (5-4 ס"מ).
הזחלים ניזונים ממגוון מארחים, בעיקר מהמשפחות: סוככיים Apiaceae ומורכבים Asteraceae. זחלים צעירים ניזונים מעלים ירוקים רכים, זחלים גדולים עשויים לאכול גם פרחים. בתום גידולם, יורדים הזחלים לקרקע ומתגלמים בתוכה או מתחת לאבנים, שם הם יוצרים פקעת קורים דלילה המצופה גרגרי אדמה. מודד קיפודי מקים בישראל דור אחד, לעיתים גם שניים בשנה.
1. בעבר שויך מודד קיפודי לסוג Zamacra ובספרות ישנה הוא מופיע בשם Zamacra flabellaria
מקורות נבחרים:
מזיקי צמחים בישראל, צ. אבדב, י. הרפז, א. סבירסקי, 1961