הדברה ביולוגית כמוטיב עלתה ברשומות רבות ובהקשר לחרקים ממשפחות שונות. לא פעם התייחסתי לעובדה שהדברה ביולוגית יעילה – טבעית או יזומה – צריכה מתאם גדול בין מחזור החיים של המדביר לזה של המארח (המזיק).
ברוב המקרים מתאם כזה מצומצם מכדי לספק הדברה יעילה מאוד, ולכן השימוש בחרקים כמדבירים ביולוגיים בלעדיים נדיר. בדרך כלל נעשה בהם שימוש עונתי ממוקד או שימוש מתמשך משולב, הכולל מספר מדבירים ביולוגיים ולעיתים בתוספת חומרי הדברה כימיים.
עם זאת אל לנו לזלזל בחשיבותם של חרקים אלה, כי גם אם יעילותם המסחרית מוגבלת או מוטלת בספק, הרי הם משמשים כמאזנים טבעיים לאוכלוסיות פרוקי־הרגליים בשטחים הטבעיים, העשויים בתנאים שונים, להפוך למזיקים משמעותיים באזורים חקלאיים או אורבניים.
אחת הקבוצות הבולטות בקרב המדבירים הביולוגים היא משפחת המושיתיים Coccinellidae, בה רוב מניינם של המינים הם טורפים יעילים של חרקים רכי גוף ואקריות צמחוניות. מקצת המינים הבולטים במשפחה נסקרו באתר בעבר ועתה נקראת לנו הזדמנות להכיר מין נוסף ממשפחה מכובדת זו. למרות היותו נפוץ למדי, הרי בשל מימדיו הזעירים, הוא נסתר מהעין ומכך גם פחות מוכר, בעיקר לציבור שאינו קרוב לתחום החקלאות. היום נכיר את מושית האקריות.
מושית האקריות Stethorus gilvifrons1 היא חיפושית זעירה. גודלה קטן מראש סיכה (1.5-1.2 מ"מ), צבעה שחרחר וצבע הרגליים, המחושים וגפי הפה צהוב-חום. ניגוד צבע זה הוא ככל הנראה שהעניק לה את שם המין המדעי gilvifrons שנגזר מיוונית ומשמעותו חרטום צהוב. שם הסוג Stethorus מתייחס לבליטה באחד ממגיני החזה התחתון, הבולטת קדימה ומחפה מלמטה על גפי הפה.
בני השבט Stethorini אליו משתייך הסוג Stethorus ניזונים כמעט בלעדית מאקריות אדומות מהמשפחה Tetranychidae ואקריות אדומות־שטוחות מהמשפחה Tenuipalpididae, הנחשבות כמזון חיוני עבור רבייה מוצלחת. זאת בניגוד למושיות טורפות אחרות, הניזונות בעיקר מכנימות רכות וכנימות מגן, אך אינן בהכרח בררניות לאופציות תזונה אחרות.
לאקריות אדומות טורפים טבעיים רבים מקרב החרקים, בהם מינים מהסדרות: צבתנאים, חיפושיות, זבובאים, דבוראים (צרעות), תריפסאים טורפים וארינמלאים. מידת ההתאמה של מינים מהסדרות הללו לטריפת ומיתון אוכלוסיות של אקריות משתנה מאוד ולא כולם מתאימים להדברה ביולוגית מסחרית.
הדברה ביולוגית מסחרית של אקריות מתרכזת כיום בשתי קבוצות של טורפים טבעיים: אקריות טורפות ומושיות מהשבט Stethorini. בשתי הקבוצות משמשים מינים שונים להדברה בקנה מידה מסחרי, בעיקר מקרב האקריות הטורפות.
לשבט Stethorini תפוצה עולמית רחבה ויש לו נציגים ברוב אזורי האקלים, כולל באזורי אקלים טרופי ועד אזורי אקלים יובשני. הוא גם מצוי ומתפתח בבתי גידול מגוונים, בהם: יערות, בתי גידול עשבוניים ומערכות חקלאיות מגוונות כמו מטעים, שדות וחממות.
גמישות אקולוגית כזו היא שהופכת את בני השבט לבעל פוטנציאל גדול עבור הדברה ביולוגית באזורים שונים בעולם. נכון להיום משמש בעולם רק מין אחד; Stethorus punctillum, בגידול מסחרי נרחב עבור הדברה ביולוגית.
אזור המוצא של מושית האקריות אינו ברור, על פי הספרות חיפושית זו נפוצה כיום בעיקר לאורך שפלת החוף של האגן המזרחי של הים־התיכון, אזור ערב, מזרח אסיה ומערב אירופה. בחלק מהמקומות היא אוכלסה למטרות הדברה ביולוגית.
בישראל מושית האקריות מצויה ברוב חבלי הארץ, למעט במדבר קיצוני ובמיוחד בסמוך לשטחים חקלאיים. היא מוכרת היטב לחקלאים, המעודדים בדרכים שונות את אוכלוסיות הטורפים הטבעיים, במטרה להימנע ככל האפשר מהדברה כימית יקרה ומסוכנת. שווקי הייצוא של ישראל, בעיקר באירופה, מטילים מגבלות קשות על הדברה כימית של יבולים המיועדים לייצוא, מה שדורש מהחקלאים שימוש גובר בתכשירי הדברה ידידותיים לסביבה ושכלול דרכי ההדברה הביולוגית.
את הפרטים המצולמים ברשומה זו מצאתי (אוגוסט 2011) על צמחי לכיד איטלקי Xantium italicum שגדלים על הגדה המערבית של פארק האגם ליד הסופרלנד בראשל"צ. על אותם עלים נמצאו גם שפע אקריות, ככל הנראה מהמין אקרית צהובה Tetranychus (telarius) urticae (גודל הנקבה פחות מחצי מלימטר), מין מקבוצת האקריות האדומות הנחשב למזיק חקלאי חשוב עולם ובארץ. מספר הפונדקאים המוכרים בעולם של המין הזה הוא מאות ובארץ מונים מעל 100 מינים של צמחי בר ותרבות ביותר מ־30 משפחות.
הסוג Stethorus שימש ומשמש נושא למחקרים שונים, שעסקו בעיקר בפוטנציאל שלו לשמש כמדביר ביולוגי של אקריות אדומות Tetranychidae. מחקרים כאלה מלמדים אותנו רבות על הביולוגיה ומחזור החיים, גם של המין המקומי.
מחזור החיים מושפע, כברוב המושיות, מהטמפרטורה. בתנאים אופטימליים מחזור חיים מלא אורך כשבועיים, ארוך במקצת ממשך מחזור החיים של מרבית האקריות המזיקות. עם זאת כאשר מצוי שפע מזון, קצב ההטלה של המושית גדול מזה של האקרית וכך יכולה להתבסס אוכלוסייה יעילה של טורפים.
מושית טורפת, בממוצע ליום, כ־40 אקריות בוגרות או מתבגרות וכ־200 אקריות במהלך כל מחזור ההתפתחות. נראה שזחלי המושית מעדיפים בעיקר את ביצי האקריות (עפ"י הספרות זחל יכול לכלות במהלך כל מחזור ההתפתחות שלו כ־1000 ביצי אקריות) וזחליהן ואילו המושית הבוגרת טורפת גם אקריות בוגרות.
מושית בוגרת זקוקה לכ־15 אקריות בוגרות או 100-50 ביצי או זחלי אקריות בכדי לייצר מספיק ביצים למחזור הטלה. הביצים מוטלות כבודדות בתוך ריכוזי אקריות.בעת עקת מזון יאכלו המושיות אבקה, צוף וטל־דבש. לעיתים הן יפנו לקניבליות. מזון זה יאריך את החיים של הפרט אבל לא יאפשר לו להתרבות.
לאקלים השפעה על המחזור העונתי. חריפה, באזורים ממוזגים, נעשית בדרגת הבוגר. ובסה"כ מתקיימים בעונה 3-2 מחזורי גידול. באזורים חמים או סובטרופיים מתקיימים מחזורי התפתחות כל השנה.
על פי הספרות, התנהגות הציד של הסוג Stethorus מתבססת על תבנית שיטוט אקראית בקרב אוכלוסיות של אקריות וזיהוי הטרף במגע. דפוס כזה ראיתי כאשר צפיתי, תחת מקרוסקופ אור, בזחלי מושיות ובוגרים, כאשר הם טורפים אקריות. ואכן לא פעם הם נראו עוברים בטווח אפס מאקרית ולא באים איתה במגע. אחד המאמרים מציין ש־Stethorus משתמש בראייה וריח לזהות את הטרף, אם כך נראה שזה נעשה ממרחקים קצרים מאוד ובמגע ישיר.
אחד המקורות לרשומה מציין שאקריות אדומות אוהבות לשהות על עלים בעלי שערות בלוטיות. אולי משום שהן מספקות מעין שכבת הגנה המקשה על גישת טורפים. גם לעלי הלכיד שערות כאלה, אך הן קצרות מאוד וקשה לראותן. רוב המינים של האקריות האדומות טווים קורי משי המשמשים ליצירת שכבת הגנה, מעין שמיכת משי על תחתית העלה שתחתיה הן פועלים והמשמרת מיקרו־אקלים נוח ומקשה על גישת טורפים. מכאן גם השם הנוסף של הקבוצה: 'אקריות קורים'.
ואכן שכבת קורים כזו נראתה על כל העלים שדגמתי, היא דקיקה מאוד והכי נוח לראותה תחת הגדלה משמעותית של בניקולר. בתצפיות שלי נראה ששמיכת הקורים לא מנעה מהבוגרים והזחלים של המושיות גישה לאקריות, אם כי מדי פעם אפשר היה להבחין כיצד זחל המושית מתקשה במקצת לפלס את דרכו תחת שכבת הקורים.
לפי אבידב 1961, בישראל מכירים שני שיאי פעילות ורבייה של מושית האקריות: אביב (מרץ-מאי) וסתיו (אוקטובר-דצמבר). עם זאת מתקיימת פעילות על אש קטנה גם בשאר השנה, תלוי באזור הגיאוגרפי ואם התנאים אינם קיצוניים מידי. הבוגרים מקיציים או חורפים בהתאמה.
בישראל מושית האקריות ניזונה בעיקר מהאקרית האדומה המזרחית ואקרית צהובה. שיא הפעילות של האקרית האדומה המזרחית (בקיץ) אינו חופף באופן מלא לזה של המושית ולכן אין היא יעילה בהדברת המין הזה. לעומת זאת, האקרית הצהובה פעילה מרבית השנה ולכן מתקיימת יכולת הגבלה ניכרת של אוכלוסיית האקריות הצהובות רוב השנה.
מושיות Stethorus זקוקות לצפיפות אוכלוסייה גבוהה של אקריות אדומות כדי להתרבות בקצב משמעותי ולדכא ביעילות את האוכלוסייה. מסיבה זו, בממשק טבעי, אפקט ההדברה שלהן על אוכלוסיית האקריות לא תמיד מגיע לשיאו לפני שהאקריות מתחילות להסב נזק כלכלי.
כאשר אוכלוסיית האקריות מצטמצמת (מסיבות שונות), נוטשות המושיות את הצמח הנגוע ועוברות לצמחים אחרים. השימוש היעיל בסוג Stethorus נתון איפה למקרים בהם יש לצומח סבילות גבוהה יחסית לאקריות.
אחת הדרכים לסייע למושיות (ומדבירים ביולוגיים אחרים) לשמר אוכלוסייה משמעותית כל השנה ולהגיע לעונת האקריות באוכלוסייה גבוהה, היא שימור או יצירת בתי גידול חילופיים לא מרוססים בצד או בתוך השטחים החקלאיים. אל שטחים אלו יוכלו להגר פרטים שלא מוצאים מזון על הגידולים ושם הם ימצאו מחסה ומזון אלטרנטיבי לעונות הביניים. בבוא העת, כאשר אוכלוסיית האקריות תתעצם, יהיו בשטח די פרטים של טורפים טבעיים כדי להמשיך ולשמר את אוכלוסיית האקריות במימדים הקטנים מכדי לגרום נזק משמעותי.
דרך נוספת היא גידול מסחרי של אוכלוסיית מושיות למטרת הפצה בשטח החקלאי, בעיתוי המתאים ביותר לחקלאי ולמצב הגידול. שיטה זו יעילה בחממות ועובדת לטווח קצר של מספר שבועות. על מחקר בנושא אפשר לקרוא בתקציר המקושר.
מושית האקריות היא דוגמא יפה לפוטנציאל הטמון בשילוב כוחות של האדם והטבע, במאבק במזיקים חקלאיים. שילוב כוחות כזה יכול להצליח רק עם נכונות אמיתית של האדם לשמר שטחים טבעיים בגודל המתאים, ובתמהיל הגיאוגרפי הנכון. שטחים שיוכלו לנהל את עצמם, ושיהוו מעצם קיומם מקלט אקולוגי ממנו יוכלו להגיח גם בעלי חיים המועילים לאדם ופרי עמלו.
1. בספרות העברית הישנה מין זה נקרא Stethorus punctillum, אולם עפ"י הסקר שנערך ב 1995 נמצא שיתכן ומין זה אינו מצוי בארץ וככל הנראה מדובר בזיהוי שגוי (שני המינים דומים מאוד). לא מצאתי סימוכין למחקר שבדק את שני המינים בארץ. בספרות ישנה יותר, המין נקרא Scymnus punctillum.
מקורות נבחרים:
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
Coccinellidae as predators of mites: Stethorini in biological control, David J. Biddinger. Donald C. Weber, Larry A. Hull, 2009
Mites of Greenhouses – Identification, Biology and Control, Zhi-Qiang Zhang, 2003
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.