מערכת אקולוגית היא מכלול של מרכיבים חיים ומרכיבים דוממים המקיימים ביניהם קשרי גומלין. קשרי גומלין אלה מתקיימים בין יצורים חיים לבין יצורים חיים אחרים (מרכיבים ביוטיים) ובינם לבין גורמי הסביבה הדוממים (מרכיבים אביוטיים).
לחרקים, הן כמזון לאחרים והן כצרכני מזון בעצמם וכן כקבוצה המהווה ביומסה אדירה המתקיימת כמעט בכל מערכת אקולוגית ארצית, תפקיד נכבד כמנוע המייצר דינמיקה ולחצי סביבה שונים הדוחפים אורגניזמים אחרים במערכת האקולוגית לפתח מנגנונים התמודדות שונים ובכך להשתנות אבולוציונית ולתרום למגוון הביולוגי ועושר המינים. כל מין של חרק תופש נישה מסויימת במערכת האקולוגית. נישה זו יכולה להיות התמחות במזון מסויים, או בגודל שלו, או בבית גידול מסויים. לכל יצור יש תפקיד חשוב שאפשר להעריך אותו נכונה רק אם מכירים את האקולוגיה והביולוגיה שלו וכמובן את היחסים שלו עם הסביבה בה הוא מתקיים. אחת המטרות החשובות של המחקר המדעי בהקשר האקולוגי הוא להבין טוב יותר את האורגניזם בהקשר לביוטופ בו הוא חי ומה תרומתו למערכת האקולוגית בכלל וליציבות שלה. הבנה זו חיונית לבלימת הפגיעה במערכות אלו, פגיעה שכאמור פוגעת בנו ישירות או בעקיפין.
כחלק מהמערכת האקולוגית לחרקים רבים תרומה משמעותית מעבר לגודל הפיזי שלהם ואפילו ערך הביומסה שלהם. כולנו מודעים לחשיבות העצומה שיש למערך היערות העולמי, הן במאזן הגזים באטמוספירה וגם בהשפעה על האקלים. אבל כל הביומסה האדירה הזו לא תחזיק את עצמה ללא תמיכה של אינספור קטני־ארץ כנמלים וטרמיטים ועוד ומיקרו־אורגניזמים אשר מספקים לקרקע את רמת האוורור ומגוון מינרלים שמוחזרו מחומר מת שחוזר לקרקע. זו רק דוגמא אחת לעוצמה הטמונה במארג האקולוגי. עם כל הידע העצום שהתווסף המאה השנים האחרונות אנחנו רואים רק את קצה הקרחון.