מי לא אוהב קצפת? אני אוהב, במיוחד מעל תותים. גם חרקים אוהבים, או יותר נכון משתמשים, בקצף לצרכים שונים, בעיקר להגנה על הביצים (גמלי־שלמה, חגבים) ולמחסה.
שימוש כזה נעשה בשלוש משפחות של ציקדות המהוות כיום1 חלק מעל־משפחת הקִּצְפִּים Cercopoidea. מתוכן מיוצגות בישראל 2 משפחות: הקִּצְפּיוֹת Cercopidae (כ־1360 מינים, רובם טרופיים) והמשפחה Aphrophoridae (כ־820 מינים, רובם באקלים ממוזג). נכון למעמדם הטקסונומי הנוכחי: הסוג Cerocopis, הכולל בישראל מספר מינים, ממוקם במשפחת הקצפיות; הסוגים Neophilaenus ו־Philaenus ממוקמים במשפחה Aphrophoridae. בכל המשפחות הללו הזחלים מתפתחים בגוף קצף אותו מייצרים הזחלים מבלוטות פנימיות.
שתי המשפחות דומות במאפיינים רבים אך נבדלות בעיקר באקולוגיה שלהן. כקבוצה רוב הקצפים מראים פוליפאגיות רחבה ביותר והם ניזונים מחד־שנתיים ורב־שנתיים. יש גם מינים מתמחים (על אורנים למשל). זחלים במשפחת הקצפיות מתפתחים על או בתת־הקרקע, בעיקר על שורשי עשבוניים חד־פסיגיים. זחלי Aphrophoridae מתפתחים לרוב על צמחים דו־פסיגיים. אצלם, ההתפתחות נעשית בחלק העל־קרקעי של הצמח.
הקִּצְפִּים דומים מאוד לבני משפחת הציקדיתיים Cicadellidae (על־משפחה Membracoidea), אפשר להבחין בינם בנקל על פי צורת רגלי הניתור האחוריות. איור הממחיש את ההבדל ניתן לראות בקישור הבא.
משערים שאחת הסיבות לפוליפאגיות הנרחבת היא העובדה שנוזלי עצה מכילים פחות חומרי הגנה (חומרים ראשוניים) ומשום שהרכב נוזלי העצה, במיני צמחים רבים ושונים, דומה למדי ואינו מצריך התאמות מיוחדות בכדי לנצל אותו.
כל אלו מעמידים אתגר לא קטן בפני הקצפים ולכן הם מצוידים במספר התאמות מיוחדות הכוללות גפי פה מחוזקות, התומכות בשרירי מציצה חזקים במיוחד וחדק מציצה המסוגל להעביר כמות נוזלים גדולה במיוחד, המנוצלת ברובה לייצור הקצף. במינים מסוימים נמצא שזחל אחד עשוי למצוץ כמות מוהל הגדולה פי־100 עד פי־1000 ממשקל גופו ביום אחד. כמות כזו עשויה לגרום נזק ניכר למארח ויש מינים (באזורים טרופיים) הנחשבים למזיקים קשים (לא ידוע לי מישראל).
משום הדלילות היחסית בחומרי ההזנה שבעצה, יש בקרב הקצפים בעלי זיקה גבוהה לצמחים הקושרים חנקן בשורשים בשיתוף סימביוטי עם חיידקים. מוהל צמחים אלו מכיל ריכוז גבוה של חומצות אמינו (המשמשות לייצור חלבונים). זחלי קצפיות מוכרים כמזיקים לדשא ודגניים ובמרכז אמריקה הם מזיקים קשים בקנה סוכר, בעיקר לשורשים. זחלי Aphrophoridae מעדיפים קטניות. מינים המעדיפים קטניות עלולים להפוך למזיקים משמעותיים בשדות חקלאיים (במיוחד בגידולי אספסת). יש מינים המשמשים כוקטורים לבקטריות התוקפות צמחים דרך העצה.
הקצף המיוצר רק בדרגת הזחל, מופק על ידי העברת אוויר ממערכת הנשימה הפנימית לחלל פנימי, שם הוא נדחס דרך נוזל המופרש כקצף מפי הטבעת. מקור הנוזל בצינורות מלפיגי (קולטים מההמולימפה חומרי פסולת העוברים למעי הסופי) גוש הקצף שומר על הזחל מהתייבשות (מיקרו אקלים יציב) ויתכן שגם מטורפים (חרקים פרזיטואידים parasitoids).
מינים רבים בתת־הסדרה צִיקָדוֹת Auchenorrhyncha (סִדְרַת שׁוֹנֵי־כָּנָף, לשעבר 'פשפשאים') מפרישים נוזלים מפי הטבעת. הפרשה זו היא כורח הנובע מהצורך להיפתר מעודפי נוזלים, סוכרים ומינרלים. אצל רבים בקבוצה נוזל זה (מקורו כאמור בשיפה) מכיל סוכרים והוא מכונה טל־דבש. מניחים שהפרשת הקצף אצל הקצפים נגזרה מהליך הפרשת עודפים דומה שבמהלך האבולוציה התפתח למנגנון הגנה מיוחד.
נראה שבאזורנו מחזור החיים של המינים הוא חד־שנתי (באזורים טרופיים מתקיימים מספר מחזורים הצמודים למחזור השנתי של הגשמים). באזורים ממוזגים או ים־תיכוניים, מתקיימת דיאפאוזה של דרגת הביצה בעונה היבשה. מחזור ההתפתחות של הזחל (בד"כ 5 דרגות) אורך 9-4 שבועות בהתאם לתנאי האקלים. הוא מתרחש כולו בתוך גוש הקצף והזחל עוזב אותו לאחר ההתנשלות האחרונה כבוגר.
במרבית ה־Cercopidae, המתפתחים על שורשים, כל מחזור ההתפתחות הזחל נעשה בתוך הקרקע. יש גם מינים, המהגרים בדרגות הזחל המתקדמות, מהקרקע לחלקים עליונים יותר של הצמח.
ב־Aphrophoridae המתפתחים על גבעולים, גושי הקצף והזחלים בתוכם נראים בשטח כבר במחצית החורף, לאחר הופעת חד־שנתיים וחלקים ירוקים בצמחים רב־שנתיים. הזחלים עשויים לנוע ממקומם ואף להיכנס לגושי קצף קיימים של זחלים אחרים, וכך עשויים להימצא כמה זחלים בגוש קצף אחד.
הבוגרים (11-4 מ"מ) פעילים, בעלי יכולת ניתור מרשימה, במינים אחדים עד 70 ס"מ (פי־100 מאורך גופם) ויכולת תעופה בינונית, מופיעים באביב. רוב המינים פוליפאגיים, הם ניזונים ממוהל צמחים ונעלמים במהלך הקיץ לאחר הטלת הביצים. בוגרים חיים כשבוע עד שלושה שבועות.
הזוויגים מתקשרים באמצעות ויברציות הנעות דרך גבעולי הצמח. הזכר קורא לנקבה בסדרת ויברציות אופייניות למין והנקבה עונה ומובילה את הזכר למקומה.
ב־Cercopidae מינים רבים בולטים בצבעי שחור אדום, כתום או צהוב (צבעי אזהרה – חלקם מפרישים מהרגליים נוזל המולימפתי בעל ריח דוחה) והם נראים בנקל על העשבים. במבט־על אצל מרבית המינים (בוגרים) הראש צר יותר מרוחב החזה. הזחלים של מרבית המינים במשפחה מתפתחים בקרקע על שורשים והבוגרים ניזונים בחלקי הצמח העליונים. בקבוצה זו הביצים מוטלות בקרקע.
ב־Aphrophoridae הבוגרים מוסווים היטב ברקע הצמחייה ומסתמכים על יכולת הניתור כאמצעי מילוט. במבט־על אצל מרבית המינים (בוגרים), הראש והחזה רחבים במידה שווה. הזחלים מתפתחים מעל הקרקע וגם הבוגרים ניזונים בחלקי הצמח העליונים. בקבוצה זו הביצים מוטלות על צמחים בהתאם לאורח החיים של המין.
בין הטורפים שלהם נכללים זבובים ממשפחת הרחפניים (זחל הרחפן טורף את זחל הציקדה), נמטודות טפילות (Mermithidae), זבובים טורפים (טורפים בוגרים), צרעות טפיליות שונות וזבובים טפילים (טפילי ביצים), אקריות טפיליות ועכבישים.
1. באנציקלופדיית החי והצומח של א"י (1989) הסוגים המוזכרים נכללו כולן תחת משפחת הקצפיות.
2. שיפה – מערכת הובלת סוכרים וחומרים אחרים שנוצרו בתהליך הפוטוסינתזה מהאיברים המטמיעים לכל שאר חלקי הצמח.
3. עצה – מערכת הובלת מים ומינרלים מהקרקע דרך השורשים לחלקי הצמח המטמיעים.
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
Encyclopedia of Insects, Vincent H. Resh and Ring T. Carde, 2003
Entomology 3th edition, Cedric Gillott, 2005
Encyclopedia of Entomology, 2th edition, john L. Capinera, 2008
Entomology 3th edition, Cedric Gillott, 2005
Encyclopedia of Entomology, 2th edition, john L. Capinera, 2008