בישראל כ־900 מינים מתוארים של עכבישים1 המתפלגים בין כ־50 משפחות. מתוכן רק כ־15 משפחות כוללת 10 מינים ויותר. ברוב המשפחות תוארו או מוכרים (עד כה) 2-1 מינים בלבד.
לא יהיה זה מפתיע שרבים מהמינים באותן משפחות קטנות פחות מוכרים; על הרוב בשל היותם קטנים מאוד או בשל תפוצה מוגבלת. יחד עם זאת, יש משפחות קטנות הכוללות מינים גדולים, שתפוצתם רחבה וקל יחסית למצוא ולצפות בהם או שהם מזדמנים מדי פעם למשכנות אדם.
כזו היא משפחת הזוֹרוֹפְסִיִּים Zoropsidae הכוללת בישראל רק שני מינים, גדולי מימדים, ואף שבמבט ראשון הם דומים לזְּאֵבָנִיִּים Lycosidae, הרי בהסתכלות שניה קל יחסית להבדיל בינם לזאבן טיפוסי. רשומה זו מהווה סקירה ראשונית על המשפחה ועל המינים המקומיים.
סטטוס ותפוצה
הטקסונומיה המסורתית מציבה בזורופסיים כ־180 מינים הנחלקים בין כ־27 סוגים. רובם מצויים באפריקה ואוסטרליה. מקצתם באסיה ואגן הים התיכון (דרום אירופה והמזרח התיכון).
לאחרונה התפרסם מחקר פילוגנטי מקיף על על-משפחת הזאבנים Lycosoidea אליה שויכו מסורתית הזורופסיים (2015) Polotow. בהסתמך על עדויות מולקולריות ומורפולוגיות מציעים כותבי המחקר להוציא את הזורופסיים מהזאבנים ולהציב אותה כמשפחה 'מורחבת' המכנסת תחתיה שתי משפחות נוספות; Zorocratidae ו-Tengellidae (שיקבלו סטטוס של תת-משפחות). לשתי האחרונות אין נציגים בישראל ולכן עבור הסקירה על המינים המקומיים אין הדבר משנה.
הסטטוס החדש של Zorocratidae ו-Tengellidae עודכן בקטלוג העכבישים העולמי ב-29.10.2015
הסוג זורופסיס Zoropsis כולל 17 מינים, מהם אחדים מוכרים גם באגן הים־התיכון. הסוג הוקם לראשונה על ידי הצרפתי (Eugène Simon (1878. ככל הנראה על מנת להפריד מינים אחדים מהסוג Zora שכונסו באותה עת תחת המשפחה Drassidae, שאינה קיימת עוד. Simon לא מציין בתיאור הסוג את המקור האטימולוגי לשם; יתכן שהוא גזר אותו מהסוג Zora.
Zor נגזר מהמילה היוונית zoros = טהור או חזק. לגבי החלק השני של השם: אפשרות אחת שמדובר בסופית sis, שבאה להדגיש פעולה.
אפשרות נוספת, הגיונית יותר, שהכוונה ל-opsis = ראייה ואז יתכן שיש פה רמז להפרדה שנעשתה בהתבסס על סידור ומבנה העיניים באותם עכבישים ש־Simon מתאר במאמר שלו.
בישראל
בישראל שני מינים דומים מאוד שלא ניתן להבדיל בינם בשדה. המינים המקומיים דומים במראה ראשוני לבני משפחת הזאבניים. אלו עכבישים גדולים יחסית; 16-9 מ"מ אורך הגוף, שצבעו חום צהבהב. על הבטן שני טורים של ציציות זיפים לבנות (קיימות גם אצל מספר זאבניים).
הסוג נחקר בישראל על ידי החוקר גרשֻם לוי ז"ל (1939-2009) מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שפירסם תיאור מקיף ועדכני של הסוג והמינים בישראל בתוספת מעט מידע אקולוגי וביוגיאוגרפי.
Zoropsis lutea (Thorell), 1875 – התפוצה העולמית כוללת את קרים, הבלקן, כרתים, קפריסין, סוריה, לבנון וישראל. בישראל נפוץ ומוכר מרוב אזורי הארץ במגוון בתי גידול; החל מהגליל העליון ועד הנגב המרכזי.
לפי לוי: דגם התפוצה העולמי של המין חריג בהשוואה למינים מקומיים אחרים בישראל. ככל הנראה מקורו במרכז אסיה, אך חסרות עדויות מהאזור הזה הדרושות להשלים את התמונה ולכן מקורו הגיאוגרפי של המין לא ידוע.
Zoropsis thaleri Levy, 2007 – התפוצה העולמית כוללת את צפון ישראל, לבנון, סוריה ודרום טורקיה. בישראל נאסף עד כה רק ברמת הגולן בסביבות הישוב מסעדה ויער אודם הצמוד (גבול תפוצה דרומי עולמי). שם המין המדעי ניתן על ידי ג. לוי לכבודו של עמיתו החוקר האוסטרי (1940-2005) Konrad Thaler.
מאפיינים
המאפיינים לעיל מתייחסים למינים בישראל. קיים tapetum2 מרושת בעיניות המשניות (זוהרות בחשיכה בתגובה לתאורת פנס). סידור העיניות האופייני 4:4 (בזאבניים הוא 4:2:2). העיניות דומות בגודלן, כאשר העיניות המשניות האמצעיות (PME) גדולות רק במקצת מהאחרות (אך לא כמו בזאבניים, אצלם הן גדולות פי־כמה).
זוג הרגליים הראשון ארוך במקצת מהשאר. לכל המינים במשפחה זוג ציפורנים ובסוג זורופסיס קיימת גם ציצת זיפי־ציפורן המסייעת בטיפוס על מצע חלק (זאבניים לא יכולים לטפס על מצע חלק מאוד כמו זכוכית או פלסטיק).
זורופסיים משתייכים לקבוצה של משפחות (cribellate spiders – כ־22 במספר, אינן בהכרח קרובות) הכוללת לפחות כמה מינים הנושאים 'מִשְׁטָח טְוִויָּה' (קְרִיבֶּלוּם cribellum). זהו איבר הממוקם לפני איברי הטוויה הקונבנציונליים ונושא מאות עד אלפי (כתלות בגודל העכביש) פטמות טוויה זעירות ומאורכות הפועלות ביחד. בעזרת 'מסרקי' טוויה (קַלָּמִיסְטרוּם calamistrum) הממוקמים בפיסות הרגליים האחוריות, העכביש גורף ממשטח הטוויה אלפי קורים ננומטרים ואלו משולבים האחד בשני במטריצה צפופה, תפוחה וצמרירית סביב קור חיזוק עבה ונוקשה (שמקורו בבלוטה אחרת ופטמת טוויה אחרת) – כך נוצר 'קוּר קְרִיבֶּלטִי' (cribellate silk), אף שליבת הקור המרוכב נוקשה, הרי המעטפת שומרת על הגמישות של הקור כולו, גם לאחר שהליבה נקרעת (Blackledge & Hayashi, 2006). קורים קְרִיבֶּלטִים נצמדים ללא צורך בדבק ונחשבים לביטוי קדום של קורי ציד בעכבישים. אחת ההשערות היא שכל העכבישים מקבוצת האָרָנֶאוֹמוֹרְפָה (Araneomorphae), הכוללת כיום את מרבית העכבישים המוכרים למדע, היו פעם קְרִיבֶּלטִים, אולם רובם איבדו תכונה זו במהלך האבולוציה
אורח חיים
אף שמדובר בעכבישים גדולים (יחסית) ולא נדירים, אורח החיים של המינים המקומיים כמעט ולא ידוע. זורופסיים לא בונים רשתות ציד, הם ציידים אקטיביים, לא זריזים במיוחד, הפעילים בעיקר בלילה על הקרקע ובין העשבים ופסולת עלים. מטיבים לטפס ולעיתים עולים על שיחים ועצים נמוכים. התזונה שלהם כוללת חרקים ולעיתים עכבישים אחרים. השימוש בקורים נעשה בעיקר לבניית מטווה מגורים.
זורופסיים מוצאים מחסות מתחת לאבנים ופסולת המושלכת על הקרקע, מתחת לקליפות עצים ובסדקי קירות. המחסה של Zoropsis lutea מדופן בשכבת קורים עבה צמרירית ולבנה. מחסה קורים זה מבודד מאקלים לא נוח ומסייע, ככל הנראה, לעכביש להתמודד עם בתי גידול מגוונים; קרים וחמים המצויים במרחב התפוצה (אין מידע לגבי המין השני מכיוון שהפרטים נאספו ממלכודות נפילה).
רבייה
בני הסוג זורופסיס מתבגרים בסתיו, אז ניתן למצוא זכרים משוטטים המחפשים אחר נקבות במחסות שלהן. הזכרים דומים לנקבות, הם קטנים קצת יותר והבטן קטנה יותר ביחס לראש חזה.
מידע על הרבייה בסוג מגיע בעיקר מהמין האירופאי Zoropsis spinimana, מגידול בשבי. החיזור קצר מאוד ולאחר זיהוי הדדי מתרחשת הזדווגות האורכת עד מספר שעות. הטלת הביצים מתרחשת כשבועיים לאחר ההזדווגות. בפרק הזמן שבין ההזדווגות להטלה, הנקבה צוברת משאבי אנרגיה, אוכלת יותר והאגרסיביות שלה עולה.
בישראל נקבות מתרבות נראות החל משלהי החורף ועד האביב (ינואר עד אפריל). הנקבה מצמידה את פקעת הביצים השטוחה בתוך אוהל הקורים ושוכבת ומגינה עליה. גיחת האבקועים, כ־50 במספר, מתרחשת לאחר כ־45 ימים. האבקועים שוהים במחסה עד לאחר התנשלות ראשונה ולאחר מכן מתפזרים לדרכם. לרוב האם מתה זמן קצר לאחר התפזרות הצאצאים
זורופסיס והאדם
בני הסוג זורופסיס (ובני המשפחה בכלל) לא נחשבים עכבישים מסוכנים לאדם או בעלי חשיבות רפואית. אלו עכבישים חובבי אפלה המשתדלים להימנע ממגע עם האדם ופרטים משוטטים בורחים למחסה כאשר הם חשים באיום. יש והם חודרים בטעות לבתים (צמודי קרקע), בעיקר זכרים משוטטים התרים אחר נקבות.
כאשר 'דוחקים אותם לפינה' הם עשויים לנקוט בעמדת איום הגנתית בה העכביש מזדקף על הרגליים הקדמיות וחושף באיום את ציפורני הכליצרות הגדולות. כמובן שאין באיום זה כל סכנה, כל עוד לא מכניסים את האצבע ל'פה' של העכביש או מנסים לתפוס אותו ביד. אם מפתיעים אותם במחסה (הכנסת אצבע למחסה של נקבה השומרת על שק ביצים) הם עלולים להגיב בנשיכה הגנתית.
נשיכת זורופסיס עשויה להיות כואבת ולוּ בגלל הפצע הנגרם עקב חדירה מכנית של ציפורן הכליצרה לרקמה. עלול להיווצר גם זיהום מקומי עקב חדירת חיידקים. תיעוד מוכח של נשיכת זורופסיס נדיר ונראה שמקרי נשיכה נדירים ביחס לתפוצתו הרחבה של הסוג והיותו נפוץ בקרבת האדם.
מתיאור נשיכה של Zoropsis spinimana המתואר ברשת (צרפתית) עולה שהתגובה לנשיכה כוללת: דימום קל עקב הפצע המכני, כאב אזורי המלווה בקהות מקומית וגירוד, נפיחות קלה. הסימפטומים עברו לאחר כ־40 דקות.
במידה ונכנס למשכנכם זורופסיס תועה ומעוניינים לסלקו החוצה, כל אשר צריך הוא להניח מעליו בזהירות קופסה שקופה של ממרח (חומוס וכדומה), להחליק נייר בין הקופסא לריצפה/קיר, להפוך בזהירות ולשחרר בחצר.
1. בישראל מוכרים הרבה כ 900 מינים של עכבישים, אך בספירה הרשמית נמנים רק מינים שתיאורם מופיע בפרסום מדעי רשמי. חוקרי עכבישים מעריכים את המספר המינים בפועל בכמעט כפול.
2. tapetum היא ממברנה גבישית מחזירת אור הממוקמת בעיניות המשניות, מאחורי הרשתית. שכבה זו אינה ייחודית והיא מצויה בעיניהם של בעלי-חיים פעילי לילה ובמשפחות אחדות של עכבישים. אצל זורופסיים השכבה מתאפיינת במבנה שריגי המכונה טאפטום מרושת Grate-shaped tapetum.
שכבת הטפטום מתפקדת בין השאר כמגבר אור המסייע לראייה בתנאי חשיכה. תכונה זו מאפיינת פעילי לילה והיא חסרה (אובדן משני) או שאינה מתפקדת בעכבישים פעילי יום. תכונה זו קלה לזיהוי; כאשר מאירים בחשיכה עם פנס השולח אלומת אור בניצב לעיניים שלנו, עיני העכביש הניצבות לאלומה זוהרות באור ירקרק.
מקורות נבחרים:
על-משפחת הזאבנים (Lycosoidea) בישראל: טקסונומיה, אקולוגיה, רשימת, מינים ומפתח למשפחות וסוגים המצויים בישראל. עבודת גמר לקראת התואר "מוסמך אוניברסיטה", איגור ארְמיאץ', 2015
Checklist of the spiders (Araneae) of Israel, Sergei Zonstein & Yuri M. Marusik, 2013
Calommata (Atypidae) and new spider species (Araneae) from Israel, Gershom Levy, 2007
On the cribellate spider Zoropsis lutea in Israel (Araneae, Zoropsidae), Gershom Levy, 1990
The Spiders of Europe and Greenland
Spiders, Britain and Northern Europe, Collins field Guide, Michael J. Roberts, 1996
Systematics and Evolution of Spiders (Araneae). Jonathan A. Coddington, Herbert W. Levi, 1991
Investigations into the Phylogeny of the Lycosoid Spiders and Their Kin (Arachnida: Araneae: Lycosoidea), Charles E. Griswold, 1993
Arachne.org.au
Total evidence analysis of the phylogenetic relationships of Lycosoidea spiders (Araneae, Entelegynae), Daniele Polotow,, Anthea Carmichael, Charles E. Griswold, 2014
Aracnofilia – Centro Studi sugli Aracnidi, Emanuele Biggi
Unraveling the mechanical properties of composite silk threads spun bycribellate orb-weaving spiders, Todd A. Blackledge and Cheryl Y. Hayashi, 2006