במרץ 2018, לאחר ישיבות מקדימות (2017-2014) של הוועדה לזואולוגיה, אושרה במליאת האקדמיה ללשון עברית, רשימה מעודכנת של שמות סדרות החרקים בעברית. להלן ציטוט מתוך הפרסום הרשמי:
"מחלקת החרקים מתמיינת למספר רב של סדרות, שמתוכן כשלושים מצויות בישראל. בעבר ניתנו שמות עבריים לסדרות אלה (כגון באנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל כרך 3, 1989) – שמות שרבים מהם מצוינים. אף שהתקיימו דיונים של ועדת הזואולוגיה של האקדמיה בשמות הללו ובשמות רבים אחרים של חרקים, הרשימות לא הגיעו לאישור האקדמיה, ולפיכך אין להם מעמד של שמות עבריים רשמיים ומחייבים. כמו כן מאז ששמות אלה ניתנו התרחב המחקר, ורבות מן הסדרות שהוכרו לפני שלושים שנה כבר אינן מוכרות ככאלה.
הוועדה למונחי זואולוגיה שואפת לתת שמות לחרקים בארץ ישראל, מתוך כוונה להעמיק את היכרות העם חובב הטבע עם עולם החי שלו. צעד ראשון בכיוון זה הוא מתן שמות עבריים לקבוצות הגדולות ביותר, כלומר לסדרות. כאשר נשיג מטרה זו, נרד לרמות מיון נמוכות יותר.
מתוך רצון לשמור על יציבות בשמות העבריים, ברשימה שלפנינו הותרנו על כנם את מרבית השמות השגורים בציבור, ושינינו רק כאשר היה צורך בכך. ברשימה גם כמה תת סדרות, וכן – סדרות הסמוכות לחרקים אך מחוץ להן."
השם המדעי הוא אמצעי חוצה תרבויות ושפות המאפשר לכל אדם, באשר הוא ובאשר שפתו, להצביע על אורגניזם מסויים, לנקוב בשמו המדעי וכל אדם אחר, לא משנה מהיכן הוא, יוכל לדעת במה מדובר. השם המדעי מהווה תעודת זהות גם לקבוצות של אורגניזמים (טקסונים) ומייצג את כל הידע התומך במה שמייצג שם הקבוצה, כולל היחסיים האבולוציוניים (פילוגנטיים1) עם קבוצות אחרות, קרובות ורחוקות. מתוך כך השם המדעי אינו נצחי אלא היפותזה2 זמנית המבוססת על הידע הקיים, וכמו כל היפותזה מדעית גם הוא עומד כל העת במבחן המדעי ומעמדו עשוי להשתנות בעקבות עדויות חדשות או גילוי טעויות. שינויים בשמות מדעיים או מעמדם, גם אם מתסכלים או מבלבלים, משקפים את הדינמיקה של המחקר המדעי וגם את ההסכמות וחילוקי הדעות שבקרב החוקרים. סקירה על השם המדעי, ההיסטוריה והמבנה שלו ניתן למצוא בשתי רשומות שעלו בעבר באתר (ראו קישורים).
רשומה זו עוסקת בשמות של סדָרות3 החרקים התקפות כיום (2018) ומקורן הלשוני (אטימולוגיה) – מהוותיקות שבהן ועד החדשות ביותר, שהוקמו לאחרונה. במקרים אחדים תוזכרנה גם תת־סדרות חשובות. מרמת סדרה ומעלה, שם הטקסון נוטה לתאר מאפיין מרכזי של הקבוצה, שעל הרוב אינו מאפיין קבוצות אחרות. כמובן שלכל כלל יש יוצא מהכלל ועל כך בערכים הרלוונטיים. לרשומה מקושר לוח גראפי של סדרות החרקים, שניתן להוריד ולהדפיס (לשימוש לימודי בלבד) כדי להכיר טוב יותר את הסדרות.
למרבית הסדרות נקבע שם עברי שימושי4. שם שמקורו עברי קדום או חדש או ממשמעות השם המדעי. הדרישה לשמות סדרות החרקים, העוקבת אחר הטקסונומיה המדעית, החלה כבר בתקופת ההשכלה. אחד מהחלוצים במתן שמות עבריים לחרקים וקבוצות חרקים היה יוסף שיינהאק (1870-1812) שפרסם את 'ספר תולדות הארץ' 1840. נראה שספר זה השפיע גם על עשייתם של מחדשי השפה העברית בתקופת ההשכלה, בהם מנדלי מוכר ספרים. ועד הלשון שנוסד על ידי אליעזר בן יהודה עסק בסוגיה של מתן שמות לסדרות החרקים ואף פורסמה בכתב העת 'לשוננו' רשימה מאת דר' אהרון מאיר מַזְיֶ"א (1928). שמות אלו ואחרים לא התבססו בקרב אנשי המקצוע. בספר החרקים (1934) של בודנהיימר, שמות הסדרות מופיעים במתכונת מוכרת יותר, ששימשה גם במהדורה האחרונה של הספר זואולוגיה – חסרי חוליות (1975) ושרדה ללא שינויים מהותיים עד להופעת כרך 'החרקים' באנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ־ישראל (1989).
בדומה לשמות מדעיים, המגמה במתן שמות עבריים הייתה ועודנה לשמר כללים מסויימים במבנה השם המעידים על מעמדו. בעת עריכת כרך 'החרקים' נקבע הכלל ששמות הסדרות יסתיימו בסופית 'אִים' בדומה לשימוש ברכיב ptera בשם המדעי של סדרות החרקים. כלל זה נשמר גם בהחלטה האחרונה (2018) של ועדת השמות הזואולוגים במסגרת האקדמיה ללשון עברית. מסיבות היסטוריות כלל זה לא תמיד נשמר. למשל סדרת החיפושיות לא עונה על הכלל הזה. כאשר קיים שם 'טוב' שהשתרש היטב אין סיבה לשנותו ולבלבל את הציבור.
השימוש המודרני בשמות עבריים לאורגניזמים או טקסונים מנסה לעקוב אחר הדינמיקה של הטקסונומיה המדעית, במטרה להוות גשר בין המחקר המדעי לקהל הרחב וחובבי טבע ולספק כלי שימושי בדו שיח הציבורי העוסק בזואולוגיה. עם זאת שמות עבריים, גם החדשים או המתעדכנים, אינם משקפים בהכרח את הידע החדיש ביותר. למתעניינים מומלץ להכיר המונח המדעי ותקפות המעמד שלו בטקסונומיה המדעית.
סדרות החרקים
עולם החי והצומח ממויין ברמות היררכיות לקבוצות; החל מרמת המין species דרך רמות המיון: סוג genus, משפחה family, סדרה order, מחלקה class וכן הלאה. מחלקת החֲרָקִים5 Insecta היא חלק מתת־המערכה השֵׁש־רַגְלִים, הכוללת גם את המחלקות: קְפִיץ־זַנְבָאִים (שם מעודכן) Collembola, קְדַם־זַנְבָאִים Protura ו־דּוּ־זַנְבָאִים Diplura. בתוך המחלקה, החרקים ממויינים לפי סדרות. כיום מכירים6 ב־27 סדרות חרקים (23 מיוצגות בישראל).
מקובל לחלק את סדרות החרקים לשתי קבוצות, על פי קיומן של כנפיים או חסרונן: 'חשוכי־כנף' ו'בעלי־כנף'. מסורתית הקבוצה הראשונה כללה גם את המחלקות האחרות בשש־רגלים. מחקרים מודרניים הראו ש'חשוכי־כנף' אינה קבוצה מונופיליטית (קבוצה מונופיליטית – קבוצה בעלת אב קדמון משותף). חלוקה מודרנית יותר מתייחסת למבנה גפי הפה ומכך נוצרת חלוקה שונה המפרידה7 בין: החרקים, הנתרנאים והזנב־זיפאים (בעלי גפי פה חיצוניות Ectognatha), לשלוש הקבוצות הנותרות (בעלי גפי פה פנימיות Entognatha, שגם היא לא מונופיליטית), ראו טבלה.
| שם עברי | טקסון | חלוקה מסורתית המאה ה־19 | חלוקה מודרנית על פי Hening 1953 | חלוקה מחמירה | |
| קְפִיץ־זַנְבָאִים | Collembola | שֵׁש־רַגְלִים Hexapoda | חשוכי־כנף Apterygota | בעלי גפי פה פנימיות Entognatha | |
| קְדַם־זַנְבָאִים | Protura | ||||
| דּוּ־זַנְבָאִים | Diplura | ||||
| נַתְרָנָאִים | Archaeognatha | בעלי גפי פה חיצוניות Ectognatha חרקים במובן הרחב | |||
| זְנַב־זִיפָאִים | Zygentoma | ||||
| בַעֲלֵי־כָנָף | Pterygota | בַעֲלֵי־כָנָף Pterygota | בַעֲלֵי־כָנָף 'חרקים אמתיים' Pterygota |
חַסְרֵי־כָנָף Apterygota
סִדְרַת הַנַתְרָנָאִים (לשעבר 'קדומי־לסת')
Börner, 1904 Archaeognath
אטימולוגיה:
archaeos = עתיק
gnathos= לסת.
השם המדעי מתייחס למפרוק הלסתות העליונות לראש בבליטה אחת, הנחשב קדום יותר מזה של הזנב־זיפאים והחרקים, אצלם הלסתות מופרקות לראש בשתי בליטות.
השם העברי מתייחס לתכונה אחרת של הקבוצה. בני הקבוצה מטיבים לנתר (בעזרת הרגליים וקצה הבטן), התנהגות המסייעת להימלט מאוייבים.
סדרה עתיקה מאוד של חרקים חסרי כנפיים (אורך גוף: 9-23 מ"מ). בעלי גלגול 'פשוט', חלקם ממשיכים להתנשל לאחר הגעתם לבגרות מינית. חיים על סלעים ותחת אבנים, חלקם גם על צמחים.
מספר מינים משוער: 500
סִדְרַת הַזְנַב־זִיפָאִים (לשעבר 'זנבזיפאים')
Zygentoma Börner, 1904
אטימולוגיה:
zyg = גשר
entoma = חרק.
השם המדעי ניתן בשנת 1904 על ידי Carl Börner, מתוך מחשבה שהקבוצה מהווה חולייה אבולוציונית מקשרת בין חסרי־כנף לבעלי־כנף. היום יודעים שהחרקים המודרניים לא התפתחו מדמויי זנבזיף. לכל היותר, בעבר הקדום מאוד, היה להם אב קדמון משותף.
השם 'זנבזיף' נגזר מזיפים ארוכים, דמויי זנב, המופיעים בחלק מהמינים. השם מופיע לראשונה ב'ספר החרקים' של בודנהיימר (1934). מציע השם אינו ידוע. בספר 'תולדות הארץ' (1840) הוא מכונה 'האורח'. יש המכנים את הזנבזיף בשם העממי 'דגיג כסף', שם שנגזר במקור משפות אירופאיות (Silverfish באנגלית, Fischchen בגרמנית), השם האנגלי החל להופיע במחצית המאה ה־19, ומקורו כפי הנראה מאחד המינים השוכנים בבתים שצבעו הכסוף, הקשקשים שעל גופו והמראה הכללי מזכירים עם הרבה מאוד דמיון; דג. שם עממי עתיק עוד יותר הוא Sugar-louse, ('כינת סוכר') שהחל להופיע בספרות אירופאית בשלהי המאה ה־18, באותה תקופה שם זה התייחס גם לחרקים נוספים; כמו כנימות.
סדרה עתיקה מאוד של חרקים חסרי כנפיים (אורך גוף: 5-20 מ"מ) ובעלי גלגול 'פשוט'. דרים בבתי גידול אפלים; תחת אבנים, קליפות עצים ואף בבתים. מידע על הקבוצה תמצאו ברשומה זנב־זיפאים שבקישור.
מספר מינים משוער: 500
Pterygota בַעֲלֵי־כָנָף
Hemimetabola בעלי גלגול חסר
סִדְרַת הַבַּרְיוֹמָאִים
Ephemeroptera Hyatt & Arms, 1891
אטימולוגיה:
ephemero = חיים קצרים (מיוונית ephemeros)
ptera = כנפיים (מיוונית pteron)
השם המדעי והשם העברי (בריום) מתייחסים לתוחלת החיים הקצרה יחסית של הבוגרים, שאינם ניזונים וחיים זמן קצר; שעות עד ימים אחדים (תלוי במין). הזחלים עשויים להתפתח במהלך של שנה ועד מספר שנים; תלוי במין. ב'ספר החרקים לחקלאי' הסידרה מוזכרת תחת השם 'בריומניים' (בריומן).
סידרה עתיקה של חרקים מעופפים המתפתחים במים מתוקים.
מספר מינים משוער: 3000
סִדְרַת הַשַׁפִּירָאִים
Odonata Fabricius, 1793
אטימולוגיה:
odonatan = שן (מיוונית odontos)
השם המדעי מתייחס למבנה מורפולוגי דמוי שיניים המצוי בלסתות התחתונות. לסתות משוננות מוצאים גם בחרקים מסדרות אחרות ולכן אין התכונה מאפיינת רק שפיראים.
השם העברי נגזר מהמילה 'שפיר' שמשמעותה יפה (תיאור מראה) המילה 'שפירית' מוזכרת בתלמוד. לא ברור מתי החלו להשתמש בה לתיאור חרק מעופף. בספר 'תולדות הארץ' (1840) מופיע המונח 'בתולה' (בתולת המים, בתולת הנהר, בתולת האגם) עבור השפיראים. ב'ספר החרקים' נעשה שימוש במונח 'שַׁפִּירית' גם עבור 'שפריריות'. כך גם בספר זואולוגיה א' חסרי חוליות של מרגולין (מהדורה ראשונה 1943). עד לכניסת המונח שפרירית לשימוש מעשי (קוגלר 1983), הפרידו בין הקבוצות במונחים 'שפיריות שונות־כנפים' (שפיריות) ו'שפיריות שוות־כנפיים' (שפריריות).
סידרה עתיקה של חרקים מעופפים המתפתחים במים מתוקים. הבוגרים טורפים חרקים באוויר והזחלים טורפים במים. הסדרה כוללת את תת־סדרת השַּפִּירִיּוֹת Anisoptera ותת־סדרת השַּפְרִירִיּוֹת Zygoptera. על ההבדלים בין שפירית לשפרירית תוכלו לקרוא בקישור.
מספר מינים משוער: 590
סִדְרַת הַגְּדוֹתָאִים
Plecoptera Burmeister, 1839
אטימולוגיה:
pleco = מקופל (מיוונית)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתייחס לכנפיים האחוריות, המקופלות ומוסתרות תחת הכנפיים הקדמיות (כאשר החרק מצוי במנוחה). שני זוגות הכנפיים קרומיות.
השם העברי נגזר מהמילה 'גָּדָה'. שם המתאר את בית הגידול האופייני לבוגרים, שאינם מתרחקים מגדות מקווי המים בהם התפתחו.
חרקים מעופפים המתפתחים במים מתוקים. הזחלים ניזונים מאצות ולעיתים טורפים, הבוגרים צמחונים. יש מינים בהם הבוגרים אינם ניזונים. חיי הבוגר קצרים, עד מספר שבועות.
מספר מינים משוער: 3500
סִדְרַת הַצְבָתָנָאִים
Dermaptera De Geer, 1773
אטימולוגיה:
derma = עור (מיוונית)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתייחס לכנפיים הקדמיות, שהן קצרות וגלדיות החופות מעל כנפי תעופה קרומיות, המקופלות לאורך ולרוחב כמעשה אוריגמי.
השם העברי נגזר מהמילה 'צבת' (תיאור תכונה מורפולוגית). הצבת (מלטינית forceps), שהיא גנובתנים מפותחים, נישאת בקצה הבטן ומשמשת: כמכשיר הגנה, לאחיזת טרף ובפרישת וקיפול כנפי התעופה (בחלק מהמינים). אצל הזכרים הצבת גדולה יותר ומסייעת באקט ההזדווגות. המונח 'צבתניים' מוזכר כבר ב'ספר החרקים לחקלאי'. בשפה העממית הצבתן נקרא גם 'מספריים' שם שנגזר ככל הנראה משם הסוג Forficula; מלטינית forfic = מספריים.
הערה: איבר דמוי צבת בקצה הבטן מופיע גם בסוג 'מלקחן' Japyx המשתייך לסדרת הדו־זנבאים Diplura.
חרקים חובבי לחות הפעילים בעיקר בלילה. ניזונים מהצומח והחי. ההורים מטפלים בביצים ובצאצאים. יש מהם חסרי כנפיים. גם בעלי הכנפיים ממעטים לעוף. בקרב הצבתנים מוכרים שני סוגים (כל אחד משתייך לתת-סדרה אחרת) החסרים צבתות ומתקיימים כטפילים חיצוניים; האחד על עטלפים (אסיה) והשני על חולדות (אפריקה).
מספר מינים משוער: 2000
סִדְרַת הַאֶמְבָּאִים (לשעבר 'אמביות')
Embioptera Lameere, 1900
שמות ישנים לסדרה: Embiodea ו־Embiidina
אטימולוגיה:
embio = תוסס אקטיבי (מיוונית embios)
ptera = כנפיים (מיוונית)
בניגוד למשמעות השם המדעי, אמבאים אינם חרקים מהירים במיוחד או מעופפים נמרצים. מקור השם לא ברור ומסתורי. יש חוקרים המציעים שמקור השם נגזר מזכרים של מספר מינים המרפרפים בכנפיים ב'התרגשות'. או אולי מהיכולת לשנות במהירות כיוון תנועה; קדימה ואחורה.
השם העברי נגזר מהשם המדעי.
חרקים חובבי חום ולחות הפעילים בעיקר בלילה. הנקבות תמיד חסרות כנפיים. לזכרים, כתלות במין, יש או אין כנפיים. שוכנים תחת אבנים וקליפות עצים, שם הם בונים מחסות מקורי משי הנראים כצינורות לבנים.
מספר מינים משוער: 400
Zoraptera הסדרה
Silvestri, 1913
אטימולוגיה:
zor = טהור (מיוונית)
aptera = חסר כנפיים, (מיוונית)
השם המדעי אינו משקף תכונה רוחבית מאחר וקיימים בסדרה מינים פולימורפיים; לעיתים חסרי כנפיים ולעיתים בעלי כנפיים, שהם נדירים. בעלי הכנפיים התגלו מספר שנים לאחר התיאור הראשוני שעסק בטיפוס חסר כנפיים.
חרקים זעירים (3 מ"מ ופחות), החיים בקהילות מתחת לעצים רקובים. ניזונים מנבגי פטריות ולעיתים טורפים פרוקי־רגליים זעירים.
אינה קיימת בישראל. מצויים באסיה, דר' אמריקה ומרכז אמריקה. מין אחד ידוע מארה"ב.
מספר מינים (כולם מאותו הסוג): 44
סִדְרַת הַתִּיקָנָאִים (לשעבר 'תיקאים')
Blattodea Latreille, 1810
אטימולוגיה:
blatt – מתוך המילה blatta = תיקן (מיוונית)
+ הסופית odea = צורה (מיוונית eîdon)
השם המדעי נגזר מהמקור היווני שמשמעותו תיקן.
השם העברי נגזר מהמילה 'תיק'. על שום שבמינים רבים הביצים נתונות בתוך תיק קשיח השומר עליהן בזמן ההתפתחות העוברית. שם זה, בהקשר המדובר, הוא חידוש של החוקר ישראל אהרוני. על תיקי ביצים בתיקנים ראו בקישור.
בעברBlattodea מוקמה כתת־סדרה ב־Dictyoptera (כעת על־סידרה) שכללה גם את הטרמיטים וגמלי־השלמה. כיום מקובל לראות בטֶרְמִיטִים Termitoidae קבוצה בדרגה אחת מעל משפחה ((epifamily בתוך התיקנאים והמונח תִּיקָנִים מהווה שם שימושי לקבוצות שונות (שאינן טרמיטים) בתוך התיקאים.
מספר מינים: מעל 4600
סִדְרַת גְּמַלֵּי־שְׁלֹמֹה
Mantodea Burmeister, 1838
אטימולוגיה:
mantis = נביא / מתפלל (מיוונית)
+הסופית odea = צורה (מיוונית eîdon)
השם המדעי מתייחס לתנוחת הציד, בה רגלי הטרף פרושות במצג המזכיר תנוחת תפילה אנושית.
השם העברי מגיע מהפולקלור העממי. מקורו, ככל הנראה, מתרגום של השם הטורקי או הערבי, בו הוחלפה המילה 'נביא' בשם 'שלמה' (המלך) – הנחשב באסלאם כאחד הנביאים.
המונח גמל־שלמה מופיע לראשונה בספר לימוד טבע עברי 'שעורי הסתכלות' (אוזרקובסקי, קרישבסקי ויחיאלי 1911). מחברי הספר מסבירים את מקור השם מתוך המשמעות הערבית. השם אומץ על ידי מורי הטבע והופיע גם במילון האנגלי־עברי של אבן שמואל קופמן משנת 1929. בודנהיימר השתמש בשם ב'ספר החרקים' ומרגולין הכניס את השם לספרו 'זואולוגיה א" (1934) ומכאן התקבע השם 'גמל־שלמה' בעברית השגורה.
בראשית המאה ה־20, הוצע השם טַרְפִּיָד כתחליף עברי מקורי. השם הופיע לראשונה בספר 'הארבה' (1920) של ישראל אהרוני אבל לא השתרש ונעלם.
בעבר Mantodea היוו תת־סדרה ב־Dictyoptera, שכללה גם את התיקנים והטרמיטים. כיום Dictyoptera מהווה על־סדרה הכוללת את הסדרות תיקנאים וגמלי־שלמה.
מספר מינים: מעל 2400
סִדְרַת הַחַגְבָאִים
Orthoptera Latreille, 1793
אטימולוגיה:
ortho = ישר (מיוונית)
ptera = כנפיים (מיוונית)
משמע, בעלי כנפיים ישרות. הכנפיים הקדמיות צרות ומוקשות (כנפי חפייה) הכנפיים האחוריות (כנפי התעופה) קרומיות, רחבות מהקדמיות ובזמן מנוחה מקופלות כמניפה תחת כנפי החפייה. יש מינים בעלי כנפיים קצרות או חסרי כנפיים; תוצאה של אובדן משני.
המילה חָגָב נזכרת במקרא מספר פעמים: אֶת־אֵ֤לֶּה מֵהֶם֙ תֹּאכֵ֔לוּ אֶת־הָֽאַרְבֶּ֣ה לְמִינ֔וֹ וְאֶת־הַסָּלְעָ֖ם לְמִינֵ֑הוּ וְאֶת־הַחַרְגֹּ֣ל לְמִינֵ֔הוּ וְאֶת־הֶחָגָ֖ב לְמִינֵֽהוּ׃ (ויקרא יא כב). שורש המילה חגב לא ידוע וכנראה שימשה המילה ככינוי למספר מינים דומים. בשפה האכדית (שפה שמית) אנו מוצאים את המילים אריב=ארבה וסהולום=סלעם (עפ"י הרפז). יתכן ושורשי המילה חגב מקורם באכדית.
סדרת החגבאים כוללת את החגבים, חרגולים (מארמית חרגולא), צִרְצָרִים ('צְרָצַר' חידוש של ביאליק מהמילה התלמודית צרצור) ועוד מספר קבוצות קטנות.
מספר מינים: מעל 28,100
Notoptera הסדרה
Arillo & Engel, 2006
אטימולוגיה:
noto = גב (מיוונית notos)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי אינו משקף תכונה רוחבית, לפחות על פי משמעות השם. כל בני הסדרה הם חסרי כנפיים.
השם הוצע כבר בשנת 1915 אולם לא נעשה בו שימוש בהקשר המקורי. כיום, לאור ממצאים פילוגנטיים (המצביעים על אב קדמון משותף), Notoptera מאחדת את הקבוצות: Grylloblattaria ו־Mantophasmatodea, שירדו לדרגת תת-סדרה. הקבוצה האחרונה תוארה למדע רק בשנת 2001.
אינה מצוייה בישראל. התפוצה משתרעת באזורים הקרים של אסיה וצפון אמריקה ( (Grylloblattodeaואפריקה (Mantophasmatodea).
מספר מינים: כ־30
סִדְרַת הַמַקְּלוֹנָאִים
Phasmatodea Jacobson & Bianchi, 1902
אטימולוגיה:
phasma = רוח רפאים (מיוונית)
+הסופית odea = צורה (מיוונית eîdon)
השם המדעי מתייחס למראה של רבים מהמינים, הדומים לענפים או עלים. דמיון זה מקנה להם הסוואה מעולה ('רוח רפאים') המקשה מאוד על גילויים.
השם העברי נגזר מתיאור מראה. שלושת המינים המקומיים בהחלט דומים לזרד, גופם כקיסם ארוך מתמזג להפליא ברקע שיחים ועצים וקשה מאוד למצאם. על המקלונים של ישראל תוכלו לקרוא בקישור.
מספר מינים: מעל 3280
סִדְרַת הַכִּנָּאִים (לשעבר 'כינים')
Psocodea Hennig, 1966
אטימולוגיה:
psoco = נגיסה (מיוונית psokos)
+הסופית odea = צורה (מיוונית eîdon)
סדרה זו מהווה איחוד של שתי סדרות: פסוקאים Psocoptera וכינים Phthiraptera (קודם לאיחוד מוקמו הקבוצות בתוך על־הסדרה Psocodea שלאחר האיחוד ירדה למעמד של סדרה). המגמה הפילוגנטית רואה בכינים קבוצה של חרקים טפילים שהתפתחה (לפחות פעמיים) מתוך ה־Psocoptera (חלקם נקראו בעבר גם 'כיני ספרים').
השם העברי מתייחס דווקא למילה כינה (ירושה מהשם הישן), שמקורה ככל הנראה שמי: כִּנָּם (מרגולין משתמש בשם זה בספרו זואולוגיה 1943). הכינים מוזכרים כבר במקרא: וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות ח, יג). בספר 'תולדות הארץ' (עמ' 355, 1840) מופיעים הערכים 'כנת הראש' ו'כנת הבגד'. וגם ערכים אחרים המתייחסים לפשפשים וכנימות (אפיד = 'כנת העלה').
במעמדה הנוכחי Psocodea כוללת 3 תת־סדרות: שתיים של 'כינאים חופשיים' שאינם טפילים (לשעבר 'פסוקאים') ואחת הכוללת 'כינאים חופשיים' ו'כינאים טפילים' (לשעבר 'כינים'). כל ה'כינאים החופשיים' קיבלו שם העברי חדש: פְּסִיקוֹנִים. שם זה מתאים גם בהקשר למימדים של החרקים הללו שהם זעירים מאוד ורבים מהם לא גדולים יותר מגודל של פסיק בספר. הכינים נחלקו בעבר לשתי תת־סדרות: כִּנִּים לוֹעֲסוֹת Mallophaga וכִּנִּים מוֹצְצוֹת Anoplura. כיום השמות העבריים מגלמים קבוצות שימושיות, שאינן טקסונומיות ואינן מונופיליטיות, ומייצגות אופני תזונה של מינים מוצצי דם ומינים לועסים, הניזונים על נוצות ושיער.
מספר מינים: כ־11000
סִדְרַת שׁוֹנֵי־כָּנָף (לשעבר 'פשפשאים')
Linnaeus, 1758 Hemiptera
אטימולוגיה:
hemi = חצי (מיוונית)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתייחס למבנה הכנפיים הקדמיות של תת־הסדרה פשפשים: שני שלישים קדמיים גלדיים לא שקופים והשליש האחורי קרומי שקוף. בתת־הסדרות האחרות הכנפיים כולן קרומיות ושקופות. יש מינים חסרי כנפיים. המונח העברי המעודכן נגזר גם הוא מתכונות הכנפיים הקדמיות של הפשפשים.
סדרת שוני־הכנף כוללת את תת־הסדרות: פִּשְׁפְּשִׁים, צִיקָדוֹת וכְּנִימוֹת.
פִּשְׁפְּשִׁים Heteroptera – המקור העברי של המילה ככל הנראה שמי: סורית: פָּשְׁפְּשָׁא, ערבית: פַשְׂפַאשׁ. שימוש עברי קדום במילה נעשה כבר בתלמוד: "עוד הן יש בהן צורך זבוב לצירעה פשפש לעלוקתה נחש לחפפית שבלון לחזיות סממית לעקרב". (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט, הלכה ב, גמרא). ככל הנראה הכוונה פה היא לפשפש המיטה. פשפשים ניזונים מחי או/ו מוהל צמחים.
צִיקָדוֹת Auchenorrhyncha – המונח העברי נגזר מהשם המדעי של המשפחה ציקָדיים Cicadidae; שנגזר מהמילה הלטינית – cicada שמשמעותה זמזום. ציקָדיים ידועים בזמזום החזק שלהן (שמופק רק על ידי הזכרים במטרה למשוך נקבות). במשפחות אחרות הפקת הקול נעשית בהרעדה של הבטן על מצע, והויברציה לא נשמעת באוזן האדם. כל הציקדות ניזונות ממוהל הצמחים.
כְּנִימוֹת Sternorrhyncha – השם העברי מגיע ככל הנראה מהמשנה. על פי לשון חז"ל, אולי מ'כנם' המקראי, "המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה, וירד עליהן טל, אינן "בכי יותן". (משנה, מסכת מכשירין, פרק ו משנה א);. בשימוש אנטומולוגי מקצועי עברי, השם מופיע לראשונה(?) בתחילת המאה ה־20 בירחון 'הדר' שיועד למגדלי הדרים בארץ־ישראל. הקבוצה כוללת את הפסילות, כנימות עלה, כנימות מגן ועוד. כל משפחות הכנימות ניזונות ממוהל צמחים.
מספר מינים משוער: 50,000-80,000
סִדְרַת הַתְּרִיפְּסָאִים
Haliday, 1836 Thysanoptera
אטימולוגיה:
thysano = ציצית (מיוונית thysano)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתייחס למורפולוגיה של הכנפיים (במינים מכונפים) המעוטרות בשוליים בריסים ארוכים.
השם העברי נגזר, ככל הנראה, מהשם האנגלי Thrips, שהושאל מיוונית, מהמילה thríps = 'תולעת עץ'. הוא מוזכר לראשונה 'בספר החרקיםי'.
חרקים זעירים (0.5-14 מ"מ) החיים על צמחים וניזונים ממוהל צמחים או גרגרי אבקה (מינים צמחונים; חלקם נחשבים מזיקים חקלאיים) או טורפים פרוקי רגליים קטנים בהם גם בני משפחתם (מינים טורפים; חלקם נחשבים מדבירים אקולוגים התוקפים אקרית מזיקות).
מספר מינים: כ־6000
Holometabola בעלי גלגול מלא
סִדְרַת הַאֲרִינִמְלָאִים
Linnaeus, 1758 Neuroptera
אטימולוגיה:
neuro = עורק (מיוונית neura)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתייחס לכנפיים קרומיות עשירות בעירוק מרושת – תכונה המאפיינת את רוב המשפחות בקבוצה.
השם העברי הוא הֶלְחֵם מילים: אריה + נמלה; נגזר מהשם האנגלי Antlion. מופיע כבר בספר 'תולדות הארץ' (1840) במונח 'ארי הנמלים'. ב'ספר החרקים' מופיע המונח 'ארינמליים' עבור הסדרה (היום מתאר רמת משפחה). תיאור זה מתייחס לעובדה שבחלק מהמינים הזחלים לוכדים נמלים וחרקים זעירים; כאשר הם טמונים בקרקע או בתחתית משפך חול חרוטי. בעבר הקבוצה נקראה גם 'מרושתי־כנף', מונח שנגזר מהשם המדעי.
סקירה רחבה על משפחות הארינמלאים בישראל אפשר למצוא בסדרת הרשומות סדרת הארינמלאים בישראל
מספר מינים משוער: 6000
סִדְרַת הַאֲרִינַחֲשָׁאִים
Handlirsch, 1908 Raphidioptera
אטימולוגיה:
raphidio = מחט (מיווניתraphio )
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתייחס לצינור הטלה ארוך דמוי מחט, המשמש להטלה בחריצים של קליפות עצים.
חזה קדמי prothorax ארוך וגלילי וראש משולש עם יכולות תנועה מרשימה, שעם קצת דמיון דומים לחזית גוף של נחש, הם המקור לשם האנגלי Snakefly, ממנו נגזר גם השם העברי אֲרִינָחָש. התחילית 'אֲרִי' היא קידומת המאפיינת שמות עבריים של משפחות בתוך סדרת הארינמלאים, אליה השתייכו הארינחשאים בעבר. כיום ארינחשאים מוצבים כסידרה עצמאית (ראו מידע בקישור).
מספר מינים: כ־260
סִדְרַת הַכְּנַפְתָּנָאִים (שם חדש)
Megaloptera Latreille, 1802
אטימולוגיה:
megalo = ענק (מיוונית megalo)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתייחס למימדי הכנפיים שהן גדולות במיוחד, ביחס למימדי הגוף.
השם העברי נגזר גם הוא מהגודל היחסי של הכנפיים.
סדרה זו אינה קיימת בישראל. מצויה בצפון אמריקה, אסיה ואוסטרליה.
מספר מינים: כ־300
סִדְרַת הַחִפּוּשִׁיּוֹת
Linnaeus, 1758 Coleoptera
אטימולוגיה:
coleo = נרתיק (מיוונית koleos)
ptera = כנפיים, (מיוונית)
השם המדעי מתייחס לכנפיים קדמיות, שהינן מוקשות מאוד וחופות על כנפי תעופה קרומיות הגדולות בהרבה מהקדמיות. בזמן תעופה כנפי החפייה פרושות לצדדים או מקופלות על גב הבטן. יש וכנפי החפייה קצרות (אצל הקצרחפיתיים). יש שכנפי התעופה חסרות לגמרי וכנפי החפייה מאוחות; כמו בחלק מהשחרוריתיים והרצניתיים. יש וכנפי התעופה חסרות לגמרי וכנפי החפייה מופיעות כשרידים; כמו בנקבות של חלק מהגחליליות.
השם העברי, מקורו ככל הנראה שמי (בארמית חיפושתא ובערבית ח'נפסא خنفساء). זו מילה תלמודית*: "…כל הולך – לרבות את החיפושית ואת הדומה לחיפושית…" (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף סז, עמוד ב). בספרות עברית השימוש במילה בהקשר המודרני החל כנראה במאה ה־19.
*התלמוד לא מספק את האטימולוגיה למילה 'חיפושית'. ניסיון מעניין להסביר את השם מצאתי בטור 'אהבת הורים אצל הרמשים' (עיתון המליץ דצמבר 1898). בטור זה מזכיר המחבר חרקים הקוברים פגרים: "סביב לגופים המתים האלה תתאסף עדה גדולה של זבובים שחורים קשי-הכנפיים, הנקראים בלשון חכמי התלמוד בשם 'חיפושית', ובשקידה נמרצה עוסקים בקבורת המתים אשר למיניהם יתיחסו." בהערה למונח 'חיפושית' מעיר המחבר כך: "יוכל להיות, כי על פי תכונתם הטבעית לחפש אחרי הפגרים המתים יקראו בשם כזה."
מספר מינים: מעל 400,000 מינים. נחשבת לסדרת החרקים הגדולה ביותר.
סִדְרַת הַמְנִיפָאִים
Kirby, 1813 Strepsiptera
אטימולוגיה:
strepsi = מפותל (מיוונית strepsos)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי וגם השם העברי, מתייחסים לכנפיים האחוריות הגדולות של הזכרים, המקופלות במנוחה כמניפות. הכנפיים הקדמיות התפתחו לאיברי שיווי משקל הנקראים בוכניות.
מניפאים הם חרקים זעירים (2-5 מ"מ) המתפתחים כטפילים בחלל גופם של חרקים. ברוב המינים רק הזכר הבוגר והדרגה הראשונה חיים חופשית מחוץ לגוף המארח. מארחים ידועים: דבוראים, ציקדות ועוד. מחקרים מולקולריים מצביעים על קרבה פילוגנטית גבוהה לחיפושיות.
מספר מינים: 550-600
סִדְרַת זְנַב־עַקְרַבָאִים (שם חדש)
Mecoptera Hyatt & Arms, 1891
אטימולוגיה:
meco = ארוך (מיוונית meco)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתאר כנפיים קרומיות ארוכות במיוחד, המאפיינות את רוב המינים בסדרה.
באנגלית הם מכונים Scorpionflies בשל איברי הרבייה המפותחים של הזכרים במשפחה Panorpidae, המראים דמיון חזותי לבטן האחורית ('זנב') של עקרב. מחקרים מולקולריים מצביעים על קרבה פילוגנטית גבוהה מאוד לפרעושים.
השם העברי נגזר ממראה קצה הבטן, בדומה לשם האנגלי.
סדרה זו אינה קיימת בישראל. מצויה בכל היבשות, למעט אנטרקטיקה.
מספר מינים: כ־550.
סִדְרַת הַפַּרְעוֹשָׁאִים
Latreille, 1825 Siphonaptera
אטימולוגיה:
siphon = צינור (מיווניתsiphon )
aptera = חסרי כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתייחס לשתי תכונות בולטות: היותם חסרי כנפיים כתוצאה מאובדן משני, עקב מעבר לחיי טפילות וגפי הפה דוקרות־מוצצות, בעלות מבנה דמוי צינור, המשמשות למציצת דם יונקים או עופות.
השם העברי מוזכר במקרא: "אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רודף: אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד." (שמואל א' כד). נעשה בו שימוש במדרשים שונים. השם מוזכר בספר 'תולדות הארץ' (1840) בהקשרים שונים לחרקים קופצניים, בהם גם הפרעוש הנוכחי. גם ביאליק עשה בו שימוש: "עתה ענני נא, ענני, פרעוש בן בנו של פרעוש, מי אדיר על הכל? האתה או אני?" (אריה 'בעל גוף', ביאליק 1899).
מחקרים מולקולריים (גנטיים) מהעשור האחרון מצביעים על כך שמוצאם של הפרעושים הוא משושלת קדומה של זנב־עקרבאים טפילים.
מספר מינים: כ־2500
סִדְרַת הַזְבוּבָאִים
Linnaeus, 1758 Diptera
אטימולוגיה:
di = שניים (מיוונית)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתייחס למספר הכנפיים. לזבובאים רק זוג אחד של כנפיים תעופה (קרומיות). הזוג השני (האחורי) התפתח לאיברי שיווי משקל הנקראים בוכניות (על הבוכניות תוכלו לקרוא בקישור). בזבובאים יש קבוצות אצלן כנפי התעופה התנוונו במידה כזו או אחרת, או שהן אבדו לגמרי.
המילה 'זבוב' מוזכרת כבר במקרא: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק יְהוָה לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" (ישעיהו ז יח). מקור המילה שמי והיא מופיעה גם במשנה. בספר 'תולדות הארץ' (1840) מוזכרים בין השאר, הערכים 'זבוב העוף' ו'זבוב הצאן'. בספרות העברית המתחדשת: "…לקלקל יכול אפילו זבוב…" (אריה 'בעל גוף', ביאליק 1899).
סדרת הזבובאים כללה באופן מסורתי שתי קבוצות הנבדלות באורך ומבנה המחוש: Nematocera ו־Brachycera. בהתבסס על מידע מורפולוגי ומולקולרי עדכני יש חוקרים הרואים ב־ Nematoceraהמסורתית קבוצה לא מונופיליטית. על סמך הנחה זו Brachycera מהווה קבוצה מונופיליטית (ללא רמת מיון סופית) הממוקמת כרגע בתוך ה־Nematocera (ראו קישור לעץ פילוגנטי והסבר מורחב).
האקדמיה עדכנה את השמות העבריים של שתי הקבוצות, מבלי להתייחס לשינויים במעמד הקבוצות (שעדיין נחקר).
אֲרֻכֵּי־מָחוֹשׁ (בעבר יתושנים( Nematocera – מתאפיינים במחושים ארוכים, בעלי 6 פרקים ויותר. קבוצה זו כוללת את היתושים (מספר משפחות), הטיפוליתיים, אביביוניים ועוד.
קִצְרֵּי־מָחוֹשׁ (בעבר זבובים) Brachycera – מתאפיינים במחושים קצרים בעלי 3 פרקים ברורים. הפרק השלישי נושא תוספתן פרוק בקצהו או זיף בגבו. קבוצה זו כוללת את משפחות: זבוביים, רחפניים, טורפניים ועוד. על ההבדלים שבין יתוש לזבוב ניתן לקרוא בקישור.
סקירה מלאה של משפחות הזבובאים אפשר למצוא בסדרת הרשומות על משפחות הזבובאים בישראל
מספר מינים: מעל 160,000.
סִדְרַת הַפַּרְפָּרָאִים
Linnaeus, 1758 Lepidoptera
אטימולוגיה:
lepido = קשקש (מיווניתlepis )
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתאר כנפיים (קרומיות) המכוסות בקשקשים. (על קשקשי פרפרים תוכלו לקרוא בקישור).
בתוך הפרפראים מצויים גם מינים חסרי כנפיים (לרוב נקבות) או מינים להם כנפיים מנוונות שאינן משמשות לתעופה.
המילה 'פרפר' נזכרת במקרא בהקשר של שם נהר. בתלמוד; 'ציפורת הכרמים'. במשמעותו הנוכחית 'פַּרְפַּר' הוא חידוש של אליעזר בן יהודה (1902). ממילים: פִּרְפֵּר, רִפְרֵף. יש במילה גם דימוי צלילים ללועזית: papilio (לטינית) parfala (צרפתית), fa'raːʃa (ערבית). מעניין שבספרים 'ראשית לימודים' (1815) ו'תולדות הארץ' (1840) הם נקראים 'הפורחים'. פרפרי יום נקראים 'פורחי יום' והעשים נקראים 'פורחי נשף' או 'פורחי לילה'. ב'ספר החרקים' בודנהימר משתמש במונח 'פרפרניים' עבוד הסדרה ומרגולין בזואולוגיה א' (1943) מתקן לפרפרים.
הפרפראים כוללים 4 תת־סדרות. תת־הסדרה Glossata כוללת את כל פרפרי היום ומרבית העשים (לכולם גפי פה מוצצות המתקפלות לסליל ומותאמות לאכילת נוזלים). תת־הסדרה Zeugloptera נחשבת לקדומה ביותר מכל סדרות הפרפראים הקיימות גם היום, לבני הסדרה גפי פה לועסות המותאמות לאכילת גרגרי אבקה. כל המינים ממוקמים תחת משפחה אחת Micropterigidae ובישראל מצויים מספר מינים בסוג Micropterix. לשאר תת־הסדרות אין נציגים בישראל.
החלוקה בין 'עשים' ל'פרפרי יום' היא בעיקרה סמנטית ומייצגת הפרדה שימושית, לא בהכרח אקולוגית. החלוקה המדעית בתוך ה־Glossata מורכבת בהרבה ואינה מציבה גבול חד־משמעי בין הקבוצות. על ההבדלים הוויזואליים בין עש לפרפר ניתן לקרוא בקישור.
מספר מינים: מעל 180,000.
סִדְרַת שְׂעִירֵי־כָּנָף
Kirby, 1813 Trichoptera
אטימולוגיה:
tricho = שיער (מיוונית trichos)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתאר כנפיים קרומיות המכוסות בזיפים קצרים דמויי שיער. מתכונות אלו נגזר גם השם העברי.
שעירי־כנף קרובים פילוגנטית לפרפראים. הם מתפתחים במים ובמינים רבים הזחלים בונים לעצמם צינור הגנה מקורים המשולב עם חומרים מהסביבה. הזחלים ניזונים מאצות, חלקי עלים או חומרי רקב ויש גם מינים טורפים.
מספר מינים: כ־12,000
סִדְרַת הַדְּבוֹרָאִים
Linnaeus, 1758 Hymenoptera
אטימולוגיה:
hymen = קרום (מיוונית)
ptera = כנפיים (מיוונית)
השם המדעי מתאר שני זוגות כנפיים קרומיות, כאשר הקדמיות גדולות מהאחוריות. בשעת מנוחה הן מקופלות על גב הבטן. בשעת תעופה פועל כל צמד כיחידה אחת; קרסים הקבועים בשוליים הקדמיים של כל כנף אחורית נתפסים בבליטות שבשוליים האחוריים של הכנף הקדמית לה. מצויים גם מינים חסרי כנפיים, לרוב אצל הנקבות כמו במשפחת הקטיפנתיים או בפועלות של נמלים שכולן הן נקבות.
המילה 'דבורה' בהקשר של חרק נזכרת כבר במקרא: "וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ." (שופטים יד, פסוק ח). והיא משותפת לשפות שמיות נוספות.
סדרת הדבוראים כוללת שתי תת־סדרות: דבוראים אַל־שִׁנְצִיֹּים Symphyta (למשל הצרעליתיים) ודבוראים שִׁנְצִיֹּים Apocrita; אליה משתייכות הצרעות, הדבורים והנמלים.
אַל־שִׁנְצִיֹּים Symphyta – דבוראים החסרים שנץ Petiole והחזה מאוחה לבטן בכל רוחבו.
שִׁנְצִיֹּים Apocrita – דבוראים בעלי שנץ. מבנה (לעיתים צר וארוך) המחבר בין הפרק הראשון של הבטן המאוחה לחזה, לפרק השני של הבטן. השנץ מקנה לבטן גמישות תנועה, הנחשבת כהתאמה, באב הקדמון של הקבוצה, להגעה לזווית הטלה נוחה.
מספר מינים: מעל 150,000
1. פילוגנטיקה (מיוונית, "פילו" – שבט או גזע, "ג'נסיס" – לידה או גנטיקה) היא תחום בביולוגיה העוסק בחקר הקרבה האבולוציונית בין קבוצות אורגניזמים שונות. ניתוח פילוגנטי משמש בכיווני מחקר שונים, בהם אקולוגיה, בה טקסונומיה וסיסטמטיקה פילוגנטית מאפשרות מיון היררכי של הקבוצות השונות.
2. הסטטוס של קבוצות טקסונומיות (טקסונים – סוג, משפחה, סדרה, מחלקה וכו') והיחסים הפילוגנטיים בינם ובתוכם עומדים כל העת למבחן. ככל שעולים בדרגה, הנטייה לכאורה היא ליותר יציבות. כלים מולקולריים מתקדמים ושילוב ידע מתחומי מחקר אחרים מאפשרים לבחון ביתר דיוק גם את הפילוגנטיקה של טקסונים יציבים לכאורה, ברמות הגבוהות ביותר (כמו סדרות) ואף לקבוע שינויים משמעותיים כמו פיצול או איחוד, שהיו קשים מאוד להוכחה עד לפני כמה עשרות שנים. מטבע הדברים לא כל ההצעות לשינוי מתקבלות בקרב כל החוקרים, חלקן מחלחלות לאט לאט ודבר משתקף גם במידת העדכון של אתרים טקסונומיים ובספרות ובמאמרים המתפרסמים מזמן לזמן.
3. 'סדרה' כרמת מיון (המאגדת משפחות) עבור בעלי חיים הוכנסה לשימוש על ידי קארל לינאוס בשנת 1758. לצד השם המדעי של הסדרה מופיעים שם נוסף ושנה. אלו מציינים את שמו של החוקר נותן השם והשנה בה השם הוצע. אין בהכרח ששנת ההצעה היא גם השנה בה החלו להשתמש בשם כשם סידרה. חלק משמות הסדרות התקפים היום מצויים בשימוש מזמן הצעתם (חלקם שרדו מהצעתו המקורית של לינאוס). חלק מהם שימשו לציון שם של רמת מיון אחרת שלאור מידע פילוגנטי עדכני שודרגה לרמת סדרה וישנם שמות אשר נגנזו לפני הרבה שנים וחזרו לשימוש בנסיבות שונות.
4. שתיים מהסדרות שאינן מקומיות חסרות שם עברי רשמי. ההיסטוריה של האטימולוגיה של השמות העבריים כרוכה במסע בזמן, מאחר ושורשיה טמונים לא פעם במקרא, בתלמוד ובמשנה. השימוש המודרני הרחב בשמות עבריים עבור פרוקי־רגליים החל רק עם התחדשות השפה העברית במהלך המאה ה־19 ובהמשך בתחילת המאה ה־20. כאשר הצורך בשמות ומונחים עבריים הפך חיוני, במיוחד עבור הדרכה חקלאית ולימודי הטבע. החיפוש אחר כל האזכורים הראשונים של השמות העבריים עבור חרקים, שנכנסו לשימוש אנטומולוגי במהלך המאה ה־19 ותחילת המאה־20 אינו פשוט. נבירה עמוקה במקורות ישנים מאוד דורשת זמן שאין ביכולתי להקדיש לנושא במלואו. במידת האפשר ניתן איזכור למקורות חשובים שנוח להגיע אליהם, או המצויים ברשותי או הניתנים לגישה דרך האינטרנט. אם ברשות מי מהקוראים מקורות נוספים על אלו המוזכרים והנוגעים לשמות חרקים בתקופת ההשכלה או לחידושי ועד הלשון העברית, אשמח לקבל אזכורים.
5. הכניסה של המונח 'חֲרָקִים' לשימוש יום יומי ומקצועי לא הייתה קלה. אליעזר בן יהודה, במילונו (ראשית המאה ה-20) מציע עבור המונח את insectsה שם 'חָרוּק' (חֲרוּקִים) – בשל גופם הפרוק (מחורץ). את המילה חֶרֶק (חרקים) הוא מבהר כשם נרדף לחתך דק או חריץ. חרוקים כמונח אנטומולוגי נכנס לשימוש בעיתונות ובספרות לעוד שנים רבות. במקביל נעשה שימוש במילה 'חֶרֶק' גם עבור תיאור פרוק-רגליים והיא שימשה במקביל בספרי הוראה וטבע. לדוגמא: בכתב העת 'השדה' כרך 12 (1931) נעשה שימוש במונחים 'חרוקים' ו'חרקים' במאמרים שונים באותו כרך.
ישראל אהרוני עשה שימוש במילה 'חֶרֶק' בספריו 'הארבה' (1920) ו'תורת החי' (1915), משום מה דווקא הוא עבר, לאחר מכן, להשתמש בפרסומיו במונח 'שרץ העוף' כתחליף למילה 'חרק'. השימוש המקביל בשני המונחים הדומים גרר פולמוס מתמשך בין לשׁוֹנאים, חלקו הופיע על בימת הירחון לשוננו של ועד הלשון העברית. פ. אורבך בטורו 'הערות' (לשוננו 1929) מגיב לפרסום 'שמות המחלקות של החרוקים' של דר' אהרון מאיר מַזְיֶ"א (לשוננו 1928) על השימוש השגוי לכאורה של מזי"א במילה חֲרוּקִים. נראה שהמונח חֶרֶק התקבע בתודעה המקצועית עם הופעת ספר הלימוד 'ספר החרקים' של בודנהיימר (1934) שהיווה מקור בר-סמכא ראשון לאנטומולוגיה בעברית. ולאחר מכן במהדורה הראשונה של ספר הלימוד זואולוגיה – חסרי חוליות (1943).
6. רשימת הסדרות לעיל אינה מופיעה כרשימה מאוחדת במאמר מדעי מסויים או אתר טקסונומי אחד. היא מרכזת את ההסכמות הרווחות בקרב החוקרים בנוגע לסדרות החרקים התקפות בשנים האחרונות כפי שמשתקף ממאמרים עדכניים ואתרים העוסקים בנושא.
7. קיימות היפותזות שונות על הפילוגנטיקה של שש-רגלים. התוצאות של המחקרים המולקולריים המתקדמים לא מייצרות הסכמה בין כל החוקרים והדבר משתקף בעצים פילוגנטיים שונים שניתן לראות בספרות.
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
המילון החדש, אברהם אבן־שושן, 1999
האקדמיה ללשון עברית, רשימת שמות הסדרות של החרקים, מרץ 2018
האקדמיה ללשון עברית, סידרת הזבובאים, מרץ 2018.
ספר החרקים לחקלאי, שמעון בודנהיימר, צבי קליין, 1935
ספר בעלי החיים, כרך ב' ספרק החרקים, שמעון בודינהיימר 1934
זואולוגיה א' חסרי חוליות, י' מרגולין, מהדורה ראשונה, 1943
זואולוגיה א' חסרי חוליות, י' מרגולין, מהדורה שלישית, 1975
ואלה שמות החרקים, טבע וארץ 1973
מן המקורות: שמות החרקים בספר הספרים, עמוס רובין, 2012
שמות עבריים לחרקים למען חינוך סביבתי ושמירת הטבע: שפיריות ושפריריות כמקרה בוחן, מ' בלכר, 2015
לשוננו, כתב עת לחקר הלשון העברית, כרך א' 1928-9
Beccaloni, G. W. 2014. Cockroach Species File Online. Version 5.0/5.0 [accessed July 2018]
Bess, Emilie, Vince Smith, Charles Lienhard, and Kevin P. Johnson. 2006. Psocodea. Parasitic Lice (=Phthiraptera), Book Lice, and Bark Lice. Version 08 October 2006 (under construction). in The Tree of Life Web Project
BugGuide website, 2003-2018 Iowa State University
FLYTREE project website, 2018
Insect Identification Key website
Otte, Daniel, Lauren Spearman and Martin B.D. Stiewe. Mantodea Species File Online. Version 5.0/5.0. [accessed July 2018]
The Insects: An Outline of Entomology, P. J. Gullan, P. S. Cranston, 2014
Parasitic Earwigs? You bet, Gina Allnatt, Biology Curator, 2013
Phylogenomics resolves the timing and pattern of insect evolution, Misof, Bernhard & Liu, Shanlin & Meusemann, Karen & Peters, Ralph & Donath, Alexander & Mayer, Christoph & B. Frandsen, Paul & Ware, Jessica & Flouri, Tomáš & Beutel, Rolf & Niehuis, Oliver & Petersen, Malte & Izquierdo-Carrasco, Fernando & Wappler, Torsten & Rust, Jes & Aberer, Andre & Aspöck, Ulrike & Aspöck, Horst & Bartel, Daniela & Zhou, Xin., 2014