עָלִית הַרוֹזְמָרִין Chrysolina americana

עָלִית הַרוֹזְמָרִין Chrysolina americana היא חִפּוּשִׁית קטנה (8-6 מ"מ) ממשפחת העָלִיתִיִּים (Chrysomelidae). היא דומה במקצת לעָלִית הַנַּעְנַע Chrysolina coerulans, מין מקומי (המתפתח על נענעת המים Mentha aquatica) בעוד שבישראל עלית הרוזמרין היא מין פולש. 

בהגדרה כללית מין פולש הוא מין החורג מתחום תפוצתו הטבעי בעקבות פעילות אנושית, ומצליח לייסד במקומו החדש אוכלוסייה המתרבה ומתפשטת ללא התערבות נוספת בידי האדם. מין פולש עשוי להשפיע שלילית על המארג האקולוגי המקומי ולהפוך למזיק חקלאי.

הסוג עָלִית1 Chrysolina כולל למעלה מ־450 מינים עם תפוצה עולמית טבעית רחבה; למעט דרום אמריקה ואוסטרליה, שם בני הסוג הם מינים שאוכלסו במכוון עבור הדברה ביולוגית או הגיעו כפולשים. 

הזחלים והבוגרים בסוג עלית הם צמחונים מתמחים הניזונים מעלווה ירוקה של צמחים משמונה משפחות שונות. רוב המינים מתמחים במין או סוג אחד של צמח, לעיתים במספר סוגים מאותה משפחה. 26% מהמינים המוכרים למדע בסוג Chrysolina ניזונים מצמחים ממשפחת השִׂפְתָנִיִּים Lamiaceae.

עלית הרוזמרין Chrysolina americana מבט גבי.
עלית הרוזמרין Chrysolina americana מבט גבי.

בניגוד למשתמע מהשם המדעי Chrysolina americana מוצאה אינו מאמריקה. עלית הרוזמרין מופיעה לראשונה במהדורה העשירית של החיבור 'מערכת הטבע' Systema Naturae 1758, תחת השם Chrysomela americana. במהדורה זו מציין המחבר והחוקר השבדי לינאוס (1707-1778): "Habitat in America, lecta inter Coccos officinarum" ובתרגום מלטינית "חי באמריקה, נאסף בין מטעי הקוֹקוֹס". ייחוס המוצא לאמריקה טעות ביסודו, ככל הנראה בעקבות רישום רשלני או ערבוב בין איסופים שהתקבלו ממקומות שונים בעולם. במהדורה מאוחרת יותר (1767) לינאוס מתקן את אזור המוצא לצפון אפריקה (“Habitat in Barbaria”) אך לא מתקן את השם ולא את בית הגידול. במהדורה 13 (1788) שערך יוהאן פרידריך גְמֶלין מופיע כבר השם Chrysomela barbaria אבל במהלך השנים הוא נידחה והפך לשם נרדף (סינוֹנים  synonym) משום עיקרון זכות הראשונים לשם תקף קודם, אף שהוא מטעה.

שם מדעי המתבסס על הנחת מוצא שגויה אינו נדיר בהיסטוריה הטקסונומית. לדוגמא: תיקן אמריקאי Periplaneta americana שמוצאו מאפריקה, תואר על ידי לינאוס מפרטים שהגיעו מאחד האזורים הטרופיים של מרכז אמריקה (על הסיפור המלא ראו ברשומה: הנוסע המתמיד – שמות תיקנים ומסעות).

אזור המוצא של עלית הרוזמרין הוא מערב אגן הים־התיכון (דרום אירופה וצפון אפריקה). בעשרות השנים האחרונות היא מרחיבה את תפוצתה לכיוון מזרח אגן הים־התיכון ולצפון אירופה. כך הגיעה גם לאזורים מרוחקים יחסית, למשל: טורקיה (1973), אנגליה (1963, 1994), קְרים אוקראינה (2013) ישראל (2014), קפריסין (2015), שוודיה (2015), אזרבייג'ן (2023). בישראל עלית הרוזמרין שכיחה באזור הים־תיכוני, נראית לעיתים בגינות נוי ותבלינים, מתגודדת על שיחי רוזמרין Salvia rosmarinus ועל צמחים נוספים ממשפחת השִׂפְתָנִיִּים (אֲזוֹבְיוֹן, קוֹרָנִית, מַרְוָה ועוד).

התיאור המקורי של המין מתוך החיבור Systema Naturae 1758
תיאור מתוקן מתוך החיבור Systema Naturae 1767

שם הסוג Chrysolina (מיוונית עתיקה: חוט זהב) משקף את אחת מהתכונות הבולטות של הסוג Chrysolina – צבעים מַתְּכֵתִיִּים (מֵטַלִים) בוהקים בגווני כחול, ירוק, ברונזה, זהב ועוד. ההשראה לשם הסוג, שניתן בשנת 1869 על ידי החוקר הרוסי ,Victor Ivanovich Motschulsky הגיעה מדגם הצבעים של העלית Chrysolina virgata (מזרח אסיה), שבדומה לעלית הרוזמרין מתאפיינת בפסי צבע מוזהבים על גופה. צבעוניות זו (צבעוניות מִבְנִית) היא תוצר אִינְטֶרְאַקְצִיָּה של אור באורכי גל שונים עם נָנוֹ-מבנים גיאומטריים המאורגנים בשכבות הבונות את הקוטיקולה (השלד החיצוני של החרק) ומוחזר באופנים שונים (למשל: שבירה, עקיפה) מהשכבות השונות ומהרווחים שבינן. עוד על צבעוניות מבנית בבעלי־חיים ברשומה פוטוניקה – תעלולי הצבע של הטבע; מאת פיליפ בול (אתר הידען).

בעולם החרקים צבעים בולטים מתקשרים לתקשורת חזותית. לדוגמא: צבעי אזהרה (מתריעים על טעם דוחה או רעילות) שהם בסיס לתקשורת חזותית בין מינים שונים. או צבעוניות המשמשת עבור תקשורת חזותית חברתית בין פרטים באותו המין. בדומה לעליות אחרות בסוג Chrysolina גם עלית הרוזמרין נחשבת רעילה או לפחות לא טעימה עבור טורפים מסויימים. כאשר נוגעים בה מופרש ריח ארומטי של רוזמרין הדוחה חולייתנים קטנים (ציפורים וזוחלים) ואולי גם פרוקי־רגליים טורפים. במספר מינים בסוג Chrysolina שנחקרו קיימים בשולי החזה הקדמי ובשולי כנפי החפייה שקעים הקשורים לבלוטות המפרישות חומרים רעילים מקבוצת הקרדנולידים (cardenolides) שמקורם בבִּיּוֹסִינְתֵּזָה של רכיבים המצויים במזון (Deroe & Pasteels 1982). חומרים אלו נמצאו כעשויים לפגוע בתפקוד הלב של חולייתנים (Pasteels et al. 1984). במינים אחדים בסוג Chrysolina קרדנולידים נמצאו גם בביצים ובזחלים (1979 Daloze & Pasteels).

עלית הרוזמרין Chrysolina americana מבט צדי.
עלית הרוזמרין Chrysolina americana תקריב לשקערוריות בחזה וכנפי החפייה.

מינים רבים בסוג Chrysolina (זחלים ובוגרים) נוטים להתגודד על הצמחים המארחים. התגודדות מוכרת בקבוצות שונות של חרקים ומייחסים לה סיבות מגוונות. התגודדות רווחת במינים בעלי צבעי גוף ניגודיים או בולטים הנחשבים רעילים או שאינם טעימים (Evans & Schmidt 1990 Gregoire 1988,). אחת השערות מסבירה את התופעה כהתנהגות הגנתית. התגודדות מקטינה את הסיכוי היחסי של כל פרט בקבוצה להיפגע בנסיון טריפה (Ruxton et al. 2019). היא עשויה להעצים את ההשפעה של הפרשות ריח דוחה או פרומון אזהרה, אם הוא קיים. התגודדות לכשעצמה עשויה להעצים מסר אזהרה חזותי לטורף עם ניסיון שלילי של מפגש קודם עם טרף לא טעים / רעיל או דומה במראה או בריח שיעדיף מלכתחילה לא להתקרב לחיפושיות שנראות לכאורה כטרף קל.

צבעוניות (כפי שהיא נתפשת במערכת הראייה של החיפושית ולא בהכרח של האדם) עשויה להוות גם אמצעי חזותי המסייע לעליות אחרות מאותו המין לאתר ממרחק האחת את השניה; אולי במטרה להגיע מהר יותר למזון טוב (למשל במידה והצמח המארח אינו שכיח), אולי גם במטרה למצוא בני זוג. תשובות להשערות כגון אלו, בהקשר למין מסויים, כרוכות בהיכרות עם כלל המינים השונים בסוג או במשפחה, הבנת הקשרים אבולוציוניים בינם ולימוד של הביולוגיה והאקולוגיה של המינים. במטרה להבין את יחסי הגומלין בין צבע, התנהגות חברתית על בסיס סרגל הזמנים האבולוציוני.

עלית הרוזמרין, כרבים מבני הסוג עלית Chrysolina מצטיירת כמין שאינו מעופף או אינו נוטה לעופף (Hadjiconstantis, & Zoumidess, 2021). הדיווחים על פרטים מעופפים אינם ברורים. מספר מחקרים בדקו את יכולות התעופה של עלית הרוזמרין, ללא תוצאות ברורות. Troukens (2021) מדווח, בפרסום על התפשטות המין במדינות בֶּנֶלוּקְס (Benelux), על פרטים שהגיעו לתאורה מלאכותית. תיעוד (לא מדעי) של פרטים לכאורה במצב תעופה (רק תמונה) ניתן למצוא בקישורים הבאים: Getty image ו־flicker

לעלית הרוזמרין כנפי תעופה (כנפיים קרומיות, אדומות תחת כנפי החפייה הקשיחות) המסוגלות להיפרש אולם כל הנסיונות לגרום לה לעוף בתנאי מעבדה לא הצליחו. כשהיא הפוכה על הגב, היא יכולה להיעזר בפרישת הכנפיים כדי להתהפך ולעמוד על הרגליים (ראו סרטון); יתרון לחרק המפיל עצמו לקרקע כתגובת הגנה לאיום כפי שעושה עלית הרוזמרין.

אובדן כושר תעופה מלא או זמני בעליות ובסוג Chrysolina נחקר במינים רבים (לא בעלית הרוזמרין). נמצא שבסוג Chrysolina אובדן זה קשור לניוון שרירי התעופה. ככל הנראה כך גם בעלית הרוזמרין (Lays 1988). לדוגמא: בעלית Chrysolina graminis שנחקרה באנגליה נמצא שנקבות שרק הגיחו מהגולם בעונה החמה (יולי, באירופה) יכולות לעוף אולם במהלך תרדמת החורף שרירי התעופה מתחילים להתנוון. אולי במטרה לספק מקום נוסף להרחבת השחלות. מהאביב ואילך, ניוון שרירי התעופה נמשך בשני הזוויגים והם אינם מעופפים. מקרי תעופה שנצפו בעבר במין זה התרחשו כולם בימים חמים, באוגוסט או ספטמבר (אירופה). בהזדמנויות אלו, המעוף היה חלש, מקומי וכנראה אינו מהווה מנגנון הפצה משמעותי (Oxford et al. 2021). השערה נוספת, על בסיס מחקר אחר, מציעה ששרירי התעופה משמשים כמאגר אנרגיה זמינה לעונה הקשה (Fraser 1987). לאור הידוע על אובדן כושר תעופה במינים נוספים בסוג יתכן וגם עלית הרוזמרין היא מקרה דומה ומעוף מתרחש רק פרק זמן קצר, לאחר גיחת הבוגרים מהקרקע.

אף שאינה מעופפת, קצב ההתפשטות הגלובלי של עלית הרוזמרין מהיר יחסית. ניתן לזקוף זאת להשפעות אַנְתְּרוֹפּוֹגֵנִיוֹת (השפעות מעשה ידי אדם), בהן: משבר האקלים, שינויים בתמהיל הגינון האורבני, שוק פתוח המאפשר מעבר מהיר של סחורה חקלאית ועוד. מחקר בלגי הראה שהתפוצה והרבייה של המין באירופה מוגבלת על ידי משרעת הטמפרטורה (24-5 מעלות) והעדפה ללחות גבוהה. מתחת לשמונה מעלות נפסקת הטלת הביצים (Balcells 1955). אם כן, התפשטות והתבססות מקומית של המין, לאחר הגעתו למקום חדש, עשויה להסתייע במשבר האקלים. אחת ההשלכות של משבר האקלים היא שאזורים קרים יחסית ועויינים לחרקים חובבי חום (לא שורדים חורפים קרים), הופכים לידידותיים יותר עבורם, גם בחורף. ניתן גם להניח שמעבר לגינון אורבני עמיד לתנאי יובש (גם באירופה), הכולל בין השאר צמחי נוי ממשפחת השפתניים, מהווה מקפצה אקולוגית המסייעת למין לדלג במהירות לאורך מדינות (Troukens 2021). התפשטות המין מסתייעת, בין השאר, במשלוחים בינלאומיים ומקומיים של סחורה חקלאית (צמחי תבלין) וגידולי משתלות בעציצים (התגלמות הזחל נעשית בקרקע, בתא התגלמות). לדוגמא: דוחות ניתור מזיקים של משרד החקלאות האמריקאי מדווחים על מציאה של עלית הרוזמרין במשלוחים חקלאיים מאירופה לארה"ב, שם היא ככל הנראה, נבלמת בהצלחה יחסית.

הופעת המין בישראל נחקרה על ידי לייבעלע פרידמן (חוקר חיפושיות, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב). נוכחות עלית הרוזמרין בישראל התגלתה לראשונה באזור חיפה, בשנת 2016, בעקבות תצפית שעלתה בקבוצת הפייסבוק 'צילום פרוקי-רגליים חרקים זוחלים ודו-חיים'. צילומים נוספים (המוקדם בהם משנת 2014), רובם מאזור חיפה והכרמל, עשויים להצביע על נמל חיפה כנקודת ההגעה של המין לישראל (Friedman 2016). כיום המין מצוי בכל האזור הים־תיכוני, עד דרום מישור החוף.

החמידות שמעוררת עלית הרוזמרין בשל יופייה ומראה התכשיט שלה, אינה מפחיתה מהעובדה שהיא עשויה להוות מזיק חקלאי קשה. אוכלוסיות גדולות של מאות ואלפי פרטים, עשויות להפוך למזיק משמעותי בגידול מסחרי של צמחי תבלין ממשפחת השפתניים. הבוגרים והזחלים ניזונים מהעלווה שגם מתלכלכת מהפרשות החרקים. אובדן משמעותי של עלווה עשוי לגרור התייבשות ולמות הצמח. נזק כלכלי עשוי לגרור שימוש שלילי בחומרי הדברה המזיקים לסביבה, למאביקים חשובים ולבריאות האדם, וממילא אסורים בצמחי תבלין המיועדים למזון.

עלית הרוזמרין Chrysolina americana מבט חזיתי

לעלית הרוזמרין מספר אוייבים טבעיים מתמחים, כדוגמת מינים אחדים של זבובים ממשפחת הזְרִיזְבוּבִיִּים המוכרים מאירופה ותוקפים את הזחלים (Tschorsnig 2017) וצרעות פרזיטואידיות התוקפות את הביצים – הסוג Anaphes (Cox & Petitpierre 2012). בישראל, אוייבים כלליים או מתמחים, אם קיימים, אינם מייצרים כרגע לחץ טריפה על אוכלוסיות עלית הרוזמרין. סילוקה מנוף ארצנו כנראה מאוחר מידי והיא פה לתמיד. בישראל היא אינה נחשבת כרגע כמזיק חקלאי או כבעלת חשיבות כלכלית שלילית. באירופה היא מקבלת במדינות שונות מעמד של מזיק חקלאי. ניתור תפוצה ודרכי הפצה של המין הם כלים חשובים במניעת הפיכתה למזיק מקומי ובניית כללי הדברה מוסדרים.

המקרה של גילוי אזרחי של מין פולש, כדוגמת עלית הרוזמרין, בישראל וגם באירופה, מהווה דוגמא יפה, ואחת מיני רבות, לחשיבות תרומת המדע האזרחי למחקר המדעי המוסדי. שיתוף ציבורי של תצפיות מצולמות (בתוספת שם מקום ותאריך) בפלטפורמות חברתיות ומדעיות מהווה מכפיל כוח עבור חוקרים העוקבים אחר שינויים סביבתיים ואינם יכולים להיות בכל מקום בכל עת, במיוחד כאשר קיים מחסור תמידי בחוקרים אנטומולוגים. מדע אזרחי מאפשר לציבור, כל אחד בהתאם ליכולתו, לתרום למחקר המדעי המתבסס ביסודו על איסוף נתונים מתמשך וניתוח המידע בכלים מגוונים ועדכניים. מדע אזרחי מסייע לחוקרים לקדם תיעוד היסטורי מתמשך של מינים עליו יוכלו להסתמך גם חוקרים בעתיד, בעוד עשרות ומאות שנים. כפי שהחוקרים בימינו מסתמכים על נתונים שנאספו לאורך מאות שנים, באוספים מדעיים במוזיאונים ובמוסדות מחקר ברחבי העולם.

1 המונח עָלִית מתייחס לשם הסוג (genus) Chrysolina ומשמש גם כשם כללי שימושי למינים אחרים במשפחת העליתיים הנמנים על סוגים אחרים (כאשר מתייחסים לקבוצה או לחלק ממנה בכלליות ללא התייחסות לשם מין או סוג מסויימים).

Balcells, E. (1955). Estudio ecologico de Chrysolina americana Finné. Bulletin de I’Institut Royal des Sciences Naturelles de Belgique, 31(8), 1-18.

Daloze, D., & Pasteels, J. M. (1979). Production of cardiac glycosides by chrysomelid beetles and larvae. Journal of chemical ecology, 5, 63-77.

Deroe, C., & Pasteels, J. M. (1982). Distribution of adult defense glands in chrysomelids (Coleoptera: Chrysomelidae) and its significance in the evolution of defense mechanisms within the family. Journal of Chemical Ecology, 8, 67-82.

Evans, D. L., & Schmidt, J. O. (Eds.). (1990). Insect defenses: adaptive mechanisms and strategies of prey and predators. Suny Press.

Fraser, B. R. (1987). Aspects of the biology of the St. John’s wort beetle, Chrysolina hyperici (Forst.), relating to its role as a biocontrol agent (Doctoral dissertation, Lincoln College, University of Canterbury).

Friedman, A. L. L. (2016). Rosemary beetle Chrysolina americana: A new invasive leaf beetle (Coleoptera: Chrysomelidae: Chrysomelinae) in Israel. Israel Journal of Entomology, 46, 87-91.

Grégoire, J. C. (1988). Larval gregariousness in the Chrysomelidae. In Biology of Chrysomelidae (pp. 253-260). Dordrecht: Springer Netherlands.

Hadjiconstantis, M., & Zoumides, C. (2021). First records of the pest leaf beetle Chrysolina (Chrysolinopsis) americana (Linnaeus, 1758)(Coleoptera, Chrysomelidae) in Cyprus-a study initiated from social media. Biodiversity Data Journal, 9.

Jolivet, P. H., Cox, M. L., & Petitpierre, E. (Eds.). (2012). Novel aspects of the biology of Chrysomelidae (Vol. 50). Springer Science & Business Media.

Lays, P. (1988). Chrysolina americana (Linne) Belg. nov. sp.(Coleoptera, Chrysomelidae, Chrysomelinae), une espece mediterraneenne en Belgique. In Bulletin et Annales de la Societe Royale Belge d'Entomologie (Vol. 124).

Linnaeus, Carolus, (1758). Systema Naturae per regna tria naturae: secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis, Stockholm: Laurentius Salvius on page 372.

Oxford, G. S., Middleton, C. A., & Sparrow, J. C. (2021). Potential for dispersal by flight in the endangered tansy beetle, Chrysolina graminis (Coleoptera: Chrysomelidae).

Ruxton, G. D., Allen, W. L., Sherratt, T. N., & Speed, M. P. (2019). Avoiding attack: the evolutionary ecology of crypsis, aposematism, and mimicry. Oxford university press.

Pasteels, J. M., Rowell-Rahier, M., Braekman, J. C., & Daloze, D. (1984). Chemical defences in leaf beetles and their larvae: the ecological, evolutionary and taxonomic significance. Biochemical Systematics and Ecology, 12(4), 395-406.

Tschorsnig, H. P. (2017). Preliminary host catalogue of Palaearctic Tachinidae (Diptera).

Troukens, W. (2021). Chrysolina americana (Coleoptera: Chrysomelidae) in de Benelux: een stand van zaken. PHEGEA, 58.

מקורות נבחרים סגירה

Comments are closed.