דף זה מרכז מספר איורים המתארים איברים שונים בעכבישים עם שמות מדעיים ושמות בעברית. הוא נועד להוות מידע משלים לרשומות שונות באתר, הפניות להסברים מורחבים יותר תמצאו בקישורים לרשומות הרלוונטיות באתר.
מורפולוגיה חיצונית
איור זה מתאר את המורפולוגיה החיצונית של עכביש (גלגלן) עם המונחים באנגלית והשמות בעברית (למה שיש) כולל קיצורים מקובלים. גוף העכביש נחלק לשני חלקים בסיסיים: ראשחזה prosoma ובטן. הראשחזה נושא שישה גפיים, מהם ארבעה מהווים גפי הליכה.
גפי הפה
איור זה מתאר שני טיפוסים עיקריים של מבנה ותנועת הכליצרות. אצל מיגלומורפה הנחשבת לקדומה יותר מהארנאומורפה, צפורני הכֶליצרות כמעט מקבילות ונעות קדימה ואחורה, בניצב לראשחזה. בעכבישי הארנאומורפה, עליהם נמנים מרבית העכבישים, הכליצרות פונות האחת אל השנייה, ונעות במקביל לראשחזה.
הכליצרות chelicerae ורגלי הבחנין, ממוקמים בחזית הראשחזה ומהווים חלק מאיברי הפה, מאחר ומוצאם מגפיים קדמונים הם נקראים גפי-פה. במצב רגיל רואים רק את זוג הקדמי; הכליצרות ולצידן רגלי הבחנין. שאר איברי הפה ממוקמים גחונית מאחורי הכליצרות. כדי להבחין בהם יש להתבונן על העכביש מהצד הגחוני. ניתן להתבונן ברוב החלקים, בהסתכלות תחת הגדלה, על נשל של עכביש גדול.
כליצרות chelicerae הפכו בשלב מוקדם מאוד באבולוציה של העכבישים לאיברים נושאי בלוטות ארס (למעט במשפחת הגבנניים). משערים שבלוטות הארס התפתחו מבלוטות רוק. תפקידו הראשוני והעיקרי של ארס העכביש הוא לשתק ולהמית במהירות טרף.
העיניות - סכמה וסידור
לעכבישים אין עיניים מורכבות כמו בחרקים ולכן כל עין פשוטה נקראת עינית. מחלקים את העיניות בעכבישים לשני טיפוסים ראשוניים. לכל עינית ניתן שם על פי מפתח המיקום היחסי שלה. עיניות ראשיות AME, הן תמיד הזוג המרכזי בשורה הראשונה. יתר העיניות: ALE, PME ו-PLE, נקראות עיניות משניות. ברוב העכבישים עיניות משניות מוגבלות למדי בכושר האבחנה שלהן. יש מקרים שחלקן מפותחות באופן מיוחד – אופייני לעכבישים פעילי לילה.
עיניות בעכבישים ממוקמות בקדמת הראשחזה prosoma, אם כי לא בהכרח בחזית. הן מסודרות במערכים מובחנים המאפיינים משפחות. בעכבישים עם שמונה עיניות, הן מסודרות על רוב בשתי שורות, לעיתים גם בשלוש שורות ואף ארבע.
רגליים וציפורניים
לכל העכבישים 2 או 3 ציפורניים בקצה פיסת הרגל. בעכבישים החיים על רשתות מוצאים 3 ציפורניים, כאשר השלישית משמשת לאחיזה בקורים. בעכבישים הפעילים על הקרקע קיימת נטייה לאבד את הציפורן השלישית וקיומה עשוי להעיד על אב קדמון שהיה בונה רשתות ציד. בחלק מהמינים התפתחה גם מברשת זיפים המשמשת לאחיזה על משטחים חלקים claw tufts.
scopulae היא מברשת זיפים על פיסת רגל המאפשרת בדומה ל- claw tufts לנוע ולטפס על משטחים חלקים כמו זכוכית.
scopulae היא מברשת זיפים על פיסת רגל המאפשרת בדומה ל- claw tufts לנוע ולטפס על משטחים חלקים כמו זכוכית.
פטמיות ושדה טוויה
יש משפחות בהן העכבישים מצויידים באיבר טוויה מיוחד הנקרא "שדה טוויה" cribellum, המצוי לפני איברי הטוויה הרגילים. שדה זה כולל אלפי פטמות טוויה זעירות המפיקות סיבי משי דקיקים ביותר, הנאספים בעזרת מסרק זיפים מיוחד calamistrum המצוי בפרק הרביעי של פיסת הרגל האחורית של העכביש. המסרק מאפשר לייצר מהסיבים קורים בעלי טקסטורה צמרית, המסוגלים להיצמד לכל משטח שאינו חלק במיוחד או לטרף, ללא צורך בדבק.