ביתנו הוא מבצרנו? לא בהכרח, תלוי כנגד מי. אנחנו פעמים נוטים לחשוב ביהירות שאנו אדוני הבית. אולי זה נכון בהקשר של מי מוריד את הזבל ומי יישן במיטה שלנו הלילה. אבל גם אם נדמה לנו שכך הדבר או שאנו עושים מאמצי על ליהנות מבלעדיות, עדיין יש לנו שותפים במבצר.
לא את כולם אנו רואים. חלקם נסתרים וסביר שלא נחזה בהם לעולם, יש הנגלים באקראי ונעלמים בחטף ואחרים המעיזים לצאת לסיורי נוכחות חצופים שלעיתים מסתיימים במותם או בבריחה נועזת ותסכול מתמשך של בעלי הבית.
לא כולם מזיקים, יש מהם המוצאים בבית שלנו תנאי מחייה נוחים במיוחד אבל אינם גורמים נזק ממשי לרכוש או מטרידים אותנו כלל. אחרים דווקא מועילים ותורמים שלא בכוונה את חלקם בשותפות בחיסול דיירים אחרים אשר חלקם עשויים להיות מזיקים של ממש.
על האחרונים נמנים בעיקר מינים אחדים של עכבישים. רובם קטנים, צנועים שרק לעיתים רחוקות אנו נתקלים בהם באופן ישיר. יש מהם המשאירים עקבות שלא כל עקר/ת בית אוהב/ת. מטווי משי האוספים אבק ומהווים בעיקר מטרד ויזואלי, כי סכנה אין בהם כלל.
על עכביש אחד כזה, הנחבא לפינות תרתי משמע ידובר הפעם. כל גודלו 3-2 מלימטרים, הוא בונה מטווי קורים זעירים שנגלים לנו לרוב רק לאחר שצברו אבק רב. הכירו בבקשה את הדרפינה.
כבר משמו הציורי אפשר לזהות תכונה אחת חשובה של עכביש זה; 'צנוע', חובב קרנות זווית, אשר לא נמצא תלוי בגאון על התקרה או מתחת לכיור. בטבע מצוי הדרפינה על בתי גידול אנכיים; בסדקים וגומחות מוצלות ומוגנות מגשם כדוגמת סלעים, גדרות אבן או גזעי עצים. לעיתים גם מתחת לאבנים. על רקע המצע, מתמזג מטווה הקורים המאובק עם הרקע ונעלם מהעין.
גם בתי מגורים מספקים לדרפינה פתרונות אקולוגיים דומים. אם על קירות חיצוניים מוצלים ובמיוחד על טיח שפריץ או בפינות החדר במפגש בין קירות, בין קיר ותיקרה, בין משקוף לקיר, על מסגרות של תמונות או כל גומחה קטנה המאפשרת הטמעות בסביבה.
דרפינה הוא השם השימושי העברי של הסוג Oecobius, המשתייך למשפחת הדרפינתיים Oecobiidae. שם הסוג המדעי הנגזר מיוונית, מאפיין את בית הגידול האורבני. oikos = בית + bios = מתגורר. ומכאן 'המתגורר בבית'
סוג זה כולל כ־80 מינים בכל העולם, לרובם תפוצה מקומית מאוד. אך מספר מינים סיננטרופיים (מלווי אדם), שנתנו לסוג את הפרסום, הינם קוסמופוליטיים ונפוצים גם הרחק מאזור תפוצתם הטבעי. הדבר מעיד על מינים סתגלניים וגמישים המסוגלים לנצל מצבים ולהפיץ את עצמם, בעזרת האדם, באופן יעיל מאוד.
דוגמא להסתגלות האופיינית לאזורים אורבניים ובמיוחד בתוך בתים או בקרבתם, רואים בפרטים המגלים העדפה לאזורים מוארים המושכים חרקים, כאשר ריכוז האוכלוסייה עולה ככל שסמוכים למקור אור. תופעה כזו ניתן לראות לצד תאורת לילה על קירות החנייה (טיח שפריץ) בבניין המגורים בו אני מתגורר, תופעה זה אינה בלעדית לדרפינה והיא נראית בעוד מינים טורפי חרקים מלווי אדם.
בישראל מספר מינים, חלקם מצויים גם במגורי אדם. התפוצה המוגבלת של מינים רבים והרגליהם הצנועים מקשים על קבלת תמונה אמינה של מספר המינים המקומיים. עפ"י דר' סרגיי זונשטיין מומחה לעכבישים מהמחלקה לאנטומולוגיה באונ' ת"א; מוכרים בישראל, נכון להיום, 6-5 מינים ותתי־מינים. מתוכם 2 מינים אנדמיים, 3 המוכרים גם ממדינות שכנות ואחד; Oecobius navus שהוא מין קוסמופוליטי. ברשומה זו אתייחס בעיקר אל הסוג ופחות אל מינים ספציפיים.
לדרפינה מטווה קורים דמוי כוכב שטוח (30-20 מ"מ) העשוי שתי שכבות, כמעין שק שינה, העכביש דר בין השכבות. השכבה התחתונה אינה צמודה ישירות למצע אלא מתוחה מעליו כך שבינה לבין המצע נותרת שכבת אוויר המונעת מגע ישיר של העכביש עם המצע, מגע העלול לגרום להתחממות יתר של העכביש במידה וחום המצע עולה מהצפוי.
הדרפינה הוא בעיקרו צייד מארבים ופעיל בפרט בלילה. את מרבית זמנו הוא מעביר בתוך המטווה ממנו מגיחים קורי עגינה המשמשים גם להתראה ומאפשרים לעכביש קצר הרואי להרגיש בטרף מבעוד מועד. כאשר טרף מרעיד את אחד מקורי ההתראה מגיח העכביש במהירות שיא מהמטווה ובתנועה מעגלית מהירה סביב הקורבן, מסבך אותו בקורים המצמידים אותו למצע. לאחר שיתוקו עשוי הטרף להיגרר לשולי המטווה ולהאכל שם.
הדרפינה משתייך לקבוצה של מספר משפחות עכבישים (בהם גם משפחת הגבנניים) המצויידים באיבר טוויה מיוחד הנקרא שדה טוויה cribellum המצוי לפני איברי הטוויה הרגילים. שדה זה כולל אלפי פטמות טוויה זעירות המפיקות סיבי משי דקיקים ביותר הנאספים בעזרת מסרק זיפים מיוחד calamistrum המצוי בפרק הרביעי של פיסת הרגל האחורית של העכביש. המסרק מאפשר לייצר מהסיבים קורים מרוכבים בעלי טקסטורה צמרית ואלה מהווים מלכודת נטולת דבק לגפי ההליכה של חרקים קטנים המסתבכים בה ככל שהם מנסים להשתחרר.
הדרפינה ניזון בעיקר מחרקים קטנים כדוגמת נמלים קטנות, יתושים ומעופפים זעירים אחרים. מגוון המזון שלו והעובדה שהוא יכול להתגבר על מינים הגדולים ממנו, רק יכולה לתרום להדברה ביולוגית בבית, חינם אין כסף.
הנקבה והזכר מתמקמים במטווי משי. בניגוד לנקבה הנשארת לשכון במטווה שלה כל ימי חייה, נאלץ הזכר לאחר התבגרותו לכתת רגליים ולחפש נקבות באשר הן. וכך מוצאים זכרים משוטטים המחפשים נקבות גם בבית. ככל הנראה, בשלב זה אין הזכרים ניזונים ואת תוחלת חייהם הקצרה כבוגרים הם מקדישים זת שארית חייהם לרבייה.
הנקבה יוצרת מספר שקי ביצים קטנים המוטמנים בין יריעות המטווה. קשה להבחין בהם ורק צבעם הלבנבן מבליט אותם במקצת על רקע המטווה המאובק.
המערכת האקולוגית באזור האורבני אינה חסרת חיים. גם אם היא נראית לעיתים עגומה, היא אינה שוקטת על השמרים. יש חיים בכל מקום ועם קצת רצון ועיניים חדות אפשר למצוא אותם גם בבית ובחצר. עוד בנושא ברשומה 'עכבישים במרחב האורבני'.
הדרפינה הוא דוגמא יפה למין בעל דרישות אקולוגיות מוגדרות (עמידות נמוכה יחסית לחום והתייבשות) המוצא פתרונות גם בלב ליבו של בית הגידול האורבני…..ביתנו אנו. הוא אומנם זעיר אך מהוה חלק חשוב מהמגוון הביולוגי שנותן להוויה האורבנית צבע אחר.
הוא עשוי להוות מטרד ויזואלי אך מהווה חלק חשוב מאותה קבוצת יצורים שמסייעים לנו כנגד חברים אחרים בקהילה האקולוגית הרואים בנו או ברכוש שלנו משאב שיש לנצל ועשויים לגרום נזק של ממש. אם יש לכם דרפינה בבית, סימן שיש שלו אוכל – מהסוג שסביר שתעדיפו פחות מעכביש לא מזיק.
מקורות נבחרים:
Southern African Spiders: An Identification Guide, Martin R. Filmer, 1991
The Spiders of Europe and Greenland, Jørgen Lissner, 2011