עכבישים – זוטרעדן Micropholcus

המרחב האורבני מהווה מרחב מחיה עבור לא מעט עכבישים, חלקם מצויים רק במתחמים אורבניים מוגנים ואינם ידועים מהשטחים הפתוחים. יש מהמינים האורבניים המוכרים בתפוצה קוסמופוליטית נרחבת ומכך משערים שעל רוב מדובר במינים פולשים שהגיעו על-גבי פלטפורמות מסחר בינלאומיות לערי נמל ומשם התפשטו, גם בעזרת האדם, למרחבים אורבניים שכנים.
 
משפחת הרעדניים Pholcidae עשירה במינים; למעלה מ־1300 וסוברים שהמספר גדול בהרבה, במיוחד באזורים הטרופיים. מינים לא מעטים מראים דפוס תפוצה אנדמי או מקומי.
 
בני המשפחה מאפיינים בתי גידול אפלים המוגנים מרוח. בטבע הם שוכנים במערות, צנירים, מחילות, תחת אבנים, על ובתוך שיחים צפופים, באזורי יער וחורש מוצלים. באזורים הטרופיים הם מאכלסים גם יערות ומטעים.
 
מספר מינים נחשבים מלווי אדם synanthropic ותפוצתם הגלובלית רחבה מאוד. אין ספק שהמרחב האורבני מספק עבורם נישות אקולוגיות המקבילות לאלו שמוצאים בבתי הגידול הטבעיים שלהם.
רשומה זו סוקרת את אחד ממיני הרעדניים האופייניים למרחבים אורבניים בישראל ושאינו מצוי, נכון לידע הקיים היום, בשטחים הפתוחים. זהו מין זעיר שקשה לראות אבל משאיר עקבות ברורים בדמות רשתות ציד אוספות אבק שלא כולם אוהבים.
 
הרעדניים בישראל כוללים כאחד-עשר מינים, רק מקצתם מאפיינים מרחבים אורבניים. לחלקם תפוצה המוגבלת לאזורנו (ישראל-לבנון, ישראל-ירדן-קפריסין) ומספר מינים עדיין לא הוגדרו. בימים אלה מתבצעת סקירה מדעית מקיפה של המשפחה בישראל במטרה להבין טוב יותר את הפאונה המקומית ולהגדיר מינים לא מוכרים שחלקם עשויים להיות גם חדשים למדע.
 
המין המוכר ביותר של המשפחה הוא מרעידן חום־פס Holocnemus pluchei Scopoli, 1763 הנפוץ בכל חלקי הארץ; בשטחים הטבעיים ובמרחבים האורבניים השונים. זהו מין גדול יחסית בעל גמישות אקולוגית רחבה ומלבד בתים, מרתפים וכו' הוא משתכן גם במערות, נקבות, תחת מחסות שעל הקרקע, בסדקי קרקע ועל שיחים גדולים במפנים המוצלים רוב שעות היממה.
זוטרעדן צד נימפה של תיקן בתים.

פחות מוכר הוא רעדן זעיר Micropholcus fauroti Simon, 1887 המשתייך לסוג אחר ועד לאחרונה היה נטול שם עברי. במהלך הסקירה זוהה המין באופן סופי והסוג קיבל את השם העברי זוטרעדן (שם בסטטוס הצעה המשמש גם כשם המין מאחר והוא נציג יחידי מהסוג בישראל). בישראל הוא מוכר מתוך מבנים סגורים; מגורי אדם, מבני ציבור, מעבדות וכדומה. יתכן שימצא גם בחללים מוגנים במעטפת החיצונית של המבנים, שם הוא יהיה כהה מהרגיל.

הסוג Micropholcus כולל לעת עתה רק שני מינים. Micropholcus jacominae מוכר כרגע רק מתימן. נמצא שם במטעי בננות ותואר למדע בשנת 2001.

לעומתו, הזוטרעדן הוא מין קוסמוטרופי המוכר מאזורים חמים; הן מהעולם הישן והן מהעולם החדש. עדיין לא ברור אזור המוצא שלו ונראה שתפוצתו הולכת ומתרחבת; באוסטרליה הוא התגלה רק בשנת 2001. העכביש תואר לראשונה על-ידי Simon בשנת 1887 על-פי פרט שנאסף באלכסנדריה שבמצרים. בשנת 1895 הוא תואר מבורמה כ־Pholcus infirmus. נראה שכבר אז תפוצתו הייתה רחבה למדי. בכל אזורי התפוצה המוכרים הוא מוגבל לבתי-גידול מוגנים כמו מגורי אדם.

רוב המידע בספרות על מין זה מתייחס לסיסטמטיקה ולתפוצה גיאוגרפית. בשל היותו קטן מימדים (4-3.5 מ"מ) ותפוצתו הנרחבת, הוא תואר עשרות פעמים במקומות שונים כמינים נפרדים המשתייכים לסוגים שונים. מצב זה יצר אנדרלמוסיה סיסטמתית במשפחת הרעדניים, שתוקנה רק במהלך השנים האחרונות על ידי החוקר הגרמני Huber.

מפת תפוצה עפ"י Huber,  מבוססת על פרסומים רשמיים ולכן אינה כוללת את ישראל.

מרבית בני משפחת הרעדניים מתאפיינים ברגליים עדינות וארוכות מאוד ביחס לאורך גופם; כ־20 פעם מאורך גופם. המַנָּח העֲקַל האופייני של הרגליים הוא שהקנה להם את שם המשפחה המדעי; φολκος) Pholkos) מיוונית פירושו 'bow-legged'.

רעדניים חיים במטווים דלילים בעלי מבנה לא מוגדר וטרף הנלכד במבוך הקורים מתקשה להיחלץ ממנו. לרוב מוצאים אותם תלויים על הרשת או לצידה במהופך. במינים השוכנים תחת אבנים יש והמטווה משוך החוצה לאבנים אחרות או צמחים סמוכים.

יש מינים, אשר בתגובה להטרדה או איום, מרעידים בתדירות גדולה את גופם על הרשת, עד כי הם נראים מטושטשים. סוברים שזו התנהגות הגנתית שנועדה להקשות על טורפים. מכאן נגזר שם המשפחה העברי.

במינים אחדים של רעדניים יש ומוצאים מספר פרטים השוכנים בצמידות, בדרך כלל זכרים ונקבות. על-פי הספרות, הזכר נחשב לדומיננטי ולעיתים הוא חולק את הטרף עם הנקבה. מניחים שהתנהגות זו נועדה להבטיח שהנקבה תישאר לצידו, מה שעשוי להבטיח שרוב הצאצאים יהיו שלו. רעדניים אינם נחשבים לעכבישים חברתיים ובעתות רעב לא יהססו לאכול האחד את השני.

לרוב הרעדניים, בהם גם הזוטרעדן, 8 עיניות הממוקמות כדרך העכבישים על הראשחזה בסידור של שלוש קבוצות צפופות. קיימים מינים בעלי 6 עיניות, רובם שוכני מערות. בישראל מוכר המין Spermophora senoculata שגם לו 6 עיניות, הוא קטן מהזוטרעדן ונדיר ממנו, שוכן מתחת לאבנים ולא מהנמנע שאף מגיע למבנים.

במרבית המינים, אם לא כולם, הנקבות מגלות דאגה הורית ושומרות על הביצים. בניגוד למרבית העכבישים המייצרים פקעת קורים צפופה להגנת הביצים, צביר הביצים מאוגד במספר קורים בודדים ונישא בעזרת הכליצרות. בזמן זה האם אינה ניזונה. האבקועים נשארים צמודים לאם עד להתנשלות הראשונה ואז מתפזרים לדרכם. חלקם עשויים להישאר ימים על המטווה של האם או בסמוך.

בני המשפחה אינם מסוכנים לאדם. למעט בעיית האבק המצטבר על הקורים הם נחשבים מועילים לאדם, בהיותם צידים של חרקים מזיקים ועכבישים אחרים אשר חלקם נחשבים מסוכנים לאדם.

זוטרעדן צד טחבית שככל הנראה נצודה על הרצפה והועלתה למטווה.

מידע על הביולוגיה והאקולוגיה של הזוטרעדן כמעט ולא בנמצא. במהלך השנים האחרונות פגשתי בו במקומות שונים בארץ, כמעט כולם בתוך מבנים סגורים. לא הצטרכתי להרחיק לכת כדי למצוא את העכביש הזה, באשר אצלי הוא בן בית וזה כמה שנים שאני מתעד באופן מזדמן אוכלוסייה קטנה שגדלה בחשאי במקומות שונים בבית.

בדומה לרעדניים אחרים הזוטרעדן הוא עכביש חובב אפלולית. בבית ניתן למצוא אותו בעיקר בנישות אפלות ולא מופרעות, המתקיימות מאחורי או מתחת לרהיטים, מדפים או עזרי בית גדולים כמו מקרר או מכונת כביסה. בבית המגורים הוא עשוי להתרגל לאור ולהימצא גם בנישות פחות אפלות. בשל מימדיו הזעירים קשה לגלותו, במיוחד אם לא יודעים מה מחפשים. רק נוכחות רשת הציד עשויה להסגיר את קיומו. לרוב מוצאים פרטים בודדים, לעיתים מוצאים זכר ונקבה בשכנות קרובה.

זוטרעדן הוא עכביש פעיל לילה, המבלה את מרבית היממה על המטווה או במסתור סמוך לו. פרטים נוטים להישאר באותו מקום הרבה זמן וכך ניתן לעקוב אחר אורח חייהם. לעיתים העכביש מקים עם החשיכה מטווה "זמני" המרוחק מהמסתור הקבוע ונוטש אותו עם שחר. כך אפשר למצוא בבוקר מטווי קורים נטושים בבית במקומות לא צפויים.
בחסות החשיכה הזוטרעדן עשוי לעזוב את המטווה ולצאת לציד אקטיבי או למארב מחוץ לרשת (אין מידע ברור) ואפשר למצוא אותו משוטט הרחק ממטווה הקורים, על הרצפה או קיר. לעיתים הוא נופל לכיור או האמבטיה ואינו מצליח לטפס על החרסינה החלקלקה. למרות המראה הגמלוני, עכביש זה זריז למדי ובשעת סכנה הוא נע מהר ולא קל ללכוד אותו.

נקבת זוטרעדן נושאת צביר ביצים בעזרת הכליצרות. בתקופה זו היא אינה ניזונה.

אף שאין בספרות דיווחים על העדפות המזון של הזוטרעדן, נראה שאין זה עכביש בררני במיוחד והוא מתמודד יפה גם עם טרף גדול. לא פעם חזיתי בפרט נושא נימפה קטנה של תיקן הבתים שהייתה גדולה ממנו בהרבה. ראיתי גם ציד של טחביות, עכבישים ורק פעם אחת צפיתי בפרט אוכל נמלה קטנה במטבח.
נראה שמין זה לא נוקט בחיתול טרף מוקפד וזה נעשה במעטפת קורים דלילה יחסית המאפשרת לראות את תוכנה. אם הטרף נלכד הרחק מהמטווה הוא נישא למחסה קרוב או אפילו למחסה הקבוע ושם הוא נצרך.

עונת הפעילות העיקרית של הזוטרעדן מתרחשת בעונות החמות עם גלישה לסתיו. כל עוד לא קר מידי, ניתן למצוא סימני פעילות או אפילו את העכביש עצמו. בחורף, הם נעלמים ונראה שהם יורדים למחתרת וממתינים שם עד להתחממות האוויר.

לא ברור כמה מחזורי רבייה בשנה מתקיימים בישראל ומשך החיים של הבוגרים, במיוחד הנקבות. בבית מצאתי נקבות נושאות פקעות ביצים החל מאפריל ועד לנובמבר. נקבה שמטילה בראשית העונה יתכן שהתבגרה במהלך הקיץ הקודם ובילתה את החורף כטרום-בוגרת או בוגרת.

אבקועי זוטרעדן זמן קצר לאחר הגיחה מקליפת הביצה.

משפחת הרעדניים כוללת בישראל נציגות קטנה למדי, כאשר רוב המינים אינם נפוצים ולרוב סמויים מהעין. 3-2 מינים מוכרים גם ממגורי אדם ולמרות שלא מוצאים אותם בנקל הם משאירים אחריהם עקבות ברורים בדמות מטווי קורים שאוספים אבק. למרות המטרד הויזואלי, הרי אין בהם שום סכנה לאדם או לשאר שוכני הבית, מלבד לאותם פרוקי-רגליים קטנים המהווים להם מזון.

זוטרעדן הוא אחד המינים המעניינים במשפחה בשל גודלו הננסי מחד והיכולות להתמודד עם טרף גדול ממנו. הידע עליו מועט מאוד והנה לכם הזדמנות להסתכל על עכביש מסתורי ואולי לגלות משהו שהמדע עדיין לא מכיר.

תודות: תודה לשלמי אהרון, סטודנט מאסטר בטקסונומיה של עכבישים באוניברסיטת בן-גוריון, על הסיוע בהכנת הרשומה. בימים אלו הוא עובד על הטקסונומיה של משפחת הרעדניים בישראל, מחקר המתקיים במימון היוזמה לטקסונומיה בישראל.

סקר עכבישנים במערות כחלק ממחקר בנושא מגוון המינים של עכבישים (Pholcidae) ממשפחת הרעדניים ותפוצתם הגיאוגרפית בישראל, שלמי אהרן, יעל לובין ואפרת גביש-רגב, אוקטובר 2013

Comments are closed.