מרבית בני משפחת הרעדניים מתאפיינים ברגליים עדינות וארוכות מאוד ביחס לאורך גופם; כ־20 פעם מאורך גופם. המַנָּח העֲקַל האופייני של הרגליים הוא שהקנה להם את שם המשפחה המדעי; φολκος) Pholkos) מיוונית פירושו 'bow-legged'.

רעדניים חיים במטווים דלילים בעלי מבנה לא מוגדר וטרף הנלכד במבוך הקורים מתקשה להיחלץ ממנו. לרוב מוצאים אותם תלויים על הרשת או לצידה במהופך. במינים השוכנים תחת אבנים יש והמטווה משוך החוצה לאבנים אחרות או צמחים סמוכים.

יש מינים, אשר בתגובה להטרדה או איום, מרעידים בתדירות גדולה את גופם על הרשת, עד כי הם נראים מטושטשים. סוברים שזו התנהגות הגנתית שנועדה להקשות על טורפים. מכאן נגזר שם המשפחה העברי.

במינים אחדים של רעדניים יש ומוצאים מספר פרטים השוכנים בצמידות, בדרך כלל זכרים ונקבות. על-פי הספרות, הזכר נחשב לדומיננטי ולעיתים הוא חולק את הטרף עם הנקבה. מניחים שהתנהגות זו נועדה להבטיח שהנקבה תישאר לצידו, מה שעשוי להבטיח שרוב הצאצאים יהיו שלו. רעדניים אינם נחשבים לעכבישים חברתיים ובעתות רעב לא יהססו לאכול האחד את השני.

לרוב הרעדניים, בהם גם הזוטרעדן, 8 עיניות הממוקמות כדרך העכבישים על הראשחזה בסידור של שלוש קבוצות צפופות. קיימים מינים בעלי 6 עיניות, רובם שוכני מערות. בישראל מוכר המין Spermophora senoculata שגם לו 6 עיניות, הוא קטן מהזוטרעדן ונדיר ממנו, שוכן מתחת לאבנים ולא מהנמנע שאף מגיע למבנים.

במרבית המינים, אם לא כולם, הנקבות מגלות דאגה הורית ושומרות על הביצים. בניגוד למרבית העכבישים המייצרים פקעת קורים צפופה להגנת הביצים, צביר הביצים מאוגד במספר קורים בודדים ונישא בעזרת הכליצרות. בזמן זה האם אינה ניזונה. האבקועים נשארים צמודים לאם עד להתנשלות הראשונה ואז מתפזרים לדרכם. חלקם עשויים להישאר ימים על המטווה של האם או בסמוך.

בני המשפחה אינם מסוכנים לאדם. למעט בעיית האבק המצטבר על הקורים הם נחשבים מועילים לאדם, בהיותם צידים של חרקים מזיקים ועכבישים אחרים אשר חלקם נחשבים מסוכנים לאדם.