בני משפחת הגבנניים מתאפיינים בתפוצה טרופית וסאבטרופית כלל עולמית עם נציגות מועטה מאוד באזורים ממוזגים. המשפחה כוללת כ־290 מינים הנחלקים בין 19 סוגים. בישראל מוכרים 4 מינים בשלושה סוגים. רשומה זו עוסקת בסוג גבנן Uloborus הכולל בעולם 80 מינים, מהם מוכרים בישראל 2 מינים הנפוצים ברוב חלקי הארץ.
על המין Polenecia producta תוכלו לקרוא ברשומה נפרדת, המין הרביעי משתייך לסוג Hyptiotes, תפוצתו בישראל לא ברורה דייה. מצוי על שיחים ועצים נמוכים בסביבה מוצלת, באזור הים־תיכוני.
רבים מבני המשפחה מעוטרים בגבנונים ובליטות דמויות קוצים ומכאן נגזר שם המשפחה העברי. הסוג Uloborus תואר על ידי החוקר הצרפתי Latreille, בשנת 1806. בתיאור הקצר לא ניתן הסבר אטימולוגי לשם הסוג. בספרות היוונית המילה οὐλοβόρος מופיעה רק פעם אחת ובהקשר המילולי 'נשיכת מוות'. באופן אירוני, כאמור, בני המשפחה אינם ארסיים כלל.
לגבנניים צורת מטווה קורים גלגלית אופיינית בקוטר של 30-10 ס"מ, יש מינים הבונים רק או גם מטווה חלקי דמוי מניפה ואף פחות מזה. בדרך כלל הרשת פרושה אופקית והעכבישים לרוב תלויים במהופך על צידה התחתון. רשתות הסוג גבנן מעוטרות פעמים רבות בזיגזג או ספירלה (סטבילימנטה Stabilimentum) של קורים מנוצים (קורים קריבליים) ואין להם קורים דביקים.
גבנניים משתייכים לקבוצת משפחות בעלות 'קריבלום'. כל בני הקבוצה מצויידים באיבר מיוחד; משטח הטוויה (cribellum) המצוי לפני איברי הטוויה. בעזרת מסרקי טוויה (calamistrum) הממוקמים בפיסות הרגליים האחוריות, העכביש מפריד את קורי המשי הנמשכים מפטמות הטוויה לאניצי משי דקיקים המשולבים במטריצה אחד בשני וסביב קור חיזוק עבה ונוקשה ויוצרים קור קריבלי מרוכב, בעל מראה צמרירי. הקוטר המיקרוני של קורים אלה מאפשר לכידת טרף יעילה מאוד מבלי להזדקק לדבק האופייני (בין השאר) לקורי משפחת הגלגלניים.
לאחר שהטרף נלכד, מאתר העכביש את מיקומו על הרשת ומתקדם במהירות לעברו תוך הרעדת הקורים. פעולת ההרעדה משרתת שתי מטרות. [1] עוזרת לאתר את מיקום הטרף [2] מסבכת את הטרף בקורים. עם ההגעה לטרף עוטף אותו העכביש ביסודיות בשמיכת משי. חיתול הטרף מוחץ את הטרף. לאחר חיתול הטרף מנתק אותו העכביש מהקורים ומעבירו למרכז הרשת שם הוא נעטף שנית ומוצמד לקורים.
לאחר השלב השני, מפריש העכביש נוזלי עיכול חזקים הנספגים במעטפת חודרים פנימה ומתחילים לעכל חיצונית את הטרף. העכביש מוצץ את המזון הנוזלי דרך חור במעטפת. לאחר סיום האכילה מושלך מהרשת כדור קטן המכיל את שרדי הטרף שלא עוכלו.
הרשת מחודשת כל כמה ימים, לרוב רק לאחר שרובה נהרס ונדרש תיקון יסודי. הסיבה ככל הנראה היא המחיר האנרגטי הגבוה וזמן ארוך יחסית הנדרש בייצור קורים מנוצים. מאידך תכונות המטווה מקנות שרידות גבוהה יותר בהשוואה לרשתות דבק האופייניות לגלגלניים. נראה שהן מושפעות פחות מלכלוך ורוח.
שני מיני הגבננים המצוים בישראל מתאפיינים בהעדפה לבתי גידול שונים, אם כי לא פעם ניתן למצוא אותם בסמוך האחד לשני.
גבנן אפור – Uloborus walckenaerius
גבנן מבריש – Uloborus plumipes
מין זה מתאפיין בבליטות גדולות על הבטן וטקסטורה מחוספסת ובשילוב עם צבעים כהים הוא מתמזג בקלות עם הסביבה ונראה כמשהו אחר לגמרי, עד כי קשה מאוד להבין כי מה שרואים זה בעצם עכביש.
1. קיימות רק עוד שתי קבוצות של עכבישים החסרות בלוטות ארס Holarchaeidae ו Mesothelae
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 2 חסרי חוליות יבשתיים, 1985