אלמנט הטעייה (פתיון)

אחת התכונות של הסטבילימנטה היא החזר גבוה של אור על־סגול (UV), ביחס למטווה עצמו. מחקר שנערך ב־1996 תומך בהשערה הזו. במחקר שנעשה על 53 עכבישים מסוג כסופי נמצא שמטווים המעוטרים בסטבילימנטה לכדו ב־72% יותר חרקים, בהשוואה לרשתות נטולות סטבילימנטה. נמצא גם שמדובר בעיקר בחרקים קטנים, בעיקר מאביקים שונים הידועים כבעלי יכולת ראייה בתחום העל־סגול המשמשת אותם לאיתור פרחים. בחרקים גדולים כמו חגבים לא נימצא פער משמעותי באחוז הלכידה.

במחקר דומה אחר נמצא שגם יתושים, שאינם נסמכים על UV, לא נלכדים יותר ברשתות עם סטבילימנטה. החוקר מציע שצריכת הקורים וההשקעה האנרגטית בבניית הסטבילימנטה קטנה מאוד ביחס לבניית המטווה כולו, אבל הערך המוסף כפיתיון גבוה הרבה יותר ולכן יש בו יתרון ביחס לאפשרות בניית מטווה גדול יותר על מנת להשיג יותר אחוזי לכידה. לתאוריה הזו יש גם חולשות. אם רוצים מקסימום יעילות היינו מצפים לראות את הסטבילימנטה רק באתרים בהם מצויים קורים דביקים (שגם הם מחזירים UV ובמידה העולה על הקורים הלא דביקים) הבעיה שבחלק מהמינים האלמנט מצוי במרכז שם צפיפות הקורים נמוכה והם אינם דביקים או על השולי המטווה או על קורי המסגרת שאינם משמשים ללכידה אלא לייצוב המטווה כולו.

מחקר מעניין אחר שבדק מחקרים אחרים שעסקו בנושא הזה וביצע בדיקות בעצמו טוען שהמימצאים מראים שהחזר ה־UV של הסטבילימנטה שולי, מה גם שבדיקות אחרות לא הראו שחרקים הנמשכים להחזרי UV כדבורים, מסוגלים בכלל להבחין בקורים ו/או מגיבים להחזר ה־UV של הסטבילימנטה. המחקר טוען שלאור מימצאים רבים – בלתי תלויים – הסברה שאלמנט הסטבילימנטה נועד למשוך חרקים הינה שגויה מיסודה והנתונים דווקא מחזקים את סברת 'דגל אזהרה'. המחקר הזה גם מנתח בקצרה את ראיית הצבע ואיכות הראייה בחרקים, ציפורים ואדם ומומלץ מאוד לקרוא את החלק הזה.