בעכשובים, לכליצרות תפקיד חשוב בהליך הרבייה. בעוד שעבור הנקבה הן משמשות בעיקר לתזונה, הגנה וחפירה, הרי בזכרים הן מתפקדות גם כאיבר רבייה מִשְׁנִי להעברת זרע בלתי ישירה (למעט במשפחה Eremobatidae, אצלם מתבצעת העברה ישירה).

בעכבישנים שימוש בגפיים להעברה בלתי ישירה של זרע מוכר משלוש סדרות: בעכבישאים; אצלם הפכו הבחנינים של הזכרים לאיבר המעביר זרע מפתח המין שלהם אל פתח המין של הנקבות. בעכבישוני־הכובע Ricinulei; שם נעשה שימוש בזוג השלישי של הרגליים הנושאות שלפוחית להעברת זרע ובאקריות; בחלק מהקרציות.

(1967, 1977) Cloudsley-Thompson הציע שהעברת זרע בעזרת הכליצרות (עכשובאים ובמידה מוגבלת באקריות), עשויה לייצג 'מעבר' אבולוציוני בין העברה בלתי ישירה באמצעות ספרמטופור (תיק זרע), המוצמד למצע; כמו בעקרבאים, לבין העברה בלתי ישירה ללא ספרמטופור, בעזרת בחנינים; כמו בעכבישאים.

הידע על הרבייה ברוב משפחות העכשובים דל, ממעט התצפיות והמינים שנחקרו בנושא עולה שברמת הסדרה התנהגות הרבייה דומה במהותה, אך עם שינויים בין המשפחות. בשבי נצפו, במהלך שלבים שונים של התהליך החיזור וההזדווגות, גם טריפות של זכרים על ידי נקבות.  

תיאור של חיזור והזדווגות מופיע⁴ בכרך 2 של האנציקלופדיה של החי והצומח של א"י. התיאור להלן מתייחס למבעיתן Galeodses sulfuripes.

"החיזור וההזדווגות נראים בתחילתם (ובשלבים אחדים נוספים) – כטריפה והם מתרחשים בלילה ואף בצהרי היום. כאשר זכר מגלה נקבה, הוא מניף את רגלי הבחנין שלו לגובה ומסתער עליה. זו פוגשת אותו כשרגלי הבחנין שלה מורמות גם הן, והכליצרות פשוקות. הזכר נסוג במהירות, ומדי שניות אחדות הוא מחדש את התקפותיו. לפתע נע הזכר במהירות קדימה ונוגע קלות בקצות הפדיפלפי שלו בקצות הפדיפלפי של הנקבה, זו מתעוותת ומתקפלת לאחור בבת אחת עד שגב בטנה כמעט נוגע בגב הראשחזה. גבה קעור, בטנה קמורה ורגליה אסופות לגופה. כך שוכנת הנקבה, ללא תנועה, כאילו היא חסרת רוח חיים. הזכר קופץ במהירות וצובט בכליצרות שלו בחזקה בגב בטנה הרך. הוא מחזק מעט את תפיסתו הראשונה, מרים את הנקבה, שמשקלה רב משלו, ונושאה מן המקום. הוא מתרוצץ עמה על פני השדה לעתים למרחק של מטרים רבים, עד הגיעו לאבן או לעצם בולט בשטח, ולוחץ אליו את גופה. עתה הוא מרפה מגבה ומתחיל ללוש ולצבוט בכליצרות שלו את בטנה, עד שנדמה שהוא מרטש אותה ועוד מעט יטרפנה. בהגיעו לפתח המין שלה הוא צובט תחילה בחזקה בשולי הפתח, ואחר־כך נועץ את הכליצרות לכל עומקן אל תור פתח המין שלה. הוא חוזר על פעולה זו פעמים אחדות, תוך שהוא חולץ את הכליצרות ונועצן חליפות. כל אותה עת שרויה הנקבה ללא כל תנועה. ברגע מסוים מרעידים הפדיפלפי של הזכר, בהם תופף עד כה על גוף הנקבה, בחזקה, הוא מגביה את בטנו מעל הקרקע, ולאט לאט מבצבץ ומופיע גוש צמיג לבנבן בפתח המין שלו. ברגע שמופרש כל הגוש על הקרקע, שולף הזכר במהירות את הכליצרות שלו מפתח המין של הנקבה. הוא מתכופף ותופס את גוש הזרע בכליצרות, מתישר ותוחבו במהירות אל תור פתח המין של הנקבה. פעולת העברה זו של הזרע באמצעות הכליצרות מתרחשת תוך חלקיק השנייה. החדרת גוש הזרע כולו, בליווי צביטות נוספות של כליצרות הזכר, נמשכת עוד שניות אחדות, עד שלפתע ניתר הזכר ממקומו ורץ משם. הנקבה מתהפכת באטיות, מניעה את רגליה, ולבסוף היא קמה ממקומה. מהלך ההזדווגות נמשך בדרך כלל 5-4 דקות בלבד אם כי לעתים עשוי משך הזמן בו הזכר מתרוצץ בתחילה עם הנקבה להתארך מעט. מהלך החיזור וההזדווגות עשוי לשוב ולהתרחש בין בני אותם בני זוג, בתוך כמה שעות וגם לאחר הפסקה של שבוע או שבועיים."