הנה לכם הסיפור שגרתי למדי, קונים אורז (או כל דגני אחר בתפזורת) מגיעים הביתה ומאכסנים, בבוא העת, לפני הבישול, שופכים לצלחת שטוחה בכדי לסלק פסולת (אבנים קטנות וכו') ומגלים תולעים נמרצות מתרוצצות בין הגרעינים.
אבוי! איכס! יש חרקים באורז, מה עושים? אפשר לתאר מה רבים עושים, במקרה הטוב מסלקים את הפולשים לפח / אסלה ובמקרה הרע כל תכולת הצלחת מושלכת לאחר כבוד לפח. עבורי זו הזדמנות נחמדה לתהות על קנקנם של הפולשים ולראות מה הסיפור שלהם
תולעים אמרתי? חרקים באורז? אבל תולעים אינן חרקים ואם לא בתולעים עסקינן אז מה יש לנו פה?
רבים הם מזיקי האורז, עליהם נמנים, בדרך כלל, מינים שונים של חיפושיות ופרפראים. חיפושיות נוברות, מזיקות הן בדרגת הבוגר והן בדרגת הזחל. פרפראים נוברים מזיקים בדרגת הזחל.
אם מצאנו באורז (או בכל תוצר תבואה אחר) יצורים דמויי תולעים הרי קרוב לודאי שאלה זחלים של חיפושיות או פרפראים. על ההבדלים בינם אפשר לקרוא ברשומה בין תולעת לזחל. במקרה שלי ניכר על הזחלים שאלה זחלי פרפראים ואם כן, הרי הדרך הטובה ביותר לזהותם היא לגדלם לדרגת הבוגר.
זיהוי ואבחון מזיקי חקלאות הוא תחום מחקר אנטומולוגי מפותח בעולם ובמיוחד בישראל וכיום ניתן למצוא, די בקלות, מידע זמין ואמין על רוב המזיקים הנפוצים, גם כאלו המגיעים למשכנות אדם.
לענייננו!
כל הזחלים, 4-5 במספר, עברו אחר כבוד לשכון בצלחת פטרי (אפשר גם סתם אריזה ריקה של ממרח) ולרשותם הועמד מלאי מספק של גרגרי אורז, למען יאכלו, ישבעו ויתגלמו במהרה. ואכן לאחר כעשרים ימים הגיחו לעולם 4 בוגרים מושלמים. ההגחה נעשתה ככל הנראה בלילה, ובבוקר כבר מצאתי זוג אחד בעיצומה של הזדווגות. למחרת כאשר צילמתי את הבוגרים, בחנתי את צלחת הפטרי תחת בניקולר ומצאתי גם כמה עשרות ביצים זעירות. עכשיו כשיש בוגרים שאפשר לזהות ויש גם תיעוד של רוב מחזור החיים, אפשר להתפנות להכיר טוב יותר את האורחים הלא קרואים הללו.
זיהוי הפרפראי היה קל למדי, ועל פי הספרות מדובר בעשנור ים-תיכוני Ephestia kuehniella (נקרא גם עש הקמח הים-תיכוני), אחד ממזיקי התבואה הנפוצים בעולם, המצוי לרוב במחסני תבואה ודגן ובתחנות קמח או בכל מקום בו דגניים או קמח מאוכסנים לזמן רב. בבית הם עשויים להיזון גם ממוצרי דגניים כמו סובין, גרנולה וכו'.
פרפראי זה משתייך למשפחת העשנוריים Pyralidae. זו משפחה לא קטנה (כמה אלפי מינים) וחלק מהמינים בה (מיעוטם) נחשבים מזיקים ברמה זו או אחרת. הסוג Ephestia מונה כתשעה מינים, חלקם נחשבים למזיקי חקלאות משמעותיים ואורחים לא ברוכים במגורי אדם.
שם הסוג המדעי נגזר מיוונית (ephestios) ומשמעותו "של משק הבית". שם הסוג העברי "עשנור" נגזר מהשם המדעי של המשפחה שנגזר אף הוא מיוונית (pyralis) ומשמעותו "חרק המגיע מתוך האש", אולי מתוך המשיכה האופיינית של עשים אלה (ולא רק הם) אל מקור אור חזק כמו אש (בזמנו, לפני עידן החשמל, תאורת עששיות).
מוצאו של העשנור הים-תיכוני לא ברור ומשערים שהוא מאירופה. כיום הוא נפוץ בעיקר באזורים הממוזגים; הן בעולם הישן (אפריקה, אסיה, אירופה) והן בעולם החדש (אמריקות).
עשנור ים-תיכוני נחשב למזיק קשה, במיוחד באזורי אקלים חם. אומנם כרסום דגן וקמח גורם נזק שולי, אך עיקר הנזק נגרם על ידי קורי משי אותם טווים הזחלים לבניית מחסה. קורים אלה מאגדים גללים, גרגרים וקמח ופוסלים את המוצר לשימוש האדם. עיקר הנזק נגרם למכונות הטחינה, כאשר הקורים יוצרים גושים גדולים הגורמים לסתימת המכונות. בתנאים נוחים לרבייה מקים העשנור מספר רב של דורות בשנה. ללא בקרה מתאימה, עשוי העשנור הים-תיכוני להשבית טחנת קמח תוך מספר חודשים.
לאחר ימים מספר, בעוד אני כותב את הרשומה הזו, החזרתי את צלחת הפטרי לבניקולר. שמחתי למצוא שכל הביצים כבר בקעו ועל גרעיני האורז נראו עשרות זחלים זעירים עסוקים בכרסום נמרץ. גודלם פחות מאחד מ"מ אבל קופסת הראש כבר בולטת בגודלה והיא מצויידת בזוג לסתות גדולות וחזקות.
מחזור החיים של העשנור הים-תיכוני מושפע מאוד מטמפרטורת הסביבה. בחורף, תקופת ההתפתחות של דור, אורכת כ-12 שבועות ואילו בקיץ הים-תיכוני היא נמשכת 8-6 שבועות.
הביצים הזעירות (0.3 מ"מ) מוטלות על הקמח, הגרעינים או על דפנות המיכלים. כעבור 10-3 ימים חלה הבקיעה, לאחריה יוצרים הזחלים צינורות קורים המשמשים להם מחסה. בקיץ זמן הזחל אורך כחודש ובחורף כפול ויותר. זחלים המגיעים לאורך של 14-12 מ"מ מתגלמים בפקעת, לרוב בסדקים הסמוכים למקור המזון או בתוכו. תקופת הגולם נמשכת כ-8 ימים בקיץ וכפול מזה בחורף.
גודל הבוגר המגיח 14-8 מ"מ וצבעו אפרפר בגוונים אחידים למדי, על הכנפיים קידמיות קוי רוחב שבורים שכמעט ואינם נראים. בשולי הכנפיים האחוריות (שאינן נראות כרגיל) ציציות שיער ארוכות. נקבות פוריות מטילות 200-150 ביצים אבל יש ומספר עשוי להיות כפול.
גודל התטולה ופיזור המקבצים שלה במרחב תלוי לא רק במהות ואיכות המזון, אלא גם בטיב אוכלוסיית הזחלים הקיימת בשטח והניזונה ממזון זה. מחקרים הראו שהזחלים מפרישים חומרי ריח מיוחדים מהבלוטות המנדיבולריות (mandibular glands), חומרי סימון הנקראים קאירומונים (kairomone) המשפיעים על התנהגות הקולטים. במקרה הזה זחלים אחרים מאותו המין, במטרה להקטין התקהלות ולצמצם תחרות ישירה על מזון.
מסתבר שלקאירומונים השפעה גם על נקבות מטילות. ככל שעוצמת הקאירומון חזקה יותר (= צפיפות זחלים גדולה) נקבת העשנור הים-תיכוני מטילה פחות ביצים ובמקבצים קטנים יותר. נמצא גם שצפיפות גבוהה משפיעה לרעה על הפוריות של נקבות בוגרות המתפתחות בתנאי צפיפות.
מסתבר שהתגובה לפרומון כזה היא לא תמיד רק תוך מינית, והיא משפיעה על מינים נוספים. חלקם מתחרים על אותם מקורות מזון וחלקם טורפים (צרעתן הקמח Nemeritis canescens במקרה שלנו), המשתמשים בחומרי הסימון כמטרות לזיהוי למארחים. ככל שריכוז הקאירומונים גבוה יותר, כך התגובה של הצרעות חזקה יותר. קאירומונים אלה הם גם מושא למחקרים הבודקים האם אפשר וכיצד ניתן להשתמש בהם עבור הדברה ביולוגית.
כושר רבייה גדול ומחזור גידול מהיר בתנאי אקלים חם, הם שהופכים את המין הזה למוצלח ובעייתי במיוחד. כאשר קיים שפע מזון (המאוכסן בתנאים לא נאותים) והגישה של אוייבים טבעיים מוגבלת, יכול המין הזה להקים תוך מספר חודשים אוכלוסיה אדירה של עשרות ומאות אלפי פרטים שיגרמו נזק אדיר.
מאידך, בבית הפרטי שלנו, כאשר נוקטים באמצעי אכסון נאותים, עשוי הדבר להסתיים באפיזודה חולפת, שאפשר לנצל ללימוד חינוכי של ילדים או תלמידים על חרקים ומחזור החיים שלהם.