בסופ"ש האחרון של ספטמבר 2011 הסתובבתי בשטחים החקלאיים, בגבולה הצפוני של המושבה בנימינה. שטחים אלו הוכיחו לי, במהלך מספר שנים, שלא חייבים להתרחק מהאזור האורבני, כדי למצוא סיפורים מעניינים על פרוקי־רגליים.
מיקומם של השטחים הללו, בין המרחב האורבני של המושבה לשיפולי הכרמל (חוטם הכרמל), והעובדה שהם נחצים על ידי נחל התנינים (מתועל במקטע זה), הופך אותם, למרות היותם מעובדים ומופרעים תדירות, לעשירים למדי במגוון חרקים, עכבישים ופרוקי־רגליים אחרים.
ראשית הסתיו אינה נחשבת לעונת שיא בפעילות החרקים, אדרבא, הפעילות נמוכה למדי ומתרכזת בעיקר על אחרוני הצומח הקיצי ומתחת למחסות. אם רוצים למצוא חרקים בעונה זו, צריך לחפש אותם. ועדיין, ניתן לראות בשטח פעילות של מינים קיציים המסיימים את מחזור הגידול, בטרם יכנסו לשנת החורף ויחזרו שוב בשלהי האביב.
כך, בהיותי מהלך באחת המעזבות שבשולי השדות, מבחין אני בזבוב שונה מהרגיל, הנראה כאילו מוכר ובעצם לא. וכאשר נח הזבוב לרגע על אחד הצמחים ואני כורע בנסיונות לצלמו, אני מבחין במשהו מוזר על הרגליים האחוריות, מעין דגלון מנוצה, שלא ראיתי מעודי, בנסיבות דומות.
הזבוב מצידו, לא גילה בי את אותו עניין שאני מצאתי בו וסרב לשתף פעולה כדוגמן צילום. לאחר דקות ארוכות של התגנבות שפופה ונסיונות כושלים, ובטרם נעלם לגמרי, עלה בידי לצלם מספר תמונות, רחוקות מלהשביע, אבל כאלו המאפשרות מבט טוב יותר, בבית, על מרקע המחשב.
בצהרי יום חזרתי לביתם של חברי היקרים מבנימינה, המארחים אותי בסבלנותם הרבה אחת לכמה שבועות, והתחלתי לבחון את תוצאות יום הצילום על מסך המחשב. בחינה של צילומי הזבוב במטרה לזהות שיוך משפחתי ונסיונות להקביל אותם עם צילומים מהרשת העלתה חרס, היה ברור שאני מחפש בכיוון הלא נכון, אבל מה לעזאזל הוא הכיוון הנכון.
בשלב זה שלחתי את התמונות לדר' אמנון פריידברג מהמחלקה האנטומולוגית באונ' ת"א, מומחה לזבובים, אולי הוא יושיע ויספק זיהוי. ואכן התשובה לא אחרה להגיע (ועל כך הרבה תודות) ובערבו של יום היה בידי שמו של הזבוב המסתורי; Trichopoda pennipes ממשפחת הזריזבוביים Tachinidae.
לפי פריידברג, לא מפתיע שלא הצלחתי לזהות, כי המין הזה אינו מקומי כלל, תפוצתו הטבעית באמריקה (דרום, מרכז וצפון) ובישראל הוא התגלה רק ביוני 2010, על ידי פריידברג והמסטרנטית שלו (דאז) אליזבת מורגוליס, שלכדה את הזבוב.
פריידברג סיפק לי גם מאמר קצר שכתב על התגלית המקומית ופורסם ב The Tachinid Times (פברואר 2011). בעזרת מאמר הזה (ראו קישור) ומאמרים נוספים שמצאתי ברשת, אני מביא לכם את הסיפור, הלא גמור, של זבוב חדש לפאונה המקומית של ישראל.
אנטומולוגיה כרוכה לא מעט בעבודת שדה, הכוללת גם איסוף מינים שונים, במטרה לגלות שינויים ומגמות החלים בשטח וגם דברים חדשים. תמיד יש מה לגלות. וכך, בעת סיור שגרתי של החוקרים באזור מעגן מיכאל, נאסף בעזרת רשת חרקים זבוב מוזר שלא היה מוכר להם. פריידברג המנוסה אומנם לא זיהה את המין, אבל זיהה שמדובר בזריזבוב מתת־המשפחה Phasiinae.
זריזבוביים מקבוצה זו טפילים רק על פשפשים, בעיקר בוגרים, בהם גם פשפשים ממשפחת התריסתיים. ואכן על אותו צמח, עליו נאסף הזבוב, נמצאו מספר פרטים של פשפשים משני מינים: תריסית ירוקה Nezara viridula ותריסית ים־תיכונית Carpocoris mediterraneus.
הפרטים נאספו על ידי החוקרים ביחד עם חלקי צמח כמזון והושמו במעבדה, בכלוב על מנת לגדלם ולראות האם יגיח מהם משהו. ואכן, לאחר שלושה שבועות, הגיח בוגר של T. pennipes.
מאחר ושני מיני הפשפשים הושמו באותו כלוב, לא היה ברור לגמרי מי מהם המארח של הזריזבוב. הגם שעל פי הספרות, תריסית ירוקה היא אחד המארחים הנפוצים של ה־Phasiinae.
הפרט צולם ונשלח לחו"ל למומחה ואז התברר שמדובר ב־Trichopoda pennipes, מין שמקורו באמריקה ומוכר גם בדרום אירופה (איטליה 1992?), לאחר שהגיע לשם בטעות ומאז הוא מתפשט באגן הים התיכון ומוכר כבר מצרפת, ספרד, פורטוגל ואף ויוון וסלובניה. הוא מצוי במספר מקומות נוספים לשם הוחדר עבור הדברה (פיג'י, הוואי, דרום-אפריקה ועוד).
תת־המשפחה Phasiinae אינה זרה לישראל. ברשימת המינים המעודכנת של המשפחה בישראל, שפורסמה בשנת 2009, הופיעו 46 מינים הנמנים על 21 סוגים, מתוכם כ־15 מינים תוארו לראשונה מישראל, רבים מהם עדיין מוכרים רק מפה (מינים אנדמיים). סבורים שאלה לא כל המינים וצפויים להתגלות עוד, אם בתי הגידול הנוכחיים לא יפגעו או יושמדו.
כידוע, עומדים נכון לזמן כתיבת הרשומה (2011) בתי גידול רבים תחת רגלו הרומסת של פיתוח לא מבוקר, המבכר השתלטות בעלי הון על שטחים ציבוריים, מאשר שמירה על ערכי טבע יקרים מפז, בארץ כה קטנה ורגישה לשינויים אקולוגיים.
אז מה עושה כאן מין לא מקומי? איך הוא הגיע לכאן? ומתי? לא בטוח שנקבל תשובות לשאלות אלו בעתיד הקרוב (ראו השערה צנועה שלי בסוף הרשומה), אבל נסיבות המקרה עד כה, מסבירות גם את התצפית והתיעוד שלי.
אתר התצפית שלי לא רחוק מאוד ממעגן מיכאל, פחות מחמישה קילומטרים בקו אווירי. בית הגידול עשיר בפשפשים ממשפחת התריסתיים; באותו יום תצפית מצאתי (ללא חיפוש מעמיק) בקרבת הזבוב את התריסית הים־תיכונית (על חוח), תריסית שעירה Dolycoris baccarum (על דטורה) ומין נוסף קטן Staria lunata (על לשישית הצבעים) ובקירבה של עשרות עד מאות מטרים, גם נימפות (זחלים) של תריסית ירוקה (על צמחים שונים).
בכלל, בשלהי האביב ותחילת הקיץ של 2011, צפיתי באותו שטח באלפים פרטים של תריסית ירוקה, מין פוליפאגי הניזון ממגוון רחב של צמחים, על חלק מהבוגרים אף נמצאו בזמנו ביצים, שכיום ניתן לשער שהם של T. pennipes.
אז מיהו אותו T. pennipes ומה הסיפור שלו?
מסתבר שמדובר במין המוכר היטב ומשמש, בעיקר בארה"ב, להדברה ביולוגית טבעית (לא מגודל מסחרית, עד כמה שאני מבין) של מספר פשפשים הנחשבים למזיקים חקלאיים קשים.
עיקר המארחים המועדפים מגיעים ממשפחת הגלדניים Coreidae ומשפחת התריסתיים Pentatomidae. לפי הספרות, באמריקה מוכרים מינים נוספים ממספר משפחות אחרות, כנראה פחות מועדפים.
הבוגרים מופיעים בשלהי האביב ותחילת הקיץ וניזונים על צוף ואבקה. הזחלים מתפתחים כטפילים פנימיים של פשפשים, בעיקר מהמין תריסית ירוקה. הנקבה מטילה ביצה בודדה על פשפש בוגר או נימפה מבוגרת (דרגה אחרונה). הביצה מוטלת על הצד העליון או התחתון של הגוף.
הזחל לאחר 4-3 ימים ממועד ההטלה, חודר למארח בקדיחה דרך קליפת הביצה ודרך כסות הגוף (קוטיקולה) שלו ומשתכן בנוזל ההמולימפה. לעיתים מוטלות כמה ביצים על אותו פשפש (מנקבות שונות), במקרה זה רק זחל אחד ישרוד ויתפתח לבוגר, לאחר 4 דרגות זחל ודרגת גולם. הזחל מתחבר למערכת הנשימה של המארח וניזון בהדרגה מהרקמות הפנימיות שלו. לאחר כ־16 ימים, בשיא גודלו הוא ממלא, כמעט לגמרי, את כל חלל הגוף של הפשפש.
בהגיע המועד להתגלמות הוא עוזב את המארח (ועקב כך גורם למותו) ומתגלם בעורו בשכבה העליונה של הקרקע. לאחר כשבועיים-שלושה, בתנאי נוחים, מגיח הבוגר המוכן, כעבור כ־24 שעות, לרבייה.
נקבה מטילה בימי חייה כ־100 ביצים ואף יותר. מחזור החיים הממוצע הוא כחמישה שבועות ובסה"כ מוכרים עד שלושה דורות בעונה (אביב, קיץ , סתיו). דור הסתיו עובר את ימי הקור בדרגה שנייה, בדיאפוזה, בגופו של המארח, שגם הוא נכנס כבוגר לחריפה עד לאביב.
בחינה של מחזור החיים של התריסית הירוקה בישראל הכוללת שלושה מחזורי רבייה בשנה (בעיקר באזור החוף), מצביעה על פוטנציאל התאמה גבוה למחזורי הרבייה של הזבוב. מה שעשוי להביא לביסוסו מהיר גם בישראל.
הפשפש שמגיח מהחריפה, מתחיל לצבור משאבים עבור רבייה ואלה מנוצלים על ידי הטפיל להשלים את ההתפתחות שבסיומה הוא מתגלם בקרקע ומגיח לאוויר העולם, כאשר המארח שלו מצוי בשפע – עיתוי מושלם כדי להתחיל מחזור רבייה נוסף. בדרך זו מבטיח הטפיל תיאום התפתחות ישיר עם המארח ונמנע מהצורך ליצר מנגנוני תיאום התלויים בגורמים חיצוניים כמו שינויים סביבתיים.
מאידך מין זה אינו עוצר באופן ישיר פגיעה ביבולים. זאת מאחר והפשפשים ממשיכים לאכול, זמן רב לאחר שהם הוטפלו.
חשיבות הזבוב היא ביכולתו לצמצם אוכלוסייה מתפתחת על ידי פגיעה ביכולות רבייה. אם בהטפלת נימפות מבוגרות, שאינן מתפתחות לבוגר מתרבה. הטפלת בוגרים, שאינם יכולים עקב פגיעה באברי הרבייה, להטיל ביצים לפני מותם. וגם פגיעה משמעותית בבוגרים הנכנסים לחריפה כאשר הם נושאים את הטפיל ומתים בתחילת העונה הבאה בטרם מימוש פוטנציאל הרבייה.
כל כניסה של מין פולש למערכת אקולוגית שלא מכירה אותו, מעוררת חששות. הניסיון מראה שמינים פולשים רבים הביאו לקריסה של מערכות אקולוגיות או לפגיעה משמעותית במינים מקומיים. Trichopoda pennipes הוא מין חדש באזור שלנו ולכן עדיין לא ברור לחוקרים עד כמה הוא מתפשט ומה יכולתו המקומית להסתגל לבתי גידול חדשים ויכולת התחרות שלו מול מינים דומים.
מעקב אחרי המין באיטליה, התפשטותו ואחוז הנגיעות של התריסית הירוקה, הראה שהמין הפולש התאקלם לאט ואחוז הנגיעות של התריסית הירוקה הגיע בשנת 1998 לכמחצית מזו המוכרת בארה"ב. מאידך נמצאה נגיעות שלילית במינים אחרים של פשפשים, מה שמלמד שמין זה עשוי להישאר ספציפי והסיכוי שלו לפגיעה בפאונה המקומית נמוך יחסית.
בארה"ב מאידך התמונה מעורבת. במקור Trichopoda pennipes הינו טפיל של תריסית מקומית Acrosternum hilare (וכאמור מינים נוספים) המהווה גם היא מזיק חקלאי. עם החדירה של התריסית הירוקה לצפון־אמריקה (לפני כ־200 שנים) הסתגל הזריזבוב למארח זה, אולי עקב חתימה כימית דומה של פרומון המין והפך לאחד הטפילים היציבים של התריסית הירוקה בצפ' אמריקה.
מחקר הראה גם שמתקיימות מספר אוכלוסיות שונות של T. pennipes, המטפילות כל אחת מינים שונים של פשפשים ממשפחות שונות ואינה נוגעת במינים אחרים, המוטפלים על ידי אותו המין במקום אחר. סיבה אפשרית לספציפיות כזו נובעת כנראה משונות אזורית בהרכב פרומון המין של אוכלוסיות פשפשים מבודדות והתאמה אבולוציונית של האוכלוסייה המקומית של הטפיל לווריאציה בהרכב הפרומון. מאידך יתכן גם שהשונות בפרומון נוצרה עקב לחץ אבולוציוני מצד הטפיל והוא עצמו ממשיך להסתגל אליה במירוץ האבולוציוני הבלתי פוסק.
האם זה יכול ללמד אותנו על פוטנציאל הגמישות של המין והיכולת שלו להגדיל את היצע המארחים? לא ברור.
מידע זה גם לא מספק תובנה רבה באשר לתחרותיות של מין זה, מול מינים אחרים התוקפים את התריסית הירוקה. על פי מידע שאספתי ממקורות שונים, אין דיווחים על דחיקה של מינים מתחרים.
Trichopoda pennipe הוא מין פולש שדרכו הנה לא ידועה (אולי כנוסע סמוי בתוך פרטים של תריסית ירוקה שהגיעו עם משלוח חקלאי מאירופה) ולא ברור גם עתידו. כפי שעולה ממספר מחקרים, מדובר בטפיל הנוטה להתמחות במארח מסויים, לפחות באוכלוסיות מסויימות (רגישות ספציפית לפרומון מין) ואין הוא נוטה לעבור לאחרים (אם כין אין ערובה שזה לא ישתנה בעתיד). בהנחה ש־T. pennipe הגיע אלינו מאירופה, שם הוא התאקלם יפה לאחר שנים רבות, הרי לא מן הנמנע שההתאקלמות המקומית תהיה מאוד מהירה.
המארח העיקרי שלו מצוי גם בארץ וגם כאן הוא נחשב למזיק חקלאי, אך המערכת יודעת להתמודד עימו בצורה די יעילה. מאידך תחרות של הפולש עם מינים מקומיים, המשמשים גם כמדבירים ביולוגים טבעיים של מזיקים נוספים, עשויה להפר איזון באופן קשה לצפייה.
אם T. pennipe ידחק מתחרים בצורה קשה ויעלם לאחר תקופה מסויימת מהשטח, הוא עשוי להשאיר את המערכת האקולוגית המקומית ללא מסת טורפים יעילה של המארחים המקומיים, שהתפרצותם עשויה להסב נזקים קשים לחקלאות ולגרור שימוש לא רצוי בחומרי הדברה שנוטים יותר ויותר להימנע מהם.
תשובות לשאלות הללו דורשות מעקב מחקרי ממושך. לא נראה שכזה יפתח בקרוב, אלא אם יסתבר שה־T. pennipes מחזיק בשרוול שלו הפתעות נוספות.
תודה לדר' אמנון פרידברג מהמחלקה לאנטומולוגיה באונ' ת"א על הסיוע בזיהוי ובמידע.
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
Chemical Ecology of Insects 2, Volume 2, Ring T. Cardé, William J. Bell, 1995
Bug pheromones (Hemiptera, Heteroptera) and tachinid fly host-finding,
J. R. Aldrich, A. Khrimian, A. Zhang & P. W. Shearer, 2006
The Biology of Trichopoda pennipes Fab. (Diptera, Tachinidæ), a Parasite of the Common Squash Bug, Worthley, Harlan N., 1924
Trichopoda pennipes
Piezodorus Guildinii (Hemiptera: Pentatomidae): An Unusual Host of the Tachinid Trichopoda pennipes, A. R. Panizzi, F. Slansky Jr, 1985
Aspects Of Trichopoda Pennipes (Fabfiicius) (Dipterajachinidae). Oviposition and Its Relation To Pafiasitization On The Adults Of Nezara viridula (Linnaeus)