פלוסית גמה Autographa gamma

משפחת התנשימיתיים Noctuidae היא מהגדולות במשפחות הפרפראים. מוכרים כיום כ־12,000 מינים. בישראל הוגדרו עד כה למעלה מ־400 מינים. אחד המינים הנפוצים בישראל הוא המין פלוסית גמה, המכונה לעיתים גם תנשמית גמה.

השם המדעי Autographa gamma נגזר מחתימה כסופה/לבנה, דמוית האות היוונית גמה Y, המופיעה על הכנפיים הקדמיות (סימן לא מובהק המופיע באופן דומה בעוד מספר מינים אחרים של תנשמיות). השם העברי הגיע מהסוג Plusia, אליו שוייך מין זה בעבר. בספרו של מרגולין – זאולוגיה א', מצאתי התייחסות למקור השם תנשמית: "הראש מכוסה אגדים של קשקשים חומים, היוצרים כעין זר מסביב לעיניים גדולות הדומות לעיני התנשמת….".

לפלוסית גמה תפוצה רחבה הכוללת את מרבית אירופה, חלקים ניכרים מאסיה (עד יפן), צפון אפריקה וצפון אמריקה. באזורי התפוצה הדרומיים (צפון אפריקה ואגן הים־התיכון) המין מקיים אוכלוסייה יציבה כל השנה, באזורים מדבריים מצוי בנאות מדבר. באביב נודדים הבוגרים צפונה ואף מגיעים לאזור החוג הצפוני. 
 
גלי ההגירה משתנים משנה לשנה, כאשר יש שנים בהן מתרחשות פלישות המוניות. עוצמת ההגירה תלויה בעונה, מידת הקור וזמינות המזון. אוכלוסיות המהגרות צפונה אינן שורדות את הקור ובדרך כלל מתות. יש ופרטים מהגרים חזרה דרומה וחורפים באזור הים־תיכוני ואגן הים השחור. הגירה נעשית ביום ובלילה, בתעופה נמוכה (20-10 מטרים) או גבוהה (כ־1000 מטרים) ובדרך כלל עם כיוון הרוח. בתנאי מזג אוויר נוחים ורוחות מתאימות, מרחקי התעופה עשויים להגיע למאות קילומטרים.
בוגר - משני צדדי הכנפיים ניכרת חתימת הגמה הלבנבנה.
בישראל ראשוני הבוגרים מופיעים כבר בספטמבר – אוקטובר ותוך זמן קצר אפשר למצוא גם את הזחלים הראשונים על צמחים שונים. הגל העיקרי של הזחלים מופיע לאחר הגשמים המשמעותיים הראשונים ואז ניתן למצוא אותם בעיקר על שפע החד־שנתיים הפורצים מהקרקע בכל מקום.
 
בית הגידול האופייני הוא שטחים פתוחים המכוסים בצמחיה חד־שנתית, אבל אפשר למצוא זחלים ובוגרים גם באזורי חולות, גני נוי ושטחים חקלאיים. מאחר וזהו מין רב־פונדקאי (פוליפאגי) הניזון ממגוון גדול של צמחים (תועדו למעלה מ־200 מינים), חלקם רעילים. הוא נחשב במקומות רבים כמזיק חקלאי משמעותי, במיוחד בעונות בהן מופיעים גלי הגירה המוניים.
תטולה על הצד התחתון של עלה דטורה.
פלוסית גמה - זחל
פלוסית גמה מעמידה 3-2 דורות בשנה, ובתנאים טובים (מין חובב חום ולחות גבוהה) עשוי המין לעמיד עד 5 דורות בשנה. הביצים מוטלות על צידם התחתון של עלים ולאחר 4-3 ימים, לעיתים יותר בקור, הזחלים (אורך כ־2 מ"מ) בוקעים מהביצים. 
 
הזחל הירוק מתמזג היטב בבית הגידול. עיקר פעילותו מתבצעת בלילה, ביום נוטה הזחל לשכון בצד התחתון של העלים שם הוא מוגן יותר מרוב הטורפים. תנועתו דומה מאוד לזו של זחלי מודדים אך להבדיל מזחלי מודדים, יש לו 3 זוגות רגליים מדומות על הבטן ולא 2 כפי שיש לזחלי מודדים.

זחל טיפוסי עובר 6-5 שלבי גידול. טמפ' גבוהות ושפע מזון מקצרים את מספר השלבים. לאחר 25-21 ימים (בקיץ), כאשר הזחל מגיע לאורך של 4.5-4.0 ס"מ הוא מוכן להתגלמות. הפקעת הדלילה מוצמדת לכריך עלים או מוסתרת בעלה מקופל. זמן הגולם הוא כשבועיים. בסתיו התפתחות דור שלם לוקחת כחודש, בטמפרטורות נמוכות זמן המחזור גדל. תוחלת חיי בוגר 19-3 ימים, כאשר נקבות מאריכות ימים בהשוואה לזכרים. 
 
מידע מעניין הנוגע לצבע הזחל מצאתי במאמר משנת 1953 העוסק בצבענים (פיגמנטים) של הזחלים. מסתבר שבמין הזה (בדומה למוכר במיני ארבה וחרקים נוספים) יש לזחלים שני מופעי צבע; מופע ירוק בהיר (המתקבל מהפיגמנט insectoverdin) ומופע כהה יותר. המופע הבהיר הוא השגרתי ומופיע באוכלוסייה 'נורמאלית'. המופע הכהה עולה בתנאים של צפיפות אוכלוסין גבוהה והנגרם עקב נוכחות גבוהה של מלנין. לא מצאתי הסבר מדוע זה קורה.
מבט צד המבליט את ציציות הקשקשים האופייניות לסוג.
תקריב לעין הגדולה המאפיינת עשים פעילי לילה.
בוגרים המגיחים מהגולם מוכנים לרבייה לאחר יום-יומיים. הביצים מבשילות ומוכנות להטלה לאחר כ־5 ימים. הביצים מוטלות בקבוצות של מאות, עשרות ועד מספר בודדים. הבוגרים מתים לאחר מספר ימים ממועד ההטלה.
 
הבוגרים פעילי לילה וניתן לראות אותם (בודדים או בקבוצות קטנות) לעת ערב ובראשית הלילה מבקרים פרחים (מאביקים וניזונים מצוף), גם בגינות הנוי. לעיתים הם מגיעים גם לבתים כאשר הם נמשכים לתאורה המלאכותית. בשעות היום עומדת לזכותם הסוואה טובה והם נחבאים נמוך בעשביה ומעופפים רק כאשר הם מוטרדים ממקומם. בעונות הקרות ובאזורים צפוניים יש והם עוברים לפעילות יומית כדי לאכול.
 
שיא שני של אוכלוסיית הבוגרים מגיע באביב (מרץ – מאי), האוכלוסייה מחוזקת ככל הנראה על ידי נדידה מהדרום. בקיץ (יוני – אוגוסט) מתמעטת האוכלוסייה, הנודדת ככל הנראה ברובה צפונה ונעלמת כמעט לגמרי מנוף ארצנו עד לסתיו הבא.
בוגרים נוטים לנוח בין הצמחים קרוב לקרקע.
לעיתים הבוגרים נחים על הקרקע, מוסווים היטב
פלוסית גמה בדומה למינים נוספים במשפחה מגיבה לאותות קול בתדרים על־קוליים (אולטרה-סאונד) המופקים על ידי עטלפים אוכלי חרקים. לתנשמיתיים איבר שמיעה קרומי (Tympanal) בחזה האחורי (אחד בכל צד) אשר בתגובה לאות על־קולי מייצר תגובת רפלקס לא־סדירה בשרירי התעופה הגורמת לפרפר לבצע תמרוני התחמקות אקראיים או צלילה לקרקע במטרה להתחמק מהעטלף.

אופן ההתחמקות נקבע על פי עוצמת האות (התלויה במרחק שבין העטלף לפרפר). מרחק האיתור של עטלף המאפשר לבצע נעילה על מטרה הוא כ־15 מטרים (מעבר לזה האות החוזר חלש מידי) לעומת זאת, התנשמית מסוגלת לשמוע את העטלף ממרחק של כ־30 מטרים. כאשר הפרפר שומע עטלף במרחק גדול יחסית (אות חלש בתדירות קבועה), נוצר גירוי המגביר את מהירות תנועת הכנף בצד הפונה למקור האות והפרפר משנה את כיוון התעופה ויוצא ממשפך השידור של העטלף. כאשר האות חזק מאוד ובתדירות משתנה, כלומר העטלף קרוב מאוד, נוצר גירוי עצבי אחר המשתק את שריר הכנף בצד הפונה לקול והתנשמית צוללת ישר לקרקע או מבצעת מעוף התחמקות תזזיתי.

מחקר מעניין (2006) על תנשמית אחרת (אגרוטיס כתום – Noctua pronuba), מצא שלמרות שאיבר השמיעה של התנשמתיים אינו מורכב במיוחד, הוא ניחן ביכולת לשנות את הרגישות לתדירות ועוצמת הקול. תכונה זו מאפשרת לפרפר לדעת האם העטלף מתקרב או מתרחק ממנו ובאיזו מהירות (עוצמת ותדירות האות עולים ככל שהעטלף מתקרב לפרפר). מצד שני, מסתבר שבמינים שונים של עטלפים שידור האות הקולי נעשה בעוצמה ותדר המשתנים כל הזמן, ככל הנראה במטרה להימנע מגילוי מוקדם על ידי הטרף.

מעבר ללחץ האבולוציוני שדוחף ליצירת מנגנוני הגנה מעטלפים מחד ומנגנוני הטעייה אצל העטלפים (קואבולוציה), יש בסיפור הזה גם עניין תועלתי לאדם. מחקרים שונים הראו השפעה של אותות על־קוליים (הדומים לאותות עטלפים אוכלי חרקים) על פרפראים שומעים, הגורמת לשינויים בהתנהגות הרבייה וההטלה. מידע זה משמש בסיס למחקרים שונים העוסקים בבדיקת היתכנות של הגנת גידולים חקלאיים בעזרת אותות על־קוליים במטרה להרחיק נקבות מטילות ולצמצם את אחוזי ההטלה על יבולים חקלאיים.

Comments are closed.