מטריות הסוככיים Apiaceae הלבנות, המופיעות בשלהי האביב ותחילת הקיץ בבתות, בשדות הבור ובצידי הדרכים, מהוות משטח נחיתה מפתה המושך מינים רבים של חרקים הזוכים במנות אבקה וצוף בתמורה לשירותי האבקה שלא מבחירה.
לא כל המבקרים 'תורמים' לקהילה, יש המגיעים בעיקר לקחת, ובהם מוצאים גם מינים אחדים של פשפשים ממשפחת התריסיתיים Pentatomidae. פשפשים אלה ניזונים ממוהל הצמחים או מוהל הזרעים וגם משתמשים במטריות כמצע להטלת הביצים.
השם תריסיתיים נגזר מהמילה תְּרִיס, המתייחסת למגינית scutellum הגדולה המכסה חלק ניכר מגב הגוף. בשל כך הם נקראו בעבר גם פשפשי מגן (מאנגלית; shield bugs), או פשפשי פרחים בשל חיבתם למינים שונים של פרחים, בעיקר משפחת המורכבים והסוככים. באנגלית הם נקראים גם stink bugs בשל הריח החריף שהם מדיפים בזמן עקה.
השם המדעי Pentatomidae נגזר מהמונח הלטיני penta, שמשמעותו חמש ו-tom = פרקים ומתייחס למספר הפרקים במחושים האופייני לקבוצה – חמש.
תריסיתיים כוללת מספר תת־משפחות, אחת מהן היא תת־המשפחה Podopinae, הנבדלת חזותית מתת־משפחות אחרות בכנפי חפייה המסתירות לחלוטין את כנפי התעופה ומקנות לגב מראה דמוי מגן אחיד וקשיח.
Podopinae כוללת כ־15 סוגים, על אחד מהם דובר בעבר ברשומה על המין Tholagmus strigatus. הפעם נכיר סוג נוסף – Graphosoma (מיוונית; גוף מצוייר). סוג זה מתאפיין בגב בעל צבע רקע של גווני אדום או כתום, לעיתים צהוב ועליו דגם פסים אורכיים ומקבילים, לעיתים מקוטעים, בצבע שחור או חום כהה. מגוון הצבעים הוא תוצר של ריכוז המלנין בקוטיקולה.
דגם הצבעים הניגודי, של גוונים כהים על רקע בהיר, מאפיין צבעי אזהרה. הוא יכול לשמש גם להסוואה, תלוי בהקשר הסביבתי בה מצוי הפשפש.
חרקים נוקטים בשתי אסטרטגיות עיקריות של צבעי הגנה: צבעי הסוואה וצבעי אזהרה. לרוב, כל גישה מתאפיינת בדפוס צבעים שונה. יש מינים המשנים אסטרטגיית הגנה במהלך מחזור החיים. בני הסוג Graphosoma מהווים דוגמא לאסטרטגיה כזו.
הבוגרים מתהדרים בסכמת צבעי אזהרה קלאסית המשקפת את הטעם הדוחה שלהם בעבור טורפים, ואילו לנימפות (זחלים) סכמת צבעים דהויה של חום ושחור, המתמזגת בנוף המתייבש של המארחים. לפי הספרות סכמה זו נשארת גם אצל הבוגר הנכנס לדיאפאוזה. הצבע האדום מופיע רק לאחר שהבוגרים מגיחים באביב ממחסה החורף.
הסטטוס הטקסונומי של הסוג Graphosoma עבר לא מעט תהפוכות במהלך המאה שעברה והמאה הנוכחית. דבר המשתקף במספר המינים המשתנה. נכון להיום מוכרים 10-8 מינים (תלוי באיזו ספרות מעיינים) בתפוצה פלארקטית.
מחקרים הראו שמרכז התפוצה של הסוג מתפרש בין מזרח אנטוליה (תורכיה) דרך אירן ועד דרום הקווקאז. משערים שבתחום זה התפתח הסוג, מאחר ומוצאים בו את ריכוז המינים הגבוה ביותר (9-7), בהם גם מינים בעלי תפוצה מוגבלת.
הסוג כולל גם מינים בעלי תפוצה רחבה יותר, המצויים אף בדרום אירופה והמזרח־התיכון. שניים מהמינים הללו; תריסית נְקֻדָה ותריסית פַסִּים מצויים גם בישראל.
תְּרִיסִית פַסִּים Graphosoma lineatum (אורכה 12-8 מ"מ). השם הלטיני נגזר מפסי האורך הברורים שעל כנפי החפייה וגב החזה. הרגליים שחורות או שחורות אדומות.
מין ים־תיכוני (המזרח-התיכון וטורקיה) החודר למערב, מרכז ודרום אירופה. תיעוד המין באירופה מצביע על מגמת התפשטות צפונה החל משנות ה־80 של המאה הקודמת, ככל הנראה עקב שינויים אקלימיים. לאחרונה המין הגיע גם לארה"ב ונראה שהוא מתחיל להתפשט גם שם.
באירופה מצוי גם Graphosoma italicum. יש הרואים באחרון תת־מין של ה-G. lineatum. יש המאחדים את המין לגמרי (Faune de France by J.Pericart) ויש טקסונומים המפצלים לשני מינים נפרדים. ככל הידוע לי בישראל מצוי רק G. lineatum אך לא נעשתה בחינה מחודשת של הנושא עשרות שנים ויתכן שיהיה צורך לשנות את הסטאטוס של המין המקומי.
תְּרִיסִית נְקֻדָה Graphosoma semipunctatum (אורך 15-10 מ"מ). מין ים־תיכוני המצוי גם בדרום אירופה עד הבלקן ואפגניסטן. תריסית זו גדולה במעט מקודמתה וכפי שמעיד שמה הלטיני, על גב החזה פסים מקוטעים או ניקוד שחור. הרגליים אדומות-צהובות. התטולה דומה באופייה למין הקודם.
על פי הספרות שני המינים חורפים כבוגרים במחסות (לא ברור היכן) ומגיחים באביב עם פריחת המארחים שלהם. מחקר שנעשה בצ'כיה על תריסית הפסים הראה שבתגובה לשינויים באורך היום והטמפרטורה, המין נכנס לדיאפאוזה (עם ירידה בטמפ' והתקצרות שעות האור) או יוצא ממנה כאשר הימים מתארכים והטמפרטורה הסביבתית עולה. מחקר נוסף שנעשה ביפן הראה קשר ישיר בין תפקוד העיניים המורכבות לשינויים במקצב התנועה והרבייה של המין.
זמן קצר לאחר הגעתם למארחים מתחילים טקסי החיזור המתבססים על תקשורת קולית. הקול מופק באמצעות הרעדת הבטן וגלי הקול נעים באמצעות הרגליים דרך גבעולי הצמחים ונקלטים בקולטנים המצויים ברגלי הפשפש. לקראת אפריל אפשר למצוא כבר פרטים מזדווגים ואף תטולות ראשונות על התפרחות המתייבשות.
באזור הים-תיכוני של ישראל נראים שני המינים ממרץ ועד יולי (תלוי באזור הגיאוגרפי). (בחרמון נצפו פרטים של ת. הפסים עד אוגוסט). נראה שהתפוצה העונתית בזמן ובמרחב היא ספורדית. לא תמיד נראים כל עונה באותם מקומות או באותו הזמן.
לא ברור כמה דורות בשנה מקימים מינים אלה בישראל (בדרום אירופה מוכרים 2 דורות ובצפון אחד). במקרים אחדים, בעיקר בתחילת הקיץ, לאחר היעלמות דור האביב, פגשתי בפרטים צעירים שבקעו מספר שבועות לפני ובו זמנית גם פרטים בוגרים מזדווגים ואפילו הטלות טריות, שלא היה ברור אם ישרדו כי הפונדקאים באותו מקום היו כבר במצב מתפורר.