ימי יולי-אוגוסט (2009) החמים, סיפקו מספר תצפיות קצרות על פשפש מעניין מאוד. הקבנית Metacanthus annulosus הינה מין יחיד מהסוג באזורנו. כבן למשפחת הקבניים Berytidae מין זה מוכר כחרק פוליפאגי הניזון הן ממוהל צמחים (phytophagous) והן מציד חרקים קטנים (zoophagous). ייחודו של המין הוא בהשתייכותו לקבוצה קטנה של פשפשים הנמנים על מספר משפחות ושוכנים גם או בלעדית על מטווים של עכבישים (arachnophily) שם הם ניזונים מחרקים הנלכדים בקורים (חוֹמְסָנוּת kleptoparasitism) או טורפים ביצים או אבקועי עכבישים.
M. annulosus נפוץ באזור הים־תיכוני, אפשר למצוא אותו לא פעם על מטווים של משפכניים מהמין Agelena orientalis המצוי גם בישראל (ככל הנראה מדובר ביחסי קומנסליזם = צד אחד נהנה אך אינו מזיק). על משפכי הקורים אפשר למצוא בוגרים ודרגות צעירות.
מרבית המידע על מין זה מגיע ממחקר שערך בתורכיה חוקר גרמני בשם Carsten Morkel ועסק בקשר שבין פשפשים ממשפחת הקבניים והמשפכן Agelena orientalis. החוקר Morkel תיאר 4 מינים של קבניים ממספר סוגים, הנוכחים על מטווי עכבישים ומקיימים במידה זו או אחרת יחסים קומנסלים / טפיליים.
בדומה לכל הקבניים, לקבנית גוף צר ומאורך המצויד ברגליים עדינות וארוכות מאוד. פיסות הרגליים מצוידות בטופרים משוננים (אפיון ייחודי למרבית המינים במשפחה). ככל הנראה, תכונה זו היא המאפשרת תנועה יעילה בסבך הקורים של מטווי העכבישים. משערים (בעקבות תצפיות) שרגל ארוכה מספקת מנוף יעיל המאפשר ניתוק מהקורים במקרה של הסתבכות במצע. Morkel משער שתכונות מורפולוגיות אלו מקנות לפשפש יכולת לנוע ביעילות על הקורים ומבלי להתגלות על ידי העכביש.
Morkel משער גם שהתאמה זו, שמקורה במיני קבניים שהתפתחו במהלך האבולוציה על מטווי עכבישים, אפשרה למיני קבניים המצויים כיום רק על צמחים (קישור למאמר באתר) לעבור (בעקבות לחץ תחרותי) לבית גידול הכולל משטחים שעירים או דביקים (עלים וענפים). תכונה זו אופיינית לכמה משפחות צמחים המשמשות למארחים עבור מינים רבים במשפחה.
על פי הממצאים בשטח, ובהתאמה למחקר של Morkel, נראית העדפת בית הגידול של הקבנית ברורה למדי. כל הפרטים נצפו פעילים במשפכים מפותחים שהוקמו באתרים הנתונים לצל מרבית שעות היום. אתרים כאלה (נבדק בינתיים באזור שפלת יהודה במרכז ובקרבת מושב הושעיה בגליל התחתון) מצויים בסבך צמחיה, מתחת לעצים ובחסות סלעים גדולים. לא נצפו פשפשים במשפכים החשופים לשמש או שאינם מפותחים, נטושים או במשפכים קטנים של מינים אחרים.
נראה שהעדפת בית גידול כזו מאפשרת לפשפשים טווח פעילות יומית גדול יותר ומיקרו-אקלים נוח יותר גם בשיא החום. Morkel משער שזו אחת הסיבות שהקבנית היא היחידה שמקיימת את כל מחזור החיים בסמוך ועל המטווים של המשפכנים.
עיקר הפעילות מתרחשת בצד העליון של המשפך, זה גם הצד שבו הכי סביר ילכד טרף פוטנציאלי. במקרה של סכנה, נעים הפשפשים לצד התחתון של המטווה או לתוך המשפך עצמו. הם עשויים לברוח לצמחיה סמוכה במקרה של הפרעה משמעותית. נראה שהפשפשים מגלים סובלנות גדולה לבני מינם, Morkel מדווח על תצפית בה נראו שני בוגרים ניזונים בצוותא מפרפראי קטן שנלכד בקורים.
הידע שלנו על הביולוגיה ומחזור החיים של הקבנית מועט מאוד. יחסים קומנסליים / טפיליים כפי שרואים באורח החיים של הקבנית צפויים לספק מידע מעניין מאוד, ומין זה ממתין לאותו חוקר שיקח את העניינים לידיים.