עקרבים נושאים מוניטין שלילי במיוחד, הקשור הדוקות לעובדה שהם ארסיים ולהנחה הרווחת שכולם מזיקים לאדם. רק מיעוטם מוכרים כמסוכנים במיוחד המסוגלים, במקרים נדירים, לגרום למוות של אדם. מרבית העקרבים, אינם מהווים סיכון ועקיצתם מסתכמת לכל היותר בסימפטומים מקומיים, לעיתים לא נעימים, החולפים כעבור שעות או ימים אחדים.
המדע מכיר כ־1750 מינים של עקרבים, מתוכם רק כ־25, בכל העולם, נחשבים מסוכנים מאוד לאדם. בישראל מוכרים מעל 20 מינים של עקרבים (לא סופי) הנמנים על שלוש משפחות. רק 3-2 מהם, הנמנים על משפחת העַקְצָנִיִּים (בוּתוּסִיִים) Buthidae, מהווים סיכון אמיתי לאדם.
רשומה זו עוסקת בקטלן עברי, אחד משלושת הנציגים המקומיים של הסוג קטלן הנמנה על העקצניים. עקרב ממוצא מדברי ומבין השלושה, הוא המותאם יותר לאקלים יובשני.
משפחת העקצניים נחשבת למשפחה הגדולה ביותר בקרב משפחות העקרבים וכוללת כ־800 מינים המתפלגים בין כ־80 סוגים. בישראל מרבית המינים המקומיים משתייכים למשפחה זו. אחד מהמוכרים והנפוצים במשפחה הוא עַקְצָן צהוב Leiurus hebraeus, הנחשב למסוכן מבין עקרבי ישראל ולא רק בזכות ארסו החזק, אלא גם בשל היותו נפוץ ומצוי במרבית חלקי הארץ (למעט הכרמל, חולות שפלת החוף והעמקים).
הסוג קַטְלָן Androctonus מתאפיין בתפוצה מדברית ומדברית למחצה. תפוצתו כוללת חלקים ממערב אפריקה, צפון אפריקה, המזרח התיכון וגם אזור הינדו־כוש הכולל את אירן, הודו, פקיסטן ואפגניסטן. הסיסטמתיקה של הסוג מורכבת מאוד ולא ברורה במלואה. מונים בסוג 21 מינים; מספר לא סופי.
בני הסוג קטלן הינם עקרבים פעילי קרקע, בגודל בינוני ובעלי גוף מוצק. הבטן האחורית metasoma – להלן ה'זנב', מוצקה ועבה יחסית. תכונה המבדילה אותם מרוב סוגי העקרבים האחרים בעולם. הם מופיעים בטווח צבעים המשתרע מצהוב בהיר, דרך גווני חום ועד שחור. בשגרת פעילותם קטלנים הינם יצורים איטיים יחסית, אבל מגלים זריזות מפתיעה כאשר מדובר בתגובה לסכנה.
השם 'קַטְלָן' נגזר מהשם המדעי Androctonus, שנגזר מיוונית: Andros = אדם ו Ktonus = להרוג. ארסם מכיל רעלנים נוירוטוקסיים חזקים במיוחד (משפיעים על מערכת העצבים ותפקודי לב) המסוגלים בחלק מהמינים ומינון גבוה, להמית גם אדם בוגר ובריא.
בישראל שלושה מינים בסוג קטלן. תפוצתם המקומית חופפת במידת מה והם מאפיינים טיפוסים שונים של בתי גידול.
קַטְלָן עַב־צְבָתוֹת (עב-זנב) Androctonus crassicauda. עקרב כהה עד שחור. נחשב למסוכן ביותר אחרי עקצן צהוב. שוכן תחת אבנים גדולות, בעיקר באזורים הרריים; החל מהגליל העליון ועד האזור המדברי כולל: הר־הנגב, הערבה ואילת.
קַטְלָן דּוּ־גּוֹנִי Androctonus bicolor. צבע הבוגר חום כהה, לעיתים עם גוון ירקרק. שוכן תחת אבנים גדולות, מחילות מכרסמים ועוד. מצוי בשפלת החוף (כולל בחולות מיוצבים וכורכר), בנגב (בתי-גידול סלעיים ואבניים) ובקעת הירדן. דומה במראה הכללי לראשון ומבין השלושה נחשב כסיכון נמוך לבוגרים וסיכון גבוה לילדים ואנשים רגישים.
קַטְלָן עִבְרִי Androctonus amoreuxi. צבעו צהוב ענברי. מין מדברי המצוי בישראל בבתי גידול חוליים לאורך שפלת החוף ובנגב (ממשית, חלוצה) וגם באזור עין־גדי, לאורך ים־המלח. חודר גם לקרקעות כורכר ולס. נחשב כסיכון בינוני עבור בוגרים ועלול לגרום לפגיעה משמעותית בילדים ואנשים רגישים.
קטלן עברי נחשב למין מורכב ומסובך להגדרה. המין תואר למדע לראשונה ממצרים, בשנת 1827 על ידי Audouin בשם Scorpio amoreuxii. שם המין ניתן לכבודו של החוקר הצרפתי Pierre-Joseph Amoreux. מאוחר יותר תוארו מינים דומים כקטלן עברי גם מאוכלוסיות מבודדות מסנגל, מאוריטניה ואזורים נוספים עד הודו ופקיסטן.
במחקר סיסטמתי על הסוג קטלן שטרם הסתיים ומוביל ,Dr. Wilson Lourenço מבחירי הטקסונומים של העקרבים כיום, העובד כחוקר במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בפריס, צרפת. התברר לאור לימוד של האוכלוסיות בצפון ומערב אפריקה והמזרח התיכון בשנים 2008-2005, שהקשרים בין אוכלוסיות מבודדת שונות (באפריקה ואסיה), אינם מצדיקים חלוקה לתתי מינים (במספר מינים). חלק מתת־המינים הללו תוארו בשנים האחרונות כמינים נפרדים חדשים למדע.
גם הסטטוס המקומי של קטלן עברי שנוי במחלוקת, כאשר שנים רבות הוא נחשב לתת־מין מקומי, אחד משלושה שהוכרו במין הזה טרם המחקר של Lourenço.
בישראל תואר לראשונה בשנת 1935 על-ידי Franz Werner כמין Buthus hebraeus, על פי פרט שנלכד באזור תל-אביב. בשנת 1958 Max Vachon העביר את המין המקומי לסוג קטלן כתת־מין Androctonus amoreuxi hebraeus. העקרב תואר שוב מישראל וסיני בשנת 1980 על ידי Levy & amp; Amitai שאישרו שאכן המין המקומי הוא קטלן עברי ותמכו בסטטוס של תת־מין. בשנת 1997, במסגרת עדכון סיסטמתי נוסף לקבוצה, הוא תואר שוב על ידי Victor Fet שקבע ששם תת־המין hebraeus אינו תקף מאחר והוא בשימוש עבור תת־מין מקומי של עקצן צהוב והעניק שם חדש; Androctonus a. levy, לכבודו של הארכיאנולוג דר' גרשם לוי ז"ל (2009-1937), שהיה טקסונום עכבישנים ישראלי בעל שם עולמי ועבד גם על עקרבי ישראל.
הסטטוס כתת־מין מקומי אינו מקובל על Lourenço, שגורס שבמין הזה, ובסוג קטלן בכלל, אין כל הצדקה לקיום של תתי־מינים. לדברי Lourenço (תכתובת אישית) הצדקה לסטטוס של תת־מין ראויה להתקבל רק על בסיס הבדלים אקולוגיים ולא על סמך הבדלים מורפולוגים קטנים המהווים שונות טבעית בתוך האוכלוסייה (intra-specific variability).
במקרה שלנו, לאור הרביזיה בסוג שערך Lourenço, הוברר ששני תתי־המינים אשר שויכו בעבר לקטלן עברי ומשתייכים לאוכלוסיות רחוקות מאוד גיאוגרפית, נבדלים ממנו ולפיכך תוארו כמינים חדשים. על בסיס השנויים הללו גורס Lourenço שאין בקטלן עברי תתי־מינים כלל. נוטה להסכים עם החוקר שלעיתים ידם של טקסונומים על הדק תת־המין קלה ונוחה מידי.
קטלן עברי כמעט ולא נחקר בהקשרים אקולוגיים. בעבר תשומת הלב ניתנה בעיקר לטוקסיקולוגיה ולפיסיולוגיה. כיום לא נערך בעולם מחקר אקולוגי או ביולוגי על אף מין בסוג קטלן. לדברי Lourenço התחום האקולוגי בעקרבים לא זוכה להתעניינות מספקת בקרב חוקרים צעירים.
לאור המצב, אין הרבה ברירה אלא להסתמך על מידע אקולוגי לא עדכני. בהסתייגות ניתן לשער שמאפיינים שונים או חלקם, המוזכרים בספרות מוקדמת ומוכרים ממינים אחרים בסוג כמו: עמידות גבוהה לאובדן נוזלים ועמידות לרעב ממושך, יפים גם לגביו. מידע מוגבל על המין מגיע מחובבים המגדלים פרטים שמגיעים לאירופה מצפון־אפריקה.
קטלן עברי הוא עקרב בגודל בינוני; 10-6 ס"מ אורכו, כולל ה'זנב'. על פי הספרות, בישראל פרטים צפוניים נוטים להיות קטנים יחסית, בהשוואה לפרטים דרומיים מדבריים. צבע הפרטים נוטה לצהוב בהיר, כצבע החול אבל מופיעים גם פרטים כהים יותר. צעירים נוטים להיות בעלי גוון בהיר מאוד וגוונים כהים מופיעים בעיקר בקרב בוגרים.
ה'זנב' עבה כדרך הקטלנים, אף כי פחות בהקבלה למינים אחרים בסוג קטלן. עדיין, ביחס לצבתות הדקות יחסית שלו, נראה עבה. גם בהשוואה ליחס עובי זנב / צבתות, אצל עקרבים אחדים הדומים במראה, כמו: צַרְבָן יִשְׂרְאֵלִי Buthus intumescens שאצלו אין בפרק הזנב הרביעי מגרעת גחונית האופיינית לקטלנים או עקצן צהוב, הנבדל חזותית ממרבית המינים המקומיים בזכות הפרק הכהה שלפני שלפוחית העוקץ, על פי רוב.
קטלן עברי הוא מין מובהק של מדבר קיצוני, חובב חום ואקלים יובשני (קסרופילי). התפוצה הזואוגיאוגרפית היא סהרו־ערבית, המאפיינת בעלי־חיים שהסתגלו ליובש ומסתפקים בעיקר בלחות שבמזונם. המין התפתח ככל הנראה בלב הסהרה משם התפשט צפונה, במהלך התייבשות האזור. מוכר מאזורים מוגבלים של הסהרה בצפון־אפריקה, סיני (מצרים) ישראל, מערב ירדן (עמק הערבה ועמק הירדן התחתון) ולבנון.
כעקרב השוכן בקרקעות חוליות הוא מגלה התאמות אופייניות כמו זיפים ארוכים על משנה־פיסה ופיסת הרגל, המסייעים בתנועה על החול הלא יציב וכנראה גם חפירת מחילות. בעת הצורך הוא מטיב לטפס גם על אבנים בעזרת זוג ציפורניים ארוכות וחזקות.
קטלן עברי פעיל בחשיכה, בעיקר בלילות אפלים המגנים עליו טוב יותר מטורפי עקרבים כמו דורסי לילה, שועלים, קיפודים ועוד. את שעות היום הוא מבלה במחילות שהוא חופר בעצמו או במחילות נטושות של בעלי־חיים אחרים. עבור יצור מדברי השהייה במחילה מספקת יתרונות חשובים; טמפרטורה יציבה יחסית ולחות יחסית גבוהה. לא פעם נמצא מתחת למחסות כמו אבנים או פסולת מושלכת (לרוב עם שחר, לפני הכניסה לעומק מחילה).
על הביולוגיה של המין ידוע רק במעט. בספרות מוזכר שהשרצה חלה בעיקר בחודשים יוני-יולי. כדרך כל העקרבים, הביצים מתפתחות בבטן האם והוולדות מושרצים. לאחר היחלצות מקליפת העובר האבקועים מטפסים על גב האם שנושאת אותם כשבועיים. בתקופה זו הם עוברים התנשלות ראשונה. במהלך הזמן רעבונם גובר והם נוטשים את האם לעד.
בניסויים שביצע החוקר והסופר פנחס אמיתי, נמצא שהטריגר הגורם לאבקועי עקרבים לטפס על גב האם הוא הרצון להתרחק מהקרקע. לא ברור אם הם מזהים את האם בעזרת ריח. נראה שהאם אכן מזהה את האבקועים, מאחר והיא נמנעת מלאכול אותם. מקרים של קניבליות אבקועים נדירים ומוכרים מהשבי, אולי כתוצאה מלחץ. עקרבים בסדר גודל של הסוג קטלן מגיעים לבגרות מינית בגיל 5-4 שנים ותוחלת החיים בשבי היא עד פי-שתיים, בטבע כנראה הרבה פחות.
מרבית בני הסוג קטלן נחשבים למסוכנים במיוחד. בישראל, בשל דפוס תפוצתם ואורח חייהם שלרוב אינו מביא אותם לקרבת אזורים מאוכלסים, המפגש עם האדם נדיר ולכן מקרי הפגיעה מהם חריגים מאוד. בישראל לא מוכרים, בעשרות שנים האחרונות, מקרי מוות או פגיעה חמורים מבני הסוג קטלן.
Acknowledgements: Tanks to Prof. Dr. Wilson R. Lourenço, Muséum national d’Histoire naturelle, Département de Systématique et Evolution, Section Arthropodes (Arachnologie), Paris, France for the information and clarifications regarding the taxonomic status of Androctonus amoreuxi
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 2 חסרי חוליות יבשתיים, 1985
זהירות עקרבים, פנחס אמיתי, 1996
Fauna Palaestina, Arachnida I, Scorpions, G. Levy, P. Amitai, 1980
Scorpions of the World, Roland STOCKMANN, Eric YTHIER, 2010
Prevention Of Bug Bites, Stings, And Disease, Daniel Strickman, Stephen P. Frances, Mustapha Debboun, 2009
Die Gattung Androctonus Ehrenberg, 1828
The Scorpions Of Jordan, Z.S. Amr & M. Abu Baker, 2004
Scorpions Of The Eastern Mediterranean, Dimitris Kaltsas, Iasmi Stathi, Victor Fet, 2008
Nouvelles considérations taxonomiques sur les espèces du genre Androctonus Ehrenberg, 1828 et description de deux nouvelles espèces (Scorpiones, Buthidae), Wilson R. LOURENÇO, 2005.
A new species of Androctonus Ehrenberg, 1828 from Togo (Scorpiones, Buthidae) Wilson R. LOURENÇO, 2008
A new species of Androctonus Ehrenberg, 1828 from northwestern Egypt (Scorpiones: Buthidae) Rolando Teruel, František Kovařík & Carlos Turiel, 2013