רשומה זו עלתה לראשונה לאתר באוגוסט 2010. כשנגשתי אז לחפש חומר רקע על אחד הפשפשים היותר נפוצים באביב שלנו, מצאתי במהרה את עצמי בסבך טקסונומי לא ברור. הדרך הפשוטה והבסיסית לחפש מידע על אורגניזם מסוים היא להתחיל בשם המדעי שלו. במקרה הזה (שאינו חריג) התברר במהרה שהמדע עדיין לא סגור על עצמו ככל שזה נוגע לשיוך הטקסונומי של נושא הרשומה.
השם המדעי כפי שהוא מופיע באנציקלופדיית החי והצומח (1989) אינו מעודכן ומאז חלו שינויים, מיזוג מינים ושידרוג שמות. חוסר הבהירות עדיין קיים במקצת מהאתרים הסיסטמתיים ברחבי הרשת ובחלק מהספרות העכשווית, המצטטת מאמרים ישנים.
לאחרונה (ינואר 2015) השגתי עותק של מאמר שפורסם בשנת 1996 ומנסה להסדיר את הסיסטמתיקה של הסוג באיטליה ובעקבות כך גם באזורי התפוצה המוכרים שלו. אין בו התייחסות חד-משמעית לישראל ורק סקירה מקומית של הסוג תוכל להבהיר סופית את הסטטוס המקומי שלו. בהזדמנות זו אני מעדכן בסקירה גם מידע אקולוגי וביולוגי, שגם ככה יש במשורה.
רכנף אדום-שחור משתייך למשפחת הרכנפיים Miridae. זו הגדולה במשפחות הפשפשים המונה מעל 10,000 מינים. בישראל מוכרים מעל 130 מינים. שם המשפחה העברי נגזר ממבנה כנף החפייה שחלקה גלדני וחלק קרומי ורך.
הסיסטמתיקה של הסוג Dionconotus הייתה רוויה שנים בבעיות וטעויות. הסוג תואר לראשונה תחת השם Lygaeus על ידי החוקר הדני Fabricius בשנת 1798 על פי פרט מצפון איטליה. במהלך המאות 18-19 תוארו בסוג מספר מינים ותתי-מינים. עם השנים הסתבר שחלק מהתיאורים של המינים מבלבלים ועוסקים לא פעם במין אחד בעל דגמי צבע שונים המשתנים באזורי התפוצה הגיאוגרפית השונים ולעיתים אף באותו איזור.
1996 Carapezza & Kerzhner עמדו על הבעייתיות שבתיאורים ובחנו שוב את האוספים באירופה (חלק מהפרטים באוספים המקוריים אבדו), כולל פרטים מהאזור שלנו (אך לא מישראל).
על פי המאמר של Carapezza & Kerzhner ומידע עדכני יותר, הסוג Dionconotus כולל רק 3 מינים:
Dionconotus parnisanus, אנדמי לחבל אַטִיקָה בדרום יוון.
Dionconotus confluens המוכר מאוסטריה, רומניה, הבלקן והמזרח הקרוב, אין עדות להימצאותו בישראל או באזור שלנו.
Dionconotus neglectus עם תפוצה אזורית הכוללת את הבלקן, דרום אירופה והמזרח הקרוב.
נכון למידע שבידי מזוהים כיום 3 תתי-מין:
D. neglectus neglectus, מצוי במרבית אזורי התפוצה.
D. neglectus sellatus, אנדמי לסיציליה.
D.neglectus major, מצוי ביוון, כרתים וקפריסין.
לפי Carapezza & Kerzhner ומאמרים מאוחרים, המין המכונה רכנף אדום-שחור Dionconotus cruentatus, המוזכר בספרות עברית ישנה, כולל בחי והצומח של ארץ-ישראל (1989) ובספרות מדעית (בשפות אחרות) הוא למעשה Dionconotus neglectus neglectus.
רכנף אדום-שחור (9-7 מ"מ) הוא מהבולטים שבין פשפשי החורף-אביב, הן בשל צבעיו המנוגדים והן בשל תפוצתו הרחבה. בישראל הוא נפוץ בעיקר בשפלת החוף אך ניתן למצוא אותו בכל החבל הים-תיכוני, בבתי-גידול עשבוניים, שם הוא מבלה בעיקר על פרחים. לעיתים מגיע גם לחצרות במרחבים אורבניים.
זהו מין פוליפאגי הניזון על מוהל צמחים; חד-שנתיים וגיאופיטים עונתיים. לעיתים מוצאים את הפשפשים על פרחים ניזונים מצוף או ממוהל(?) של איברי הרבייה כאשר הם מאובקים בגרגרי אבקה. אין בספרות מידע על חשיבותם כמאביקים.
Bodenheimer 1951 מזכיר אותו וכך גם ספרות מאוחרת יותר המצטטת את בודנהיימר כמזיק פוטנציאלי להדרים בישראל, לבנון וטורקיה. דיווחים משנות 20-30 של המאה הקודמת מדובר על נזק מוגבל ומקומי בפרדסי השרון.
בוגרים המצויים בשטחים הפתוחים בקרבת פרדסי הדרים או בעשבייה שבתוכם, נמשכים לריח פרחי ההדרים. מציצת המוהל מהפרחים גורמת לנשירתם ועקב כך חלה ירידה בתנובת הפרי. לא מצאתי על הפשפש מידע עדכני יותר כמזיק להדרים.
הזחלים בוקעים בעקבות הגשמים הראשונים בסביבות דצמבר-ינואר. השלמת ההתפתחות לוקחת 5-6 שבועות, במהלכם מקיים הפשפש 5 דרגות זחל. הבוגרים נעלמים במהלך חודש מרץ, לאחר שהטילו את הביצים. הביצים עוברות דיאפאוזה במהלך האביב, הקיץ והסתיו.
מועד הופעת הזחלים, לאחר גשמי החורף הראשונים מתוזמן בהתאמה להופעת המארחים שלהם.
עיקר הפעילות של הרכנף אדום-שחור היא יומית. בלילה הפרטים מוצאים מחסה בעומק נוף הצמח המארח והם חוזרים לפעילות בבוקר לאחר הזריחה. התנהגות ההגנה כוללת בריחה בתעופה (בוגרים) או נפילה לקרקע והעמדת פני מת.
רכנף אדום-שחור משתייך לגילדה של פשפשים הניכרים בצבעי גוף מנוגדים של אדום/שחור. שילוב זה האופייני להרבה חרקים רעילים אינו מסגיר את העובדה שפשפש זה (ככל הידוע לי) אינו רעיל או שמידת רעילותו מוגבלת מאוד. אם כך, הרי שמדובר פה בחקיינות קלאסית מהטיפוס הבייטסיאני, בה המודל מסוכן אבל החקיין לא. ראו עוד בנושא ברשומה אדום אש.
תודה לאסף ניר על הסיוע במידע הסיסטמתי למאמר.
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
דיון על הסוג Dionconotus באתר צרפתי (2007)
דיון על הסוג Dionconotus באתר גרמני (2010)
Biology of the Plant Bugs (Hemiptera: Miridae): Pests, Predators, Opportunists, Alfred G. Wheeler, 2001
Citrus Entomology in the Middle east, F.S. Bodenheimer, 1951
Miscellanea Miridologica (Insecta: Heteroptera), Michael D. Schwartz & Frédéric Chérot, 2005