רצען מנומר – צייד ללא חת

יש המכנים את הקיץ 'עונת המלפפונים' אז מלפפון אני אוהב, את הקיץ פחות. נראה שגם החרקים לא מתלהבים מהעונה כי בשטח הפעילות רחוקה מלהרשים. עדיין, ניתן למצוא פעילי קיץ, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות או לעת דמדומים ובשעות הערב.

אחד מחובבי החום הללו הנצפה במרבית שעות היום הוא פשפש גדול למדי (19-17 מ"מ נקבות), טורף חובב דבורים המתהדר בכסות מנומרת ומתריעה ולכן הוא מכונה רצען מנומר Rhynocoris punctiventris.

בסוג רצען (Rhinocoris (Rhynocoris, מוכרים כ־150 מינים מהן בישראל 7 מינים. הרצען משתייך למשפחת הטורפניתיים Reduviidae הכוללת מגוון עשיר של פשפשים טורפים המצויים כמעט בכל בית גידול והנפוצים בעיקר באזורים הטרופיים. רובם ניזונים מציד חרקים, חלקם חיים על רשתות עכבישים ויש אפילו (לא בישראל) מינים הניזונים מדם חולייתנים. מינים אחדים במשפחה משמשים בהצלחה כמדבירים ביולוגיים בחקלאות. במינים מסוימים זוהו במרכיבי הרוק רכיבים אנטי בקטריאליים היכולים לשמש ליישומים רפואיים.

הרצען המנומר הינו פעיל יום מובהק המתחיל פעילות עם התחממות היום. אפשר למצוא אותו על מגוון צמחים, במיוחד על פרחי קיץ כמו טיון דביק, קורנית, קורטם דק ועוד. נפוץ במזרח הים־התיכון והבלקן ובישראל שכיח במרכז הארץ וצפונה בבתי גידול עשבוניים, שדות בור ושולי שדות חקלאיים. מופיע בשלהי האביב ומקים מספר דורות עד לסתיו.

רצען מנומר נח על עשב דגני. השילוב של צבעי כתום, שחור ולבן מהווים צבעי אזהרה ברורים מאוד.

רצען מנומר הוא פשפש ביישן למדי הנוטה לרדת לתוך נוף הצמח כאשר הוא חש מאויים. הוא גם מעופף לא רע, הפורש כנפיים ועובר במהירות לאזור בטוח יותר. אם רוצים לצפות בפעילות רצוי להתמקם במרחק מה מהפשפש, להימנע מתנועות חדות ולהמתין בסבלות לחזרה לשגרה ואולי לזכות בסצנת ציד מרתקת.

מבט קדמי מדגיש את גודלו המרשים של החדק ביחס לגודל הראש.
רצען מנומר צד דבורת דבש. בעונת הקיץ דבורי דבש הן מזון נפוץ, כאשר אין הרבה חרקים אחרים בשטח.
אסטרטגית הציד של הרצען המנומר היא לרוב ציד ממארב. הפשפש ממתין בשולי פרח לחרקים מבקרי פרחים ותוקף בזריזות כאשר אלה מגיעים לאכול. הוא גם ציד מזדמן הצד חרקים (לעיתים גדולים ממנו) הנקרים בדרכו על הצמחים. 
ממחקרי מעבדה שנעשו על מינים אחרים במשפחה מסתבר שהן גירוי ויזואלי (תנועה) וגירוי כימי שותפים בזיהוי הטרף וההחלטה אם לתקוף או לאו. במקרים רבים התקיפה הראשונה נעשית לעבר הראש מה שעשוי להצביע על תפישת מרחב המאפשרת זיהוי של צורת גוף הקורבן. מהכרותי עם הרצען מנומר מהשטח נראה שהוא מדגים התנהגות דומה מאוד, עם זאת נראה שבעניין הראש אין הקפדה ובשטח לפחות רצענים נראים נועצים את החדק גם בין חיבורי המפרקים שם נוח יותר לחדור את כסות הגוף.

האיבר הבולט אצל הרצען (ומרבית בני המשפחה) הוא חדק מסיבי ומעוקל דמוי מרצע. גפי-פה הן דוקרות מוצצות. במרבית הפשפשים גפי הפה מורכבות מנדן פרוק המכיל דוקרנים המשמשים לדקירה ויוצרים בעת התחברות הלסתות שני צינורות אשר אחד מהם משמש להפרשת רוק מפרק והשני למציצת לשד הטרף.

אצל רצענים (ובני המשפחה בכלל) החדק המסיבי הפך לצינור אחד ורחב המשמש כדוקרן רב עוצמה המאפשר לנקב את מעטה הגוף של החרק גם דרך איברים קשיחים למדי. הוא מאפשר הזרקה מהירה של ארס מפרק ומשתק (פועל על העצבים) וכאשר תכולת הגוף של הקורבן הופכת נוזלית משמש החדק כאיבר מציצה בדומה לאופן בו אנו שותים את המילקשייק שלנו. החדק משמש גם להגנה ועקיצה של רצענים עשויה להיות כואבת למדי אך אינה מסוכנת לאדם.
במנוחה החדק נוגע בשקע בקדמת הגחון שם מצוי איבר קול שהנו כלי פריטה. השקע עתיר רכסים רוחביים המשמשים לפריטה עם קצה החדק. קול הצרצור משמש למשיכת הנקבות ולחיזור.

Comments are closed.