בניגוד לאדם הנבון (?) שקיים כישות טקסונומית לפחות 100,000 שנים, תיקנים הם קבוצה (סידרת הַתִּיקָנָאִים Blattodea) המופיעה ברשומות הגיאולוגיות כבר מלפני 200 מיליוני שנים (כבוד לפז"מ).
זו אחת מהקבוצות העתיקות ביותר של חרקים מכונפים הקיימת עד היום. ההצלחה שלה מעוגנת בעיקר בעובדה שמדובר בקבוצה שרוב חבריה ניזונים ממגוון אינסופי של מזונות אורגניים (מהצומח והחי), הסתגלות המאפשרת ניצול מגוון גדול של בתי גידול העונים על הדרישות האקולוגיות הבסיסיות של הקבוצה.
מוכרים כ־5600 מינים של תיקנים, רובם מאזורי תפוצה טרופיים או סאבטרופיים. מתוכם רק כ־40 מינים נחשבים כמינים צמודי אדם. לחלק מהאחרונים תפוצה קוסמופוליטית רחבה ביותר הנובעת מיכולתם להסתגל לסביבת האדם, גם באזורים בהם האקלים כלל לא מתאים להם.
מינים צמודי אדם מוכרים כחובבי חום ולחות. תנאים כאלה ניתו למצוא, גם באזורים קרים או ממוזגים, בתוך מגורי האדם, שגם הוא יצור תרמופילי או בסביבת המחייה והפעילות שלו (מחסנים, מבנים ציבוריים, תשתיות מקוּרוּת כמו ביוב, אשפה, חשמל ועוד).
האדם הוא יצור נייד מאוד ומספק לתיקנים, חינם אין כסף, אמצעי הפצה מצויינים וכל כלי תחבורה לגיטימי וקביל מבחינתם. חלק מהתיקנים מלווי האדם, כדוגמת התיקן האמריקאי שמקורו בכלל מאפריקה, הגיעו ליבשות חדשות כטרמפיסטים. היום הם עושים זאת גם בטיסות ישירות או עדיין בכלי שיט וגם על גבי תחבורה קונבנציונלית כמו משאיות סחורה או רכבות או אפילו בכבודות של נוסעים תמימים. ראו בהרחבה ברשומה: הנוסע המתמיד – שמות, תיקנים ומסעות.
היכולת של מינים אחדים לשרוד עד שבועות מספר ללא מזון (בתנאי שיש מים) או לנצל מקורות מזון מוגבלים ביותר מאפשרת לפרטים מהגרים לשרוד גם בתנאים קשים יחסית. ואם לא קר מידי, להגיע חיים לבית גידול חדש, אולי מבטיח.
בישראל מוכרים כ־20 מינים של תיקנים (חלקם אנדמיים לישראל) מתוכם רק כ־4 מוכרים כמינים מלווי אדם צמודים. ארבעתם הם גם מינים פולשים שמוצאם הגיאוגרפי אינו מהאזור המזרח התיכון. אחד מהללו הוא תיקן הבתים (תיקן פסים חום) Supella longipalpa. באינציקלופדיה של החי והצומח של ארץ־ישראל ובהרבה אתרים רשמיים (כולל באתר של המשרד להגנת הסביבה) מופיע המין (עדיין) תחת השם המדעי הקודם Supella supellectilium.
המין תואר לראשונה בשנת 1798 על ידי האנטומולוג הדני J. C. Fabricius כ־Blatta longipalpa על פי פרט ממזרח הודו. ב־1838 הוא תואר שנית כ־Blatta supellectilum על פי פרט שהגיע ממאוריציוס. את שמו הסופי הוא קיבל בשנת 1911. בחינת עדויות נוספות העלו שמוצא המין כאמור מאפריקה הטרופית שם הוא חי בטבע בשכבת נשר העלים שעל הקרקע. ב־1862 דווח לראשונה על הגעת המין לקובה וב־1903 הוא הגיע לפלורידה, ארה"ב. כיום נפוץ מאוד גם בדר' אמריקה. ב־1924 דווח לראשונה מאוסטרליה. לאירופה הוא הגיע בשנת 1910 שם הוא דווח לראשונה מדרום צרפת. לגרמניה הגיע ב־1945. לאנגליה הגיע רק לאחר 1960.
הדיווח הראשון מפלסטינה מגיע מהחוקר (1889-1970) Sir Boris P. Uvarov, אחד האנטומולוגים החשובים שפעלו בשנות 30-20 של המאה הקודמת במזרח התיכון במסגרת מחקר בריטי על פלישות הארבה. בפרסום דו"ח משנת 1923 מישראל מדווח אוברוב על מציאת המין לראשונה בנובמבר בחיפה. מיקום לא מפתיע בהתחשב ששערי נמלי־ים שימשו דלת כניסה למינים פולשים רבים.
נראה שעיקר ההתפשטות של המין נעשתה במחצית הראשונה של המאה העשרים במקביל להתפתחות המואצת באמצעי התחבורה השונים ובניידות ההולכת וגדלה של בני האדם.
זהו מין המצוי באזורי ההגירה כמעט אך ורק בתוך משכנות אדם; פרטיים או ציבוריים (מלונות, בתי־חולים, מסעדות וכו'). באזורים ממוזגים או קרירים ימצא לרוב רק במגורים מחוממים. באזורי הגירה חמים הוא מתפשט גם לסביבה הטבעית ומתקיים שם כל השנה. בניגוד לתיקן האמריקאי Periplaneta americana, תיקן הבתים לא שוכן בצנרת הביוב, ככל הנראה משום שאינו תחרותי מספיק מול מינים אחרים אגרסיביים יותר.
הוא לא מהגדולים שבחבורה, רק 15-10 מ"מ (הנקבה קטנה יותר מהזכר), אבל הוא אחד המוכרים במגורי האדם. בהשוואה לתיקן הגרמני Blattella germanica, הוא סתגלן יותר לתנאי יובש ולכן מרגיש מצוין גם באזורים אחרים בבית מלבד המטבח (ארונות, ספריות, מסגרות של תמונות וגם בתוך מכשירי חשמל: טלביזיות, מקררים, תנורים, דודי חימום ואפילו קופסאות של שקעי ומתגי חשמל בקירות). באזורים מחוממים הוא מעדיף את החלקים העליונים של חדרי המגורים שם חם יותר.
על העדפתו של זה לריהוט הבית מעיד שמו הלטיני. שם הסוג Supella נגזר מהמילה הלטינית supellex = ריהוט ביתי, חפצי בית. שם המין longipalpa נגזר מהבחנינים הארוכים והניכרים של המין הזה. העדפתו של המין לרהיטים ומכשירי חשמל גדולים מסייעת בהפצתו כאשר חפצים נגועים עוברים ממקום למקום במהלך מעבר דירה או מכירת חפצים.
תיקן הבתים מותאם היטב לבית גידולו, לפחות זה האורבני. מבנה הגוף הפחוס ושכבה שומנית המצפה את הקוטיקולה מאפשרים לו להידחק גם דרך חרכים קטנים. מטיב לנוע כמעט על כל משטח, כולל משטחים חלקים כמו פורמייקה ופלסטיק. הוא חרק זריז מאוד המטיב לרוץ וגם לנתר ביעילות כשצריך.
מהירות התנועה מסתייעת בזוג הרגליים האחוריות הארוכות יחסית לשאר הרגליים. אלה מספקות לו מנוף דחיפה חזק, כאשר הרגליים האמצעיות קובעות את קצב התנועה והקדמיות הקצרות מכולן משמשות כבלמים. מקורות אחדים טוענים שבשיא המהירות מסוגל התיקן לנוע במהירות של כ־50 פעמים אורך גופו בשנייה. נתון זה נראה מופרז משהו (אני תופש אותם לא פעם די בקלות) אם כי הם בהחלט מהירים.
הניידות הכמעט לא מוגבלת של תיקנים משמשת מושא למחקרים רבים המנסים לחקות את אופן התנועה בתכנון רובוטים קטנים למשימות שונות כמו חיפוש והצלה או סריקות חודרניות בתשתיות, לשם איתור תקלות כמו נזילות וכו'.
מין זה פעיל בעיקר בלילה ונימנע לרוב מאזורים חשופים לאור, אבל עשוי להסתגל לאור אם אין הפרעות תדירות בסביבתו. זכרים עשויים להימשך לאור מלאכותי. כפעיל לילה מצויד תיקן הבתים במערך רחב של חיישנים הפזורים על המחושים, רגליים ובגְנוּבְתָנים cerci, גם העיניים הגדולות מגיבות היטב לשינויים באור ותנועה ברקע. כל אלה מאפשרים לו לפעול בחשיכה מוחלטת, למצוא מזון ולתקשר עם פרטים אחרים.
הגנובתנים מהווים חלק חשוב ביכולת ההישרדות של התיקן. אלה זוג איברי חישה המזדקרים מקצה הבטן ומשמשים כחיישנים הרגישים ביותר לתנודות האוויר והקרקע ומקושרים עצבית ישירות לרגליים. כל גירוי המתקבל דרך הגנובתנים גורר תגובה בלתי רצונית והתיקן מתחיל לרוץ, הרבה לפני שהמוח עצמו מקבל את אותו סיגנל. לדוגמא: גירוי המגיע מצד שמאל של התיקן ונקלט בגנובתן השמאלי יגרום לתיקן לברוח ימינה. מהירות התגובה של המערכת העצבית הזו נמדדת בכ־30 אלפיות השנייה.
פרטים בגילאים שונים נוטים לחיות במושבות (לא חברתיות) קטנות של כמה עשרות. חוקרים משערים שהתגודדות ובמיוחד של נימפות צעירות משפרת את סיכויי ההישרדות של כל פרט. חיים במושבה (איזון בין תחרותיות לשיתוף פעולה) משפרים את השרידות במתן יותר הזדמנויות רבייה, שיפור מאזן הלחות בבית הגידול וחלוקה במחסות ומזון.
כמרבית התיקנים תיקן הבתים הוא חרק אוכל־כל (פוליפאגי). במגורי האדם מגוון המזון כולל פירורים במטבח, מזון חשוף, דבק ספרים, דבק טפטים, דבק בולים ואפילו מוצרים מגומי טבעי. בשעת דחק הוא עשוי לאכול נייר ובדים. בזמן אכילה נעזר לעיתים התיקן בזוג הרגליים הקדמיות לאחיזת המזון. פעולה זו דומה לאופן בו אוחז גמל־שלמה את טרפו, מה שלא מפתיע בהתייחס לעובדה שגמלי־שלמה Mantodea ותיקנאים הן קבוצות אחיות המשתייכות לאותה על־סדרה טקסונומית – על־סידרת התיקאים Dictyoptera.
במין זה ניכרת דו־פרצופיות זוויגית כאשר הזכר מצויד בכנפיים מפותחות, הארוכות מקצה הבטן ואילו בנקבה הכנפיים מפותחות פחות וקצרות מקצה הבטן. בניגוד לזכר הנחשב למעופף סביר, הנקבה אינה מעופפת כלל.
תופעה כזו בה הזכר מעופף והנקבה לא, מוכרת מהרבה מינים של חרקים, בהם מינים החיים בחללים 'סגורים', בהם אין לתעופה יתרון משמעותי. נקבה ה'מוותרת' על כושר תעופה עשויה ל'הרוויח' בניתוב משאבים לייצור יותר מחזורי הטלה ותיקי ביצים גדולים יותר, שממילא עשויים להגביל את התעופה. (לחץ ברירה אבולוציוני המעדיף נקבות לא מעופפות אך פוריות יותר) רמז לכך אפשר למצוא במבנה הגוף של הנקבה שהוא קצר ורחב יותר בהשוואה לזכר ומותאם לנשיאת תיק הביצים.
משך מחזור החיים מושפע מטמפרטורת הסביבה וגם מצפיפות האוכלוסייה. זכרים מתפתחים (30 מעלות) כמעט פי־שתיים מהר יותר בצפיפות (45 ימים) בהשוואה לפרטים בודדים (114 ימים). ב־23 מעלות קצב ההתפתחות הופך איטי מאוד וזכר מגיע לבגרות לאחר 161 ימים. נמצא שהטמפ' האופטימאלית להתפתחות המין היא 27 מעלות. בארץ עונת הרבייה העיקרית היא בעונות החמות.
בוגרים מגיעים לבגרות מינית לאחר 5-3 ימים מהנשל האחרון. הנקבה עוקפת את מגבלות הניידות בעזרת הפרשת פרומונים נדיפים מאוד המושכים את הזכרים הניידים ממרחקים והמשתמשים בתעופה כאמצעי להגיע לנקבות בתולות. לאחר ההפריה נפסקת הפרשת הפרומון. הפרייה אחת מספיקה עבור ייצור כל תיקי הביצים העתידיים.
תיק הביצים עשוי מעטפת חלבונית ונקרא בלטינית oothecae. שם מוזר זה נגזר מיוונית oo = ביצה ו-thecae = מיכל או מעטפת. שימו לב לדמיון הפונטי הלא מיקרי שבין המילת המקור ביוונית theke לשם העצם בעברית "תיק". המילה תיק התגלגלה מיוונית לשפה העברית דרך המשנה. מידע בהרחבה על תיקי ביצים של תיקנים בקישור.
תיק הביצים (אורך כ־4 מ"מ, הקטן מבין המינים הביתיים) של תיקן הבתים, מופיע לאחר 10-7 ימים מההזדווגות. נקבה מסוגלת לייצר 18-5 תיקים בהפסקות של כשבוע. זמן קצר לאחר סיום ייצור התיק, 36-24 שעות, התיק מוצמד בדבק המופרש מהרוק למצע (קיר, דופן רהיט) בסביבה השומרת על מיקרו־אקלים יציב וחם. נקבות נוטות להדביק תיקים באותו המקום, לעיתים מצטברים עשרות תיקי ביצים. יש סברה שהנקבה מותירה על התיק ביצים פרומון המושך נקבות נוספות להטיל באותו המקום. תופעה מעניינת שאפשר להסביר בהפחתת סיכונים. ככל שיהיו יותר תיקים במקום אחד הרי יקטן הסיכוי הסטטיסטי של כל תיק להיפגע מטפילים או טורפים. ואם חלק מהתיקים הן של נקבות אחרות הרי הנקבה הראשונה מגדילה את סיכויי התיק שלה לשרוד.
מספר הביצים בכל תיק 18-14. משך התפתחות העוברים ומועד בקיעת הנימפות מושפעים מאוד מטמפ' הסביבה. בטמפ' סביבה של 30 מעלות זה לוקח כ־37 ימים וב־23 מעלות זה לוקח 96 ימים. ההתפתחות נעשית בדרך של גלגול חסר. בוגרים חיים 9-5 חודשים בהתאם לתנאי הגידול. מקימים דור עד שניים בשנה.
תיקן הבתים מוכר כמין העשוי, לאחר חשיפה מתאימה, לשאת פאסיבית (מהווה וקטור), בדרך כלל על הרגליים, פתוגנים מעוררי מחלות; אשר בשילוב עם סמיכות צמודה לאדם הוא עשוי להוות בעיה בריאותית, אם כגורם מפיץ ישיר במגע עם מזון או כלי אוכל או כמעורר אלרגיות (אבק גללים, נשלים ופגרי תיקנים). רמת הסכנה משתנה בהתאם לרמת התברואה הכללית או מקדם הסיכון. במדינות בהן רמת התברואה הכללית ירודה, תיקן הבתים מהווה בעיה תברואתית אמיתית. הוא בעיה גם בבתי־חולים בגין העברה פסיבית של גורמי מחלה במגע עם חולים ומזון.
בבתי גידול אורבניים בהם נשמרת היגיינה בסיסית נראה שרמת הסכנה מחרק זה נמוכה יחסית, אם כי בצפיפות אוכלוסיה גדולה מאוד הנובעת מאי הקפדה על כללי מניעה בסיסים, תיקן הבתים עלול להוות בעיה של ממש כגורם אלרגני לאנשים רגישים או מזיק למזון מאוכסן שלא כיאות.
הקפדה על כללי מניעה בסיסים כמו צמצום חשיפה למקורות מזון, סילוק אשפה וניקיון סביבתי שגרתי (כולל של מכשירי חשמל בהתאם לכללי הבטיחות), איטום חללים היכולים להוות משכן ואתרי הטלה ובקרת אוכלוסייה תקופתית (איתור תיקי ביצים וכו' במקומות מועדים: מתחת למגרות, מאחורי מסגרות של תמונות, בגב ניסתר של ריהוט, בתוך ארגזי אכסון, ספריות וכו') יכולה לצמצם את האוכלוסייה לרמת מינימום נשלטת. הדברה מבוקרת (בידי מדביר מקצועי עם רשיון מתאים) היא אמצעי שצריך להינקט רק במקרים קיצוניים וגם היא יעילה לזמן קצר. ויש לזכור היא לא פחות מזיקה לבריאות ולעיתים אף יותר מאשר התיקנים עצמם שעם הזמן מסתגלים לחומרי הדברה.
תיקן הבתים הוא דוגמא טובה למין בעל דרישות אקולוגיות צרות יחסית (טמפרטורות גבוהות) המסוגל להתפשט ביעילות גם לאזורים שאינם מספקים כרגיל תנאים מיטביים ולמצוא שם את התנאים האופטימאליים להתפתחות מהירה. גמישות כזו מנצלת את ההתחממות הגלובלית כמקפצה אקולוגית להמשך התפשטות למקומות שנחשבו עד כה חסיני תיקנים. גם אתרים בהם המין משגשג לא חסינים מתגובת המין להתחממות וכבר עכשיו ההתמודדות עם המין הזה הופכת להיות קשה יותר משנה לשנה.
אין ספק שברמה הגלובלית כל הפתרונות הקיימים; המשלבים מניעה והדברה, לא יעמדו בקצב ההתפשטות וההסתגלות של המין הזה, זאת כל עוד תימשך ההתחממות הגלובלית שגם על טיבה אנו לא מצליחים לעמוד עד היום (אשמת האדם או תופעה מחזורית טבעית או שילוב כלשהו בין כל הגורמים). שגשוג תיקן הבתים מהווה רק דוגמא אחת מני רבות לתוצאות של כישלון הממשק האנושי בניסיון לנהל את בית גידולו במנותק מסביבת החיים הכללית.
הפיתרון לבעיה זו ודומות לה יבוא ככל נראה משילוב פתרונות (מקומיים וגלובליים) במטרה לצמצם את התפשטות לסף נסבל. מי שחושב שניתן להכחיד את היצור טועה בגדול, כי בדומה לאדם התיקן הוא יצור שורד אך בשונה ממנו סביר שהוא ישרוד כאן אחרינו.