תיקנחול מצרי Polyphaga aegyptiaca

תִּיקָנִים הם לא מהחרקים שרוב בני האדם מתלהבים בנוכחותם, ובתרבויות שונות הם נחשבים בזויים בשל תדמית שלילית שדבקה בחלקם. סידרת הַתִּיקָנאִים Blattodea¹ מונה כ־4600 מינים (מעריכים שמספרם כפול). מכל המינים המוכרים, פחות מאחוז אחד נחשבים למזיקים ורק כתריסר נחשבים מלווי אדם, אותם 'ג'וּקים' שאנו פוגשים בבתים או באזורים אורבניים ואשר חלקם (בישראל 5-4 מינים) נחשבים למטרד אמיתי ולעיתים נושאי גורמי מחלות.

תיקנים נחשבים לקבוצת חרקים עתיקה שלא השתנתה כמעט מראשית הופעתה בעדויות מאובנים. אבות התיקנים הופיעו לפני כ־300 מיליוני שנים, והגיעו לשיא בתקופת הקרבון העליון, אף שמאז חלה ירידה בעושר המינים. הם נפוצים ברוב האזורים הגיאוגרפים²; בעיקר בטרופיים. תיקנים מצויים במגוון עשיר של נישות אקולוגיות; למשל: על הקרקע בתוך שכבות צמחיה נרקבת, בתת־הקרקע, תחת ובתוך גזעי עצים, בחופי הים על חומרי סחף אורגניים, על פרחים, בעשביות, בחופות עצים גבוהים, במערות ומחילות, בתוך קיני נמלים, צרעות וטרמיטים ובבתי גידול מוצפים.

אותם מלווי אדם אינם מייצגים את אורח החיים של הרוב המכריע של התיקנים, שמהווים קבוצה מגוונת מאוד מבחינה ביולוגית ואקולוגית. לתיקנים חשיבות אקולוגית עצומה בהיותם מפרקים וממחזרים (בעזרת סימביונטים), המאפשרים להחזיר לקרקע, דרך ההפרשות, חומרי מזון ומינרלים הדרושים לאורגניזמים אחרים. הם בעצמם מהוון מזון עשיר בחלבונים ומינרלים למגוון עצום של בעלי־חיים.

התיקנאים (לא כולל הטרמיטים) נחלקים לכשמונה משפחות, אחת מהן היא משפחת התִּיקָנְחוֹלִיִּים Corydiidae³. זו משפחה קטנה יחסית הכוללת 39 סוגים ו־215 מינים (בישראל 8-7 מינים). היא נחשבת לאחת העתיקות והפחות מפותחות מבין התיקנאים.

תיקנחוליים שונים מאוד מהתיקנים המוכרים לנו ממשכנות האדם ומרוב התיקנים האחרים חובבי הלחות. עיקר המינים הם חובבי יובש – קסרופילים Xerophile המוכרים ממדבריות צפון אפריקה ומדבריות דרום מרכז אסיה. מעטים מתקיימים באזורים יובשניים לא מדבריים, כולל בחורשים (הודו), יערות ממוזגים (אסיה) ויערות טרופיים (אוסטרליה).

תיקנחוליים חיים בשכבת הקרקע העליונה; בתוך נשורת אורגנית או בקרקע קלה בה ניתן להתחפר בקלות. התחפרות בקרקע היא ככל הנראה התאמה התנהגותית לחיים בחום ויובש. בתת־הקרקע הטמפרטורה מתונה ואחידה יותר מרבית שעות היום. גם מבנה הגוף מותאם לחיים בתת־הקרקע; החזה הקדמי חופה מעל הראש ויוצר חזית מפלסת המאפשרת התקדמות יעילה בתוך הקרקע, הרגליים המשופעות בזיפים מותאמות להתחפרות ותנועה בתוך הקרקע. כמרבית התיקנים הם חובבי אפלה, נמנעים מאור ופעילים בעיקר בלילה.

תיקנחוליים מתאפיינים בדו־פרצופיות מינית, כאשר הזכר והנקבה נראים שונים מאוד. הזכרים (18-32 מ"מ) מכונפים וגופם פחוס (מותאם להתחפרות). הם מעופפים טובים ולעיתים נמשכים לאור (מעיד על שימוש באור כוכבים / ירח לניווט בלילה). הנקבות גדולות במקצת מהזכרים (34-25 מ"מ); על הרוב חסרות כנפיים, הגוף עגלגל וקמור ומותאם להתחפרות. אחת הסברות לתופעה בה רק זכרים מכונפים טוענת שאובדן כנפיים מאפשר לנקבות להקצות יותר משאבים לטובת ייצור ביצים בעוד שלזכרים מכונפים סיכוי גדול יותר למצוא נקבות בבתי גידול הרחוקים מאתר גידולם ובכך להימנע מנקבות אחיות או בעלות קירבה גנטית גבוהה מידי.

האדם הוא יצור נייד מאוד ומספק לתיקנים, חינם אין כסף, אמצעי הפצה מצויינים וכל כלי תחבורה לגיטימי וקביל מבחינתם. חלק מהתיקנים מלווי האדם, כדוגמת התיקן האמריקאי שמקורו בכלל מאפריקה, הגיעו ליבשות חדשות כטרמפיסטים. היום הם עושים זאת גם בטיסות ישירות או עדיין בכלי שיט וגם על גבי תחבורה קונבנציונלית כמו משאיות סחורה או רכבות או אפילו בכבודות של נוסעים תמימים. ראו בהרחבה ברשומה: הנוסע המתמיד – שמות, תיקנים ומסעות.
היכולת של מינים אחדים לשרוד עד שבועות מספר ללא מזון (בתנאי שיש מים) או לנצל מקורות מזון מוגבלים ביותר מאפשרת לשרוד כטרמפיסטים, גם בתנאים קשים יחסית ואם לא קר מידי, ולהגיע חיים לבית גידול חדש, אולי מבטיח.

אחד המינים הנפוצים והמוכרים מבין התיקנחוליים הוא תִּיקַנְחוֹל מִצְרִי Polyphaga aegyptiaca. הסוג Polyphaga מונה 5 מינים, מרביתם מצויים במרכז ומזרח אסיה. תיקנחול מצרי הוא הנציג היחידי בסוג המצוי בישראל. תואר לראשונה על ידי 1758 Linnaeus (תחת השם Blatta aegyptiaca), מפרט שנאסף כנראה במצרים ומכאן שם המין המדעי. תפוצתו העולמית רחבה למדי והוא מוכר מבתי גידול מדבריים או יובשניים: צפון אפריקה, ערב, המזרח התיכון, דרום אירופה והקווקז. משם תפוצתו משתרעת דרך אירן, אגן הים הכספי ועד לטורקמניסטן. בישראל מצוי בעיקר באזור הים־תיכוני; בבתי גידול יובשניים, בהרים ושפלת החוף.

תיקנחול מצרי נחשב ליצור troglophile (חובב מערות, החי גם מחוץ להן) הפעיל בשכבת הקרקע שבתחתית המערה ומכאן גם הכינוי 'תיקן מערות'. ניתן למצוא אותו גם בכוכים חשוכים ובחללים אפלים תחת אבנים גדולות. הוא אינו מוגבל רק לחללים אפלוליים ומצוי גם בקרקעות קלות (חול, חמרה) ובפסולת צמחית הנאגרת מתחת שיחים ולמרגלות סלעים וצוקים. קיימים דיווחים על נוכחות במחילות מכרסמים (גרביל ענק Rhombomys opimus טורקמניסטן).

זהו המין הכי אורבני מבין כל התיקנחוליים (בישראל נפוץ למדי בערי שפלת החוף). במרחבים אורבניים הוא מוצא מסתור בכל מחסה המזמן תנאי חשיכה, יובש ומצע נוח להתחפרות. למשל: סדקים אפלים בגדרות אבן, מסלעות נוי, נשורת עלים בגינות נוי וקרקעות קלות בחצרות. דיווחים מהמחצית הראשונה של המאה הקודמת עולה שבעירק, הקווקז וברית המועצות, מספרים על נוכחות במשכנות אדם. בישראל תיקנחול מצרי לא מדווח כמשתכן קבע במגורי אדם, אך יש ופרטים חודרים לבתים, בעיקר צמודי קרקע, בפרט הזכרים, ככל הנראה עקב המשיכה לאור מלאכותי.

תיקנים מטילים ביצים בדרך אופיינית, שנתנה להם את שמם. הנקבה מפרישה חומרים חלבוניים היוצרים תיק oothecae שבו מסודרות הביצים בשתי שורות. צורת התיק ייחודית לכל מין. לתיקנחול מצרי תיק ביצים גדול יחסית (12~ מ"מ), עם שִׁדְרִית keel משוננת. התיק מכיל 13-7 ביצים ונישא על ידי הנקבה זמן מה עד הטמנתו בעומק של מספר סנטימטרים בקרקע⁴. מועד גיחת הזחלים (נימפות) תלוי בתנאים הסביבתיים; עשויים לעבור מספר חודשים ואפילו יותר משנה עד לגיחה. תיקנים מתפתחים בדרך של גלגול חסר; הזחלים דומים לבוגרים אלא שבתחילה הם חסרי כנפיים וצבעם בהיר, נוטה לחום. עם כל התנשלות הם מתכהים ומשחירים ואצל הזכרים הולכים ומופיעים ניצני כנפיים. משך הגלגול תלוי בזמינות המזון ובטמפרטורת ההתפתחות.

הביולוגיה והאקולוגיה של תיקנחול מצרי נחקרו בעולם רק במעט וחלק מהמידע מגיע דווקא ממגדלים חובבים. זמן ההתפתחות של זחל עד לבוגר עשוי לקחת יותר משנה אבל לרוב מדובר במספר חודשים. בשבי נקבות בוגרות חיות כשנה – שנה וחצי ומסוגלות להטיל עד עשרות בודדות של תיקים. הנקבות אוגרות זרע לזמן ממושך, מה שמאפשר הטלת תיקי ביצים פוריות גם זמן רב לאחר מפגש עם זכרים. זכרים בוגרים חיים הרבה פחות ונראה שהם מתים זמן קצר לאחר ההזדווגות. תיקנחול מצרי אינו חרק חברתי⁵ אבל יש ומוצאים (במערות וכדומה) קהילות קטנות המונות מספר זכרים, נקבות וצאצאים.

הספרות לא מספקת מידע ברור על מחזור החיים בטבע. בהסתמך על תמונות ברשת, נראה שעיקר הפעילות של הבוגרים היא מהאביב ועד הסתיו (אפריל-נובמבר). בודנהיימר (1935) מציין שבוגרים מופיעים באפריל-מאי. אין מהנמנע שבאזורים חמים ניתן למצוא בוגרים כל השנה. בוגרים ונימפות בדרגות גיל שונות נראים לעיתים יחד, אך לא ברור האם דרגות צעירות עוברות את החורף ומתבגרות בעונה שאחרי והאם באזורי תפוצה קרים מתקיימת חריפה גם בדרגת הביצה (מניסיון גידול כושל אצלי הגיחו נימפות בתחילת מאי מתיקי ביצים שהוטלו בסתיו).

תיקנחול מצרי נחשב לאוכל־כל הניזון מחומר אורגני המצוי בקרקע. מכאן שם הסוג המדעי Polyphaga: Poly=הרבה; phaga (phagein)=לאכול ובהקשר הזה; אוכל־כל.

הגמישות האקולוגית והיכולת להיזון על מגוון חומרים אורגניים, מאפשרת לתיקנחול מצרי לשגשג גם באזורים דלילים במזון, כמו אזורים מדבריים ומנגד גם באזורים אורבניים; שם המגוון הגסטרונומי עשיר בהרבה. הוא אינו שותה והנוזלים מתקבלים מהמזון.

תיקנחול מצרי אינו נחשב למין בעל חשיבות כלכלית (אינו מזיק חקלאי) או בעל חשיבות רפואית משמעותית. מחקר שנעשה באירן, 2009 Vazirianzadeh, הראה נוכחות של פתוגנים מעוררי מחלות על גופו ובצואה. עם זאת, מאחר והמין אינו שוכן קבע בבתים כמו תיקן הבתים או תיקן גרמני (הלחות בבתים אינה מתאימה לו), והסבירות שלו למגע עם מזון של בני האדם נמוכה יחסית למינים מזיקים, הרי נראה שבאזורים בהם מתקיימים תנאים סניטריים סבירים ואכסנת המזון במחסנים תקינה, הסכנה מחרק זה אינה משמעותית.

תיקנחול מצרי מהווה דוגמא קלאסית לבעל חיים המותאם לחיים תת־קרקעיים או לחיי מערות, שהסתגל למקומות חיות אורבניים ומצליח לשרוד בהם בהצלחה רבה. ניזקו לאדם שולי, אם בכלל, אבל תרומתו למארג האקולוגי רבה, וזו חשובה גם באזורים אורבניים, שם פסולת אורגנית בקרקע לא תמיד זוכה לפירוק נאות. בשל אורח חייו התת־קרקעי לא רואים אותו הרבה אלא אם נחשפים אליו בלילה או ליד תאורה מלאכותית. מין זה חביב על מגדלים כחרק מחמד בשל היותו נוח יחסית לגידול והוא יכול לשמש כמודל יפה ללימוד על חרקים והתאמה לבית גידול עבור תלמידים בכל הגילאים.

תודה לאורן אוסטר על התמונה.

1. סדרת התיקנאים Blattodea לאחר הרביזיה של 2007 Beccaloni כוללת את תת־הסידרה תיקנים ותת־הסדרה טרמיטים (יש המסווגים את הטרמיטים כטקסון Termitoidae (ממוקם בין על־משפחה למשפחה) בעל-משפחה Blattoidea.

2. למעט באזורים קרים. התיקנחול Eupolyphaga everestiana הוא דוגמא לחריג. נאסף בשנת 1922 בנפאל על האֶווֶרֶסְט בגובה 5630 מטרים.

3. שם המשפחה המדעי עבר עדכון (2007) ל- Corydiidae מהשם הישן Polyphagidae.

4. יתכן וזו התנהגות שנועדה להתחמק מחרקים פרזיטואידים התוקפים ביצים. הסוג Exhyalanthrax ממשפחת הבומביליים מוכר כתוקף תיקי ביצים של תקנחוליים.

5. תיקנים אינם חברתיים באופן דומה לקרוביהם הטרמיטים. אולם נמצא שבמינים אחדים (למשל בתיקן גרמני ותיקן אמריקאי) חיים בקהילה מגדילים את הסיכוי של הפרט לשרוד. במינים אלו נמצא מבנה חברתי מורכב יחסית הכולל: שימוש במחסה משותף, תלות חברתית, העברת מידע והכרת קרובים. הסוג Cryptocercus נחשב לטקסון מפתח בהבנת הקשר בין תיקנים לטרמיטים, בהיות בני הסוג תת־חברתיים, ניזונים על עץ נרקב וחולקים עם חלק מהטרמיטים הפרימיטיביים אותם סימביונטים מפרקי תאית. מינים כאלו מהווים מודל למחקרים העוסקים באבולוציה של חרקים חברתיים.