חרקים, עכבישים ופרוקי רגליים בישראל. מאות מאמרים בנושאי טבע, אקולוגיה, ביולוגיה ויחסי אדם-חרקים. הפעלות ומשחקים לילדים,
חרקים, עכבישים ופרוקי רגליים בישראל. מאות מאמרים בנושאי טבע, אקולוגיה, ביולוגיה ויחסי אדם-חרקים. הפעלות ומשחקים לילדים,
חרקים, עכבישים ופרוקי רגליים בישראל. מאות מאמרים בנושאי טבע, אקולוגיה, ביולוגיה ויחסי אדם-חרקים. הפעלות ומשחקים לילדים,
אנטומיית הפה בבעלי־חיים קשורה הדוקות להתנהגות והרגלי אכילה. במהלך האבולוציה התפתחו איברי הפה למגוון עשיר של צורות ותפקודים. הרשומה בוחנת את איברי הפה בסוג רבנדל כמודל לתבנית של אנטומיית הפה בטורף חסר־חוליות המותאם היטב לסביבתו וכמודל לתבנית איברי הפה בנדלים בכלל.
רכנף אדום-שחור הוא אחד הבולטים בפשפשי האביב, הן בשל צבעיו המנוגדים והן בשל תפוצתו הרחבה. שילוב צבעי אדום שחור האופייני להרבה חרקים רעילים אינו מסגיר את העובדה שפשפש זה (ככל הידוע) אינו רעיל כלל. ואם כך הרי שמדובר פה בחקיינות קלאסית מהטיפוס הבייטסיאני בה המודל מסוכן אבל החקיין לא.
תקופת המעבר בין האביב לקיץ מתבטאת בשינויים קיצוניים בנוף הצומח. בתקופה זו רבים מצמחי האביב מתייבשים ובולט בפריחתו חבלבל השיח, המהווה מוקד משיכה לחרקים. יש המספקים שירותי האבקה ואחרים לוקחים צוף ללא תמורה. לצד כל אלו ממתינים הטורפים לרגע הנכון, כדי להינות משפע המזון על דוכן החבלבל.
השם המדעי הוא השפיץ של כל הידע התומך במה שמייצג השם, כולל היחסיים האבולוציוניים עם מינים אחרים, קרובים ורחוקים. רשומה זו תעסוק באספקטים נבחרים של השם המדעי, כיצד הוא שזור בתוך מערך המיון ההיררכי, כיצד הוא בנוי, איך נותנים אותו ומי, ואיך כל זה משתלב בשפה העברית.
ללא הטקסונומיה לא ניתן להתחיל שום מחקר מדעי רציני העוסק בבעלי חיים וצמחים. אבן היסוד של כל מחקר ביולוגי ראוי לשמו היא זיהוי חד-משמעי של נושא או מושא המחקר. הטקסונומיה הביולוגית היא לשון בינלאומית המסייעת להבין את המגוון הביולוגי על ידי ארגון ומיון של עולם הטבע ליחידות ברורות וקבוצות בעלות מכנה משותף.
עצי השיטים מהווים משאב נדיר במדבר הקיצוני של בקעת הערבה וים-המלח ובחלקים נרחבים מהנגב. הם משאב אקולוגי יציב (המצוי בסכנה) – איים ירוקים, המושכים מינים רבים של בעלי-חיים המוצאים בהן אכסניה קורצת; צל, מזון, מחסה ואתר רבייה. ללא השיטים, רבים בהם פרוקי רגליים יחודיים, יעלמו מנוף ארצנו.
הם מוכרים לרבים כעכבישים ביתיים המעדיפים פינות שקטות וחשוכות. אף שהם נפוצים בשטחים הפתוחים, הגמישות האקולוגית מאפשרת למרעידנים לנצל סביבות חיים מלאכותיות שאנו יוצרים סביבנו כמו: מקלטים, מחסנים, גרוטאות או כל מחסה שיספק תנאים יציבים של אפלוליות ומעט קרירות.
אחת מהנמלים הנפוצות בבית הגידול החולי היא נמלת-קציר חולית. מין ממוצא מדברי, המצוי בישראל בחוליות החוף ואזורי הלס של הנגב ומדבר יהודה. במין זה יש רבגוניות בגודל הפועלות; הקטנות מתפקדות בתוך הקן, הבינוניות והגדולות מלקטות מזון ושומרות על הקן וכולן יחד מקיימות קהילה חברתית מרתקת.
יש חרקים שדרוש הרבה מזל כדי לצפות בהם. לא בגלל שהם קטנים במיוחד או נדירים דווקא או המצויים רק באתרים ספורים, אלא משום שמשך הופעתם בטבע קצר יחסית, צפיפות אוכלוסייתם קטנה והתנהגותם חששנית וחמקנית. הנה סיפור על מפגש עם אחד הנדירים והיפים הללו, מהגדולים שבזבובי ישראל.
מה אוכלים עכבישים? לכאורה שאלה טריוויאלית, אם מסתפקים בסקירת הספרות הקלאסית סביר שזו התשובה המתקבלת; "עכבישים ניזונים מהחי ומגוון המזון כולל חסרי־חוליות שונים ואפילו חולייתנים קטנים". אולם התשובה אינה תמיד טריוויאלית; על כך ועל תזונת עכבישים בכלל תוכלו לקרוא ברשומה זו.
אם באביב אתם חוזים בעכביש האוחז בכדור, אתם רואים היטב. אלא שזה לא כדור, אלא פקעת ביצים כדורית שנושאת האם המסורה בכל אשר תלך. לא קלים חייה של אמא ענבלנית הדוגאת לצאצאיה גם במחיר מותה שלה לאחר שלא אכלה שבועות רבים עד שיהיו מוכנים ללכת לדרכם העצמאית.
השם רפרף נגזר מדרכם של בני משפחת הרפרפיים למצוץ צוף פרחים בעודם מרפרפים באוויר. רובם פעילים בלילה או דמדומים. יוצא דופן באזורנו הוא רפרף הַדְּבֵקָה בהיותו אחד הבודדים המשלב פעילות יום וערביים. יכולות התעופה המרשימות של הרפרף טמונה בהתאמות מורפולוגיות ופיזיולוגיות יחודיות ועל כך ברשומה.