רשומות: תִּיקָנָאִים וגְּמַלֵּי־הַשְׁלֹמֹה

גמלי־שלמה כמודל מדגים להשפעת גירוי סביבתי על צבעי גוף. צבעוניות של בעל־חיים היא תופעה מרתקת לכשעצמה ובמיוחד כשמדובר במספר מופעים של צבעי גוף באותו המין. הרשומה סוקרת את תופעת הפולימורפיות בצבעי הסוואה בשני מינים של גמלי־שלמה, במטרה להציגה לצד חלק מהסוגיות והבעיות הקשורות בה.

תיקנים מלווי אדם מתקיימים לצידנו בכל מקום, עוד משחר ההיסטוריה, אולם ההיסטוריה של הקשר זוכה לתשומת לב ציבורית מועטה. מהיכן הגיעו? כיצד הפכו למינים גלובליים? רשומה זו בוחנת 3 מינים של תיקנים המייצגים מינים מלווי אדם, בניסיון להמחיש דרכם יחסי גומלין בין תהליכים היסטוריים והפצה.

לרוב גמלי־השלמה אוזן פונקציונלית אחת, הממוקמת בגחון החזה האחורי, בין הרגליים. מערכת השמיעה שלהם ייחודית אנטומית. היא רגישה רק לאולטרסאונד. מיקום האוזן בגחון החזה ייחודי בחרקים ומעלה שאלות: מדוע דווקא שם? ומה השימוש שהם עושים באוזן?

גמלי־שלמה 'נוקטים' במספר מנגנוני הגנה מטריפה. [1] הסוואה. [2] בריחה רגלית או בתעופה. [3] ביצוע מצג הרתעה או/ו גילוי תוקפנות. מצג הרתעה של גמלי־שלמה הוא דרמטי, לעיתים צבעוני וקשה להתעלם ממנו. מצג ההרתעה הוא בלוף כי גמלי־שלמה אינם ארסיים. אם כך כיצד הבלוף הזה עובד?

גמלי־שלמה מסויימים נושאים על הראש נזר מוזר או שלוחות אחרות המקנות להם מראה חייזרי. שלוחות קודקודיות מוצאים במספר קטן משפחות ולכן מניחים שמדובר באבולוציה מתכנסת מתוך לחצי ברירה דומים. מכאן עולה השאלה מה הן אותן שלוחות, איזו מטרה הן משרתות וכיצד הן עושות את זה?

תיקנים היא מהקבוצות העתיקות ביותר של חרקים מכונפים הקיימת עד היום. ההצלחה שלה מעוגנת בעיקר בעובדה שרוב חבריה ניזונים ממגוון אינסופי של מזונות אורגניים. הסתגלות המאפשרת ניצול מגוון גדול של בתי גידול. מקצת מהמינים הסתגלו לחיים בצמידות לאדם ועל אחד מהם, תיקן הבתים, תוכלו לקרוא ברשומה.

נמלים וטרמיטים הן קבוצות החרקים העשויות לבלבל. שתיהן חיות במושבות חברתיות ומינים רבים מצויים בקרבת האדם או חולקים איתו מגורים. נמלים וטרמיטים משתייכים לשתי קבוצות טקסונומיות שונות ומרוחקות משפחתית. למרות הדמיון לכאורה בין חברי הקבוצות, מבט קרוב מגלה הבדלים מורפולוגים ניכרים.