רשומות: חַגְבָאִים ומַקְּלוֹנָאִים

חרוטן קוני הוא חגב קטן הנפוץ ברוב אזורי הארץ, למעט מדבר קיצוני, בבתי גידול עשבוניים או בשיחים צפופים. בחרוטן קוני מוצאים דו-פרצופיות זוויגית מובהקת כאשר הנקבה גדולה והזכר קטן משמעותית. הוא גם יכול להתאים את צבעי גופו לצבעי הסביבה כתוצאה משינויים עונתיים.

הסוג עפרן מדגים תופעה מעניינת המכונה צבעוניות מתפרצת. צבע מתפרץ הוא צבע הנחשף בעת תנועת בעל החיים, אבל נסתר כאשר בעל־החיים דומם או מסתתר. מוצאים אותו בין השאר בכנפיים אחוריות של חגבים מסוימים ועשים שונים. ההנחה המקובלת שצבעים אלה משמשים לבלבול טורפים.

אם פגשתם על דרך עפר חגבים קטנים המקפצים בשוליים, סביר שראיתם את אחד ממיני הסוג דרכן. חגבים חובבי שמש הפעילים על קרקעות חשופות שניתן לראות ברוב אזורי הארץ למעט החבל המדברי. אף שלכאורה הם חשופים לעייני כל, יש באמתחתם מספר הגנות שונות שנועדו להתמודד כנגד טורפים.

חגבים מהווים רכיב משמעותי במערכות אקולוגיות יבשתיות. כקבוצה הם בולטים בשדה ופעמים ניתן לצפות בהם ובהתנהגותם. אחד המינים הללו הוא גּוֹבַי מִצְרִי. רשומה זו מספקת סקירה אטימולוגית, ביולוגית ואקולוגית ראשונית על הגדול בחגבי ישראל שניכר ביופיו דווקא בדרגות הזחל.

ישראל לא משופעת בחרקי ענק וכאשר פוגשים כאלה, מרתק לצפות ב'מפלצות העל' הללו מהלכות בהדרת מלכים כאילו אומרות "מי יכול עלי". אחדים מהגדולים הללו הם חרגולי ענק הנכללים בסוג סגא. בישראל 4 מיני סגא, שניים מהם נפוצים למדי. אף ולמרות גודלם הם נראים לעיתים רחוקות. על כך בסקירת הסוג בישראל.