רשומה ארוכה – מומלץ לעיון וקריאה על גבי מסך מחשב
רשומה זו היא חלק ג' בסדרת רשומות המציגות את משפחות הזבובאים בישראל ומוקדשת לדר' אמנון פרידברג ז"ל, מומחה עולמי לזבובים וחוקר במוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט, אונ' תל־אביב. הסקירה מתפרשת על חמישה חלקים המפורסמים כרשומות נפרדות. חלק ג' מציג את קבוצת המשפחות הראשונה של קבוצת קִצְרֵּי־המָחוֹשׁ Brachycera. חלק א' מהווה סקירת מבוא קצרה על הזבובאים כקבוצה טקסונומית; בדגש ביולוגי, אקולוגי וטקסונומי. אם הגעתם ישירות לעמוד זה, מומלץ להתחיל עם חלק א'. חלק ב' מציג את קבוצת המשפחות המכונסת תחת השם אֲרֻכֵּי־המָחוֹשׁ Nematocera. חלקים ד'-ה' עוסקים בזבובים העילאיים של קבוצת קִצְרֵּי־הַמָחוֹשׁ, המאגדת את מרבית משפחות הזבובאים.
משפחות הזבובאים של ישראל מוצגות בסדר א'-ב' על פי השיוך העל־משפחתי (Superfamily) המקובל לזמן פרסום הרשומה. עבור כל משפחה ניתנים: שם מדעי, שם עברי רשמי (במידה וקיים) ובנוסף ניתן הסבר על משמעות השמות המדעי והעברי (גִּיזְרוֹן + הֶקְשֵׁר, אם ידועים), מספר המינים המוכרים מישראל (על פי הספרות) וסקירה קצרצרה בהיבט ביולוגי ואקולוגי כלל עולמי.
קִצְרֵּי־מָחוֹשׁ Brachycera – זבובאים עִילָּאִיִּים Higher Diptera
בדומה לארוכי־המחוש ('זבובאים ירודים' Lower Diptera –) המהווים קבוצה 'לא טִבְעִית' (פָּרָפִילֵטִית), גם בקבוצת קצרי־המחוש ('זבובאים עילאיים' –Diptera Higher) – אף לכשעצמה נתפסת כקבוצה טבעית (מונופילטית) – היחסים הבין משפחתיים בתוכה רחוקים מלהיות מוסכמים ואסכולות מחקר שונות רואות בחלק מהמשפחות קבוצות פרפילטיות. יהיה שיוך המשפחות אשר יהיה. קבוצת קצרי־המחוש כוללת את מרבית המינים של הזבובאים; כ־123 משפחות בכל העולם ומעל 100,000 מינים מתוארים. זו קבוצה מגוונת מאוד; הן מורפולוגית והן באורחות החיים. מרבית המינים מתפתחים בסביבות יבשתיות אולם ישנם מינים המתפתחים בסביבות אקווטיות מגוונות ובבוץ. המחושים קצרים יחסית – רואים 3 פרקים; כאשר האחרון (פרק השׁוֹטוֹן flagellum) ארוך יחסית. בזבובים ירודים יש וניכרות בשוטון (בהגדלה יתרה) עקבות פרקי משנה שהתאחו. במרבית הזבובים; ברוב ישרי התפר ובכל עגולי התפר, כל פרקי השוטון התאחו לפרק אחד מאורך. בקצה השוטון מצוי (לא תמיד) תוספתן (לעיתים פרוק), או לחילופין, פרק השוטון הראשון נושא זיף (לעיתים פרוק). בזבובים עילאיים (Muscomorpha) השוטון נושא זיף נוקשה (לעיתים מנוצה).
קבוצת קצרי־המחוש נחלקת (בחלוקה שימושית מסורתית) לשתי קבוצות פרפילטיות: יְשַּׁרְי תֶּפֶר Orthorrhapha (זבובים יְרוּדִים – Lower Brachycera) ועֲגוּלְּי תֶּפֶר (זבובים עִילָּאִיִּים Higher Brachycera –). המונח תֶּפֶר מתייחס לקו חולשה מובנה במעטפת הגולם או בחביונה. השמות העבריים של הקבוצות הללו נגזרו מהאופן בו הבוגר מגיח מהגולם או מהחביונה. בישרי תפר הבוגר מגיח לאחר שהגולם נפרץ לאורך תפר אורכי (צורת T). בעגולי התפר הבוגר מגיח לאחר שהחביונה נפרצת בתפר טבעתי המצוי סמוך לקצה הקדמי.
בהכללה, קבוצת עגולי התפר נחלקת לשתיים: 'חֲסֵרֵי תֶּפֶר' (קבוצה פּולִיפִֿילֵטִית) ו'בַּעֲלֵי תֶּפֶר' (כאן המונח תפר מתייחס לתכונה מורפולוגית בזבוב הבוגר). בחסרי התפר הבוגר פורץ את החביונה על ידי דחיקת הגוף וגפי הפה קדימה. בעלי תפר (קבוצה הנחשבת מפותחת יותר) מנפחים ב'מצחם' שלפוחית גדולה הפורצת בלחץ את החביונה. לאחר הגיחה השלפוחית מתכווצת לתוך הראש ובקודקוד ראש הבוגר (מעל המחושים) נותר 'תֶּפֶר' (ptilinal suture) בצורת פרסה – שאינו קיים בחסרי תפר.
בזחלי זבובים קיימת נטייה אבולוציונית לצמצום שלד הראש עד להעלמותו. בזחלים של זבובים ירודים קופסת הראש אינה מושלמת, לעיתים קרובות הראש יכול להתכנס לתוך הגוף והלסתות נושכות זו כנגד זו במישור האנכי. זחלים של זבובים עילאיים (עגולי התפר) חסרים לגמרי את קופסת הראש, גפי הפה דמויות קרסים ולקדמת הגוף צורת חרוט. זחל של זבובאי אשר חסר קופסת ראש וחסר רגליים נקרא רִמָּה. באופן ראשוני לזחלים של קצרי־המחוש 2 זוגות של פתחי נשימה; זוג מצדי החזה הקדמי וזוג בקצה האחורי של הגוף. במינים טפילים או בפָּרָזִיטוֹאִידִים (במיוחד במינים המתפתחים בתוך ריקמה של אורגניזם), קיימת הפחתה במספר פתחי הנשימה ולעתים הם חסרים והנשימה מתבצעת בדיפוזיה דרך הקוטיקולה הדקיקה. במהלך התפתחותם הזחלים מתנשלים 8-5 פעמים (3 התנשלויות בזחלים של זבובים עילאיים). הגולם הוא מסוג גוֹלֶם חָנוּט (האיברים החיצוניים נראים וצמודים לדופן הגולם). זבובים עילאיים (וגם הַאֶסְטְרַטְיוֹנִיִּים) מתגלמים בתוך עור הדרגה האחרונה (הגולם מוסתר). בזבובים עילאיים מעטפת הגולם נראית כקפסולה חלקה (בתוכה מצוי הגולם מטיפוס חופשי) – טיפוס כזה מתקרא חֶבְיוֹנָהּ
זבובים יְרוּדִים (Lower Brachycera)
גפי הפה של הבוגרים הן מטיפוס לוקקות־מוצצות ובמינים הניזונים על דם (לרוב הנקבות) הן מותאמות לניקוב עור הגוף במטרה להגיע לכלי הדם. רבים מהבוגרים בקבוצה הם מבקרי פרחים. ישנם לא מעטים הניזונים מטריפת חרקים אחרים או ניזונים על דם חולייתנים. תזונת דם התפתחה בישרי תפר לפחות 3-2 פעמים במהלך האבולוציה
ישרי תפר ORTHORRHAPHA
מִשְׁפַּחַת זְבוּבֵי־הַרֶשֶׁת
[נֶמֶ-סֵטְרִי-נִי-דֶה] Nemestrinidae Griffith & Pidgeon 1832
אטימולוגיה:
משם הסוג: Latreille, 1802Nemestrinus (במקור Nemestrina).
יוונית: nêma = נימי, דקיק
יוונית: stêrinx = תמיכה
ביאור השם המדעי: אף שהאטימולוגיה המתבקשת לשם הסוג רומזת לדגם הרישות הייחודי של הכנפיים, אין בתיאורים המוקדמים של הסוג מידע המצביע שלכך התכוון לָטְרֵיי, שלא סיפק הסבר והקשר לשם. זהו גם שם של אל יער רומאי.
ביאור השם העברי: מהמילים זְבוּב ורֶשֶׁת. מאפיין של הקבוצה – הכנפיים מרושתות בעירוק צפוף ומורכב.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: זְבוּב־רֶשֶׁת.
מספר מינים בישראל: כ־12 (Freidberg 1988). מרבית המינים מצויים בנגב, אזור ים־המלח ומישור החוף.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה, הכוללת כ־350 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזורים טרופיים-יובשניים. זבובים בינוניים עד גדולים 24-9 מ"מ. הזחלים הם פרזיטואידים פנימיים בחגבאים ובחיפושיות ממשפחת הזבליתיים (Scarabaeidae). לקבוצה תפקיד אקולוגי חשוב בוויסות אוכלוסיות החגבאים. הזחלים ניזונים משומן ונוזלי הגוף של המארחים. בתוך גוף החגבים הזחלים נושמים אוויר אטמוספרי דרך צינור נשימה המתחבר לשלד המארח. המארח נשאר בחיים עד לדרגה הרביעית של הטפיל. הזחל חורף בקרקע מחוץ למארח ומתגלם באביב זמן קצר לפני הופעת הבוגר. הבוגרים פעילים ביום באזורים שטופי שמש. הם מתאפיינים בחדק ארוך מאוד המאפשר להיזון מצוף פרחים בזמן ריחוף באוויר. בשל החדק הארוך, חלק מהמינים נחשבים מאביקים חשובים או בלעדיים לפרחים בעלי גביע עמוק.
מִשְׁפַּחַת הַקַט־רֹאשִׁיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Acrocera .
יווניתákros : = שִׂיא, כתר
יוונית: kéras = קֶרֶן
ביאור השם המדעי: מַיֵּיגֶן, 1822 מסביר (גרמנית): Der Name ist aus Akros Scheitel und Keras Horn zusammengeſezt”". השם מתייחס למיקום המחושים בשיא הקודקוד.
ביאור השם העברי: מהמילים קַט ורֹאשׁ. מהפרופורציה של גודל הראש (קטן מאוד, העיניים תופשות כמעט את כל שטח הראש) ביחס לגודל החזה (מפותח).
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: קַט־רֹאשׁ.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־16 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה, הכוללת כ־520 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזורים טרופיים-יובשניים. גודל הבוגרים נע בין 2.5 מ"מ ל־30 מ"מ. הבוגרים חיים זמן קצר מאוד, עד כשבוע. חלקם ניזונים מצוף ואחרים לא ניזונים כלל. נדיר מאוד לראותם והידע על הביולוגיה והאקולוגיה שלהם מועט ביותר. כל המינים הידועים במשפחה מוכרים כתוקפי עכבישים אובליגטוריים.
הביולוגיה של התפתחות הזחלים מורכבת מאוד ומשתנה בהתאם למין של הזבוב והעכביש. ברוב המינים אורח החיים המלא כלל לא ידוע. הנקבות מטילות מאות עד אלפי ביצים. הזחל עובר 4 דרגות התפתחות שונות הן במראה והן באורח החיים. הדרגה הראשונה היא זחל פעיל (planidia) התר אחר מארח מתאים. מרבית המינים שאורח החיים שלהם ידוע, מוכרים כפרזיטואידים פנימיים ויחידאיים. מוכרים גם מקרים של התפתחות של יותר מזחל אחד במארח. מספר המארחים המתועדים כולל לפחות 60 מינים הנמנים על 25 משפחות עכבישים.
רשומות נוספות באתר
חרקים טורפים עכבישים
מִשְׁפַּחַת הַאֲרִי־תּוֹלָעִיִּים
Nagatomi 1977 Vermileonidae [וֵרְמִי-לְאוֹנִי-דֶה]
אטימולוגיה:
משם הסוג: Macquart, 1834Vermileo .
יוונית: vermis = תּוֹלַעַת
יוונית: leo = אֲרִי
ביאור השם המדעי: במקור השם ניתן על ידי ליניאוס כשם מין (Musca vermileo Linnaeus, 1758). ורק מאוחר יותר מַאקָאר הסב אותו לשם סוג.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של אֲרִי (אריה – בשל היות הזחל טורף) + תּוֹלַעַת (בשל המראה של הזחל) – זיקה למשמעות השם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: אֲרִי־תּוֹלָע.
מספר מינים הידועים מישראל: נכון לשנת 2022 המחקר הטקסונומי על המשפחה בישראל לא הסתיים.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה המונה כ־60 מינים מתוארים, לרבים מהם תפוצה מקומית מוגבלת. התפוצה העולמית כוללת בעיקר בתי גידול מדבריים או יובשניים, רובם באזורים האפרוטרופי והפליארקטי. לאורך מערב היבשת האפריקאית (אזור עשיר במינים), ארצות אגן הים־התיכון (מספר מינים), אסיה, צפון־אמריקה והקריביים (האזור הניאוטרופי). זבובאים בגודל קטן עד גדול 18-5 מ"מ.
אחת ממשפחות הזבובאים המרתקות; זחלי ארי־התולע הם טורפים הצדים חרקים בעזרת משפכי ציד הנבנים בקרקע חולית. זו אסטרטגית ציד הדומה לזו של ארינמלים בוני משפכים (אבולוציה מתכנסת). בישראל הבוגרים נפוצים במרחבים אורבניים מוצלים. בניגוד למשפכים הבולטים, את הבוגרים לא קל לראות; הם מופיעים במהלך מספר שבועות בחודשים אפריל – מאי ועד יוני, הם די חששניים וחמקניים ומחפשים מקומות מוצלים, לרוב בקרבת אתרי הגיחה, שם הם יחפשו בן זוג והנקבות יטילו ביצים במצע החולי. הם ניזונים מטל־דבש וצוף.
רשומות נוספות באתר
עושי הגומות
מִשְׁפַּחַת הַטַרְפָנִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Linnaeus, 1758 Asilus.
לטינית ăsīlus = 'זְבוּב סוּסִים'
ביאור השם המדעי: ליניאוס אימץ שם לטיני גנרי עתיק שמקורו בכתבים יווניים עתיקים ומתייחס לזבובים עוקצים / מוצצי דם (בני הקבוצה אינם ניזונים על דם ואינם עוקצים).
ביאור השם העברי: מהמילה טוֹרֵף. מאורח החיים – הבוגרים טורפים חרקים מעופפים.
שם עברי שימושי למרבית הסוגים: טַרְפָן.
שם עברי שימושי לסוג Leptogaster: דַּק־בֶּטֶן (לפי החי והצומח של א"י).
שם עברי שימושי לסוג Laphria: לַפְרִיָּה (לפי החי והצומח של א"י).
שם עברי שימושי לסוג Stichopogon: טְרַפְחוֹל (לפי החי והצומח של א"י).
מספר מינים הידועים מישראל: כ־150 מינים אחת ממשפחות הזבובאים שנחקרו טקסונומית לעומק בישראל.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה המונה מעל 7500 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזורים החמים; הטרופיים והסובטרופיים, אולם יש להם נוכחות גם באזורים יובשניים, הממוזגים והאלפיניים. טווח הגדלים רחב מאוד, החל מ־2 מ"מ ועד 50 מ"מ, ברם אורך גופם של רוב המינים נע בין 20-8 מ"מ.
הבוגרים ניכרים בגוף עשיר מאוד בזיפים (שעיר) ועיניים גדולות מאוד. מינים רבים דומים במבט ראשון לצרעות ולדבורים. כל בני המשפחה; זחלים ובוגרים הם טורפים; הבוגרים ניזונים מנוזלי הגוף של חרקים אחרים (אינם ניזונים על דם ואינם עוקצים למטרת אכילה). בחלק מהמינים הרגליים הקדמיות ו/או האמצעיות התפתחו לרגליים האוחזות בטרף. הבוגרים מגלים זיקה לשטחים פתוחים שם הם צדים חרקים מעופפים, בדרך כלל מעמדה נייחת (על ענף או על סלע או על הקרקע). הביצים מוטלות על צמחים או ישירות בקרקע. הזחלים מתפתחים בקרקע ויש המתפתחים בעצים נרקבים, שם הם טורפים חסרי־חוליות קטנים.
בישראל טרפניים מצויים ברוב בתי הגידול; כולל מדבריים, מיוערים, רכסים גבוהים, חולות החוף ואפילו במרחבים אורבניים. למרבית המינים העדפות ברורות לתנאי בית הגידול וחלקם מופיע רק בעונות מסוימות. לפיכך הם מועמדים טובים לשמש סמנים ביולוגיים, היכולים להעיד על מצבו הביולוגי והאקולוגי של בית הגידול בו הם נמצאים, או דווקא חסרים.
רשומות נוספות באתר
משפחת הטרפניים
הסוג לַפְרִיָה Laphria
אטימולוגיה:
משם הסוג: Linnaeus, 1758Bombylius .
יוונית: bombýlios = חרק מְזַמְזֵם
ביאור השם המדעי: מיוונית עתיקה: bómbos = זִמְזוּם (המאפיין דבורים וצרעות). מהדמיון של חלק מהמינים לדבורים או צרעות.
ביאור השם העברי: מהצליל של השם המדעי.
שם עברי שימושי לסוג Bombylius ובכלל: בּוֹמְבִּיל.
שם עברי שימושי לסוג Exoprosopa: קְצַר־חֵדְק (לפי החי והצומח של א"י).
שם עברי שימושי לסוג Usia: עוּזיִּה (לפי החי והצומח של א"י).
מספר מינים הידועים מישראל: מעל 330 מינים (Freidberg 1988). אחת ממשפחות הזבובאים שנחקרו טקסונומית לעומק בישראל.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה המונה כ־5000 מינים ועוד מאות ויותר ממתינים לתיאור מדעי. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזורים חמים של האזור הפליארקטי ובעיקר באזור האפרוטרופי, אולם יש להם נוכחות באזורים רבים אחרים. טווח הגדלים רחב מאוד, החל מ־1 מ"מ ועד 20 מ"מ. ברבים מהמינים הבוגרים ניכרים בגוף עשיר מאוד בזיפים (שעיר) והעיניים גדולות.
הביולוגיה והאקולוגיה של הקבוצה ידועה ממעט מינים יחסית. הזחלים הם בעיקר טורפים מתמחים של דרגות נייחות כמו: ביצים, זחלים בדרגה האחרונה או גלמים. במינים רבים דרגת הזחל הראשונה אינה ניזונה, ניידת מאוד ומטרתה להגיע למארח, כאשר דרגות הזחל הבאות נייחות וניזונות. במינים התוקפים דבוראים (נמלים, דבורים, צרעות) הנקבה מטילה את הביצים, לעיתים מגובה (מפציצה), תוך ריחוף באוויר בסמוך לפתח של הקן. הזחל הפעיל (בדרגה הראשונה) חודר לקן ומגיע לתא ההתפתחות וניזון ממזון זחל הדבוראי ולעיתים גם טורף אותו. במינים אחרים הזחלים טורפים זחלים ו/או גלמים של ארינמלאים, חיפושיות, זבובאים, פרפראים וביצי חגבאים. מוכרים מינים המתפתחים בתוך פקעות ביצים של עכבישים. מינים רבים מוכרים כספציפיים למארחים ממינים או סוגים מסויימים, ואחרים תוקפים מגוון גדול של מארחים.
הבוגרים ניזונים על צוף ואבקה וחלקם נחשבים מאביקים חשובים. במינים אחרים ידוע שהבוגרים כלל לא ניזונים. הבוגרים נחשבים למעופפים טובים ובמינים רבים הבוגרים מרחפים באוויר מעל פרחים או אתרי ההטלה. מינים רבים דומים לצרעות ודבורים. לבוגרים זיקה למקומות פתוחים ומוארים והם פעילים ביום, בעיקר בשעות החמות.
אטימולוגיה:
משם הסוג: Fabricius, 1794Mydas .
יוונית: midas = מידָאס – דמות מיתולוגית. המלך שהיה הופך כל דבר לזהב, במגע יד.
ביאור השם המדעי: נגזר מפרק הבטן המוזהב של המין Mydas clavatus, מצפון־אמריקה (אשר תואר במקור תחת הסוג Musca, על ידי החוקר הבריטי Dru Drury בשנת 1773).
ביאור השם העברי: מהמילים רַב (גדול) וזְבוּב. מתייחס למימדים של בני המשפחה, שהם זבובים גדולים במיוחד (בטן ארוכה).
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: רַב־זְבוּב.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־8 מינים ב־3 סוגים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה המונה כ־500 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה) ועושר המינים הגדול מצוי בחצי הכדור הדרומי. הם נפוצים בעיקר בשטחים פתוחים, באזורים יובשניים ומדבריים. מוכרים מספר מינים גם מאזורים טרופיים. בחצי הכדור הצפוני הם נפוצים בעיקר באגן הים־התיכון ומרכז אסיה. מרבית המינים גדולים; 35-10 מ"מ, המין Gauromydas heros מדרום־אמריקה נחשב לזבוב הגדול ביותר; אורכו 70-32 מ"מ, הוא מתפתח בקיני נמלים חקלאיות.
מינים רבים נחשבים חקיינים של דבוראים עוקצים, בעיקר של צרעות. הביולוגיה והאקולוגיה של הקבוצה כמעט ולא מוכרות. הזחלים טורפים ולפחות חלקם ניזונים בתת־הקרקע (לפעמים בגזעי עצים נרקבים) מזחלי חיפושיות ממשפחות שונות. הבוגרים דומים לטרפניים. הזכרים ניזונים מצוף ואבקה וחלקם מספקים שרותי האבקה לצמחים. הנקבות לא ניזונות ומסתמכות על המשאבים שנצברו בדרגת הזחל.
מִשְׁפַּחַת הַזְעִירָנִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג:Coquillett, 1893 Mythicomyia .
יוונית: muthikós = מִיתִי, אַגָּדִי
יוונית: myîa = זְבוּב
ביאור השם המדעי: קוּקִיְּת (Coquillett) מפרש את השם אבל לא מספק הֶקְשֵׁר. יתכן וההקשר הוא ליצוּר מיתי (אולי דרקון) – זבובים יפים שחלקם אכן נראים כדרקון בזעיר אנפין.
ביאור השם העברי: מהמילה זָעִיר. מתייחס למימדי הגוף. כל בני המשפחה זעירים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: זְעִירָנִי.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־8 מינים (Evenhuis 2002).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה ממוצא עתיק המונה כ־350 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה) עושר המינים הגדול מצוי באזורים יובשניים ומדבריים. מוכרים מעט מינים מאזורים הטרופיים.
זבובים קטנים מאוד; 5-0.5 מ"מ. הגודל הקטן מקשה למצוא ולחקור אותם ולכן הידע על המשפחה דל מאוד. רק עבור כ־6 מינים מוכר מחזור החיים. אחד המינים נמצא בקן של נמלת עץ, שם הוא ככל הנראה טורף; אם כי הטרף עצמו לא ידוע. מינים אחדים התקבלו מתיקי ביצים של חגבים, אחרים מוכרים כפרזיטואידים של דבורים יחידאיות ומין אחד מוכר מקיני נמלים, ככל הנראה טורף זחלים. הבוגרים נראים באביב על פרחים או במקומות מסתור מוצלים.
רשומות נוספות באתר
Cyrtisiopsis melleus
מִשְׁפַּחַת הַפַּס־בִּטְנִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Latreille, 1807 Scenopinus.
יוונית: skēnḗ = אוֹהֶל
יוונית: poiein = בּוֹנֶה
ביאור השם המדעי: אין בתיאור של לָטְרֵיי הסבר לשם או הקשר למונח 'אוהל'. אבל בתיאור מערך עֵרוּק הכנפיים, מופיע המונח 'משולש שווה שוקיים' (Λ); isocelo trigona. אולי זה ההקשר. הנה איור כנף של המין שתיאר לטריי.
ביאור השם העברי: מהמילים פַּס ובֶּטֶן. מתייחס לפס הבהיר בגחון הבטן האופייני לסוגים אחדים במשפחה.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: פַּס־בֶּטֶן.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־15 מינים (Freidberg 1988). מאכלסים בעיקר בתי גידול יובשניים ומדבריים.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־400 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), עושר המינים הגדול מוכר מהאזור הנארקטי, ככל הנראה משום שהמשפחה נחקרה הרבה פחות באזורים אחרים. זבובים קטנים עד בינוניים 7-2 מ"מ. מאכלסים בתי גידול יובשניים והזחלים מתפתחים בחול, בנשר עלים, בקיני ציפורים, בגזעים נקבוביים, תחת קליפות עצים ועוד.
הבוגרים ניזונים מצוף וכנראה אבקה. הזחלים מטיפוס 'תַּיִל' (גוף גלילי); הם טורפים פעילים וניידים הצדים חסרי־חוליות זעירים, בעיקר אקריות וזחלי חיפושיות. המין Scenopinus fenestralis (אירופה) הוא זבוב סיננתרופי (מלווה אדם) הנמצא לעיתים קרובות בבתים; בחדרים ובעליות גג עשירים באבק וחומר אורגני. הזחלים טורפים, בין השאר, מזיקי בית כמו: זחלי עשים, זחלי חיפושיות וזחלי פרעושים. כאשר בוגר מגיח הוא עף אל האור וכך הם נראים לעיתים קרובות על או לצד חלונות (ומכאן שמם העממי Window flies).
מִשְׁפַּחַת הַחֲדוּדִיִּים
משם הסוג: Latreille, 1796 Thereva .
יוונית: thëreúø = צָד, רוֹדֵף. או, therió = חיית פרא
ביאור השם המדעי: לָטְרֵיי לא מספק הסבר והקשר. אולי מהדמיון החזותי ובגודל הגוף לטַרְפָנִיִּים ומהמחשבה (שרווחה אז) שגם הם טורפים; אולם במשפחה זו הבוגרים אינם טורפים, אף שהזחלים צדים חסרי־חוליות בקרקע.
ביאור השם העברי: מהמילה חַד או חוֹד. מתייחס למורפולוגיה של הבטן, ארוכה ומתחדדת לאחור.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: חֲדוּד.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־30 מינים (Freidberg 1988). רובם מאכלסים אזורים מדבריים, חופי ים ובתי גידול יובשניים בקרקעות קלות.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־1600 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), עושר המינים הגדול מצוי באזורים יובשניים ומדבריים אבל הם מצויים גם באזורים ממוזגים. אלו זבובים קטנים עד בינוניים 15-2.5 מ"מ. רבים מהם מאכלסים בתי גידול יובשניים.
הזחלים, מטיפוס 'תַּיִל' (גוף גלילי), מתפתחים בדרך כלל בקרקע (בישראל, גם בחצרות בתים עם קרקע חולית, במישור החוף). יש מינים המתפתחים תחת קליפות עצים או בחומר אורגני מתפרק ופרי נרקב. הם טורפים חסרי־חוליות קטנים; בעיקר זחלים וגלמים של חיפושיות, זבובאים, עשים וגם תולעים.
הבוגרים דומים לטרפניים. הם פעילי יום ורבים מהם מגלים העדפה לשטחים פתוחים, שם הם נראים על צמחים, אבנים וגזעי עצים. הם ניזונים מצוף, טל־דבש ואבקה. באופן מזדמן הם ניזונים גם מהפרשות נוזליות שנות שמקורן בצמחים או בעלי־חיים.
על־משפחה EMPIDOIDEA
מִשְׁפַּחַת הַיַנְצוּצִיִּים
Latreille 1809 Dolichopodidae [דוֹלִי-כוֹפּוֹ-דִי-דֶה]
אטימולוגיה:
משם הסוג Latreille, 1796Dolichopus .
יוונית: dŏlĭchos = אָרוֹךְ
יוונית: poûs = רֶגֶל
ביאור השם המדעי: לָטְרֵיי לא מספק הקשר. מינים רבים מתאפיינים ברגליים ארוכות.
ביאור השם העברי: הלחם של יַתּוּשׁ + נוֹצֵץ (שמירה על מבנה וצליל המאפיין עוד שמות של משפחות זבובאים). מהמראה של חלק מהמינים הנוצצים בצבעי מתכת מטאליים, בעיקר ירוקים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: יַנְצוּץ.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־110 (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה מאוד המונה כ־7000 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזורים החמים הטרופיים והסובטרופיים אולם יש לה נוכחות גם באזורים הממוזגים וקרים יותר. זבובים קטנים עד בינוניים 9-1 מ"מ, בעלי רגליים ארוכות. רבים מתאפיינים בצבעים מטאליים בוהקים ולאחרים צבעים כהים דהויים לא בולטים.
במרבית המינים הזחלים טורפים ומתפתחים בקרקע לחה / בוצית, נשר עלים, בחומר אורגני נרקב, תחת קליפות ובמחילות בגזעי עצים ועוד. מוכרים מינים המתפתחים במקומות רטובים ובוץ, אך לא בתוך המים וגם מינים המתפתחים בחופים, על קו המים באזור השפל והגאות. הבוגרים נראים במגוון מקומות חיות; בקרבת מים או במקומות לחים, או עשירים בצמחיה. מינים אחדים נפוצים גם במרחבים האורבניים; בפארקים וגינות נוי ואפילו בחצרות בתים.
במרבית המינים הבוגרים הם ציידים הניזונים מחרקים מעופפים קטנים. הצייד נעשה מעמדה נייחת על עלים, ענפים, אבנים, קירות וכדומה. כאשר עובר בקרבתם חרק מעופף הם מיירטים אותו ואוכלים אותו בעמדת הציד. מינים אחרים צדים על גדות בוציות, שם הם מחפשים זחלי חרקים המתפתחים בבוץ. מוכרים גם מינים הניזונים מצוף, כמו הסוג Ortochile הנראה באביב על פרחי מורכבים.
רשומות נוספות באתר
Tachytrechus tessellatus
מִשְׁפַּחַת הַפִּזּוּזִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Linnaeus, 1758Empis .
יוונית: empís = יַתּוּשׁ
ביאור השם המדעי: שם עתיק וגנרי ליתוש / זבובאי. מהדמיון של חלק מהמינים ליתושים – בשל החדק הארוך שיוצרים גפי הפה.
ביאור השם העברי: מהמילה פִּיזּוּז (ריקוד). מהתנהגות החיזור של זכרים מתלהקים (בחלק מהמינים) הנראים כ'רוקדים' באוויר בענן צפוף, במטרה למשוך נקבות.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: פִּזּוּז.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־50 (Freidberg 1988). פרידברג העריך את מספר המינים בפועל בפי 3-2.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה המונה כ־3000 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזור ההולארקטי. אלו זבובים קטנים עד גדולים 15-1 מ"מ. הזחלים טורפים חסרי־חוליות; בעיקר זחלי זבובאים אחרים המתפתחים בקרקע, בחומר אורגני נרקב. מוכרים גם מינים אקווטיים. את הבוגרים ניתן למצוא במגוון בתי גידול, בעיקר העשירים בצמחיה; פתוחים, סגורים (חורשים) או בקרבת מקווי מים. הבוגרים טורפים, בעיקר זבובאים זעירים מעופפים. אחרים משחרים על גזעי עצים או על גדות מקווי מים. במינים רבים הבוגרים מבקרים פרחים עליהם הם ניזונים מצוף ומאבקה כתזונה בלעדית או כתוספת.
בחלק מהמינים מתקיימת התנהגות חיזור מורכבת. בתת־המשפחה Empidinae, לפחות בחלק מהמינים, הנקבות אינן צדות בעצמן ואת החלבון הנדרש להתפתחות הביצים הן משיגות רק מטרף המוגש בהאכלת חיזור (מתנת חתונה nuptial gift) על ידי הזכרים. בשבט Hilarini יש לזכרים בלוטת משי הממוקמת בתפיחה בולטת בפרק הפיסה הראשון של כל רגל קדמית. הזכרים משתמשים במשי כדי לעטוף את הטרף בטרם הגשתו לנקבה. כאשר זכר מגיש מתנת חתונה לנקבה לא תמיד החבילה מכילה טרף בשלמותו, יש זכרים האוכלים חלק מהטרף ומשאירים לנקבה שאריות ויש שמגישים לה חבילה ריקה לגמרי או שבתוכה משהו לא אכיל. זכרים הנושאים מתנות או חלקי מתנות עטופות במשי נראים כנושאים בלונים, ומכאן שמם העממי balloon flies. בשבט Empidini הזכרים חסרים את בלוטת המשי.
אין שם עברי
אטימולוגיה:
משם הסוג:Meigen, 1803 Hybos .
יוונית: hÿbos = גִּיבֶּנֶת
ביאור השם המדעי: מַיֵּיגֶן מסביר (גרמנית): "Der Name Hybos bedeutet Budel, und zielt auf den hochgewölbten Mittelleib". השם מתייחס
לקופסת החזה האמצעי של הבוגרים, הנראית כגיבנת כיפתית – שרירי תעופה מפותחים.
ביאור השם העברי: אין שם עברי רשמי, בעבר נכללו כתת־משפחה בפִּזּוּזִיִּים. אפשר להציע את השם הוֹבִּיטִיִּים (כמחווה להוביטים בספריו המופלאים של טולקין) מתוך הזיקה לגודלם הזעיר ופעלתנותם. שומר, במידה מסויימת, על הצליל של השם המדעי.
מספר מינים הידועים מישראל: אין מידע מאחר והספרות הקיימת מכלילה אותם בתוך הפיזוזיים.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־2000 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזור ההולארקטי. אלו זבובים קטנים עד בינוניים 6-1 מ"מ. הביולוגיה של הזחלים כמעט ולא מוכרת. ממספר מינים ידוע שהזחלים מתפתחים בקרקע, בחומר אורגני נרקב וכדומה ומניחים שהם טורפים חסרי־חוליות קטנים.
במינים רבים הבוגרים טורפים בתעופה חרקים קטנים ובחלק מהמינים הרגליים הקדמיות ו/או האמצעיות התפתחו לרגליים האוחזות בטרף. אחרים משחרים בהליכה על גזעי עצים, עלים או על הקרקע. בתת־המשפחה Ocydromiinae מוכרים מינים הניזונים בלעדית על צוף ואבקה. אינם יוצרים נחילי חיזור, אולם מוכרים מספר מינים היוצרים נחילי ציד. החיזור נעשה על הקרקע או מצע אחר.
על־משפחה STRATIOMYOIDEA
מִשְׁפַּחַת הַאֶסְטְרַטְיוֹנִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Geoffroy, 1762Stratiomys .
יוונית: stratiøtës = חַיָּיל
יוונית: myîa = זְבוּב
ביאור השם המדעי: החוקר הצרפתי רִאוֹמִיר (Réaumur) קרא למינים אחדים במשפחה בשם 'mouches à corselet armé' = 'זבובים עם מָחוֹךְ חָמוּשׁ' (או בקיצור 'זבוב חייל'). ההקשר: מָגִנִּית (scutellum) החזה מצויידת בשני קוצים (במין Stratiomys chamaeleon ששימש טַיְיפּ לסוג). ז'וּפְרַה (Geoffroy), 1762 מסביר ששאל את הרעיון מראומיר והתאים אותו מיוונית ללטינית. פַבְרִיצְיוּס (Fabricius) אימץ שם הסוג וסייע להכרה בשם. תוך זמן קצר נעשה בו שימוש רחב (באותה תקופה) והשם שרד למרות שהיו שחלקו עליו. מקורות אחרים מתייחסים רק, או גם, לדגם הצבעים הניגודי; שחור צהוב, המאפיין מינים שונים במשפחה ומזכיר תבנית צבעים של מדי חיילים האופייניים למאות 18-17. אין להסבר זה תמיכה במאמר של ז'ופרה, אבל סביר שהוא רק מחזק את המקור לשם 'זבוב חייל' שהוא עתיק יחסית.
ביאור השם העברי: מהתלמוד (אִסְטְרַטְיוּט); איש צבא. שומר גם על הצליל של השם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: אֶסְטְרַטְיוֹן.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־40 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־2800 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזורים הניאוטרופיים. זבובאים בגודל קטן עד גדול 25-2 מ"מ. לקבוצה זיקה גבוהה לבתי גידול לחים. במרבית המינים הזחלים מתפתחים בסביבה מימית או בקרקע לחה מאוד. הזחלים ניזונים מרקבובית, אצות או חומר אורגני נרקב שמקורו לרוב בצמחים. יש המתפתחים תחת קליפות עצים, בהפרשות בעלי־חיים או בחומר נרקב ממקור אורגני. הבוגרים ניזונים מצוף וגרגרי אבקה.
במינים רבים לבוגרים צבעים ניגודיים המדמים אותם לדבורים או צרעות – במקרים רבים, במינים אלו, הפרק האחרון של השוטון ארוך במיוחד, מה שמקנה לכל המחוש אורך ומראה של מחוש של דבוראי. לקבוצה חשיבות אקולוגית רבה בשל התזונה של הזחלים המשמשים כמפרקים ראשוניים ושניוניים התורמים ליצירת הרקבובית בקרקע ובהיותם מזון עשיר לציפורים הנוברות בקרקע או לטורפים קטנים אחרים. למין Hermetia illucens ('חייל שחור') שמקורו בדרום אמריקה וכיום בעל תפוצה גלובלית רחבה (גם בישראל), חשיבות כלכלית חיובית
רשומות נוספות באתר
'חייל שחור'
על־משפחה RHAGIONOIDEA
מִשְׁפַּחַת הַרַגְלוֹנִיִּים
Latreille 1892 Rhagionidae [רַגְיוֹ-נִי-דֶה]
משם הסוג:Fabricius, 1775 Rhagio
יוונית: rhăgĭon = עכביש קטן
ביאור השם המדעי: פַבְרִיצְיוּס לא מספק הסבר. מקור עתיק (1819) מציין שהשם rhăgĭon הוא קדום ומתייחס לייצור קטן דמוי עכביש. מדוע פבריציוס השתמש בשם זה עבור זבוב, לא ברור גם למקור. אפשרות נוספת: יתכן והכוונה במקור היא ל־ rhăgos= לנקב, לחדור (מאותו שורש של השם הקודם) ואז יתכן והשם מתייחס לגפי הפה המחודדות והעקיצה הכואבת של מינים מסויימים הנפוצים באירופה.
ביאור השם העברי: מהמילה רֶגֶל. מהמורפולוגיה; למינים רבים רגליים ארוכות (לא תכונה ייחודית למשפחה). וגם שומר במשהו את הצליל של השם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: רַגְלוֹן.
מספר מינים הידועים מישראל: 2 סוגים ו־3 מינים (Freidberg 1988). מוכרים מנחלים זורמים בצפון ישראל.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה המונה כ־800 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). בישראל הסוג Rhagio מוכר מחורשי הגליל. זבובאים בגודל קטן עד גדול 20-2 מ"מ. לקבוצה זיקה גבוהה ללחות, הזחלים מתפתחים בקרקע לחה, בטחבים, בעץ נרקב וכדומה. הזחלים, בדרך כלל, טורפים הניזונים מזחלי חרקים וחסרי־חוליות זעירים. מוכרים מינים בהם הזחלים ניזונים מרקבובית וחומר אורגני נרקב. הבוגרים חובבי צל ונמצאים, בדרך כלל, קרוב לגופי מים. מרבית המינים ניזונים מצוף, אבקה וטל דבש ורבים מגוונים את התפריט בחרקים קטנים. בסוג Symphoromyia מוכרים מינים עוקצים, הניזונים על דם יונקים וחלקם יכולים להוות מטרד משמעותי לחיות משק ובר.
על־משפחה TABANOIDEA
מִשְׁפַּחַת הַאַחְזָנִיִּים
Nowicki 1873 Athericidae [אַטֶרִי-צִי-דֶה]
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Atherix.
יוונית: athérix = מְחוּדָּד
ביאור השם המדעי: במקור פַבְרִיצְיוּס נתן לסוג את השם Anthrax; שהסתבר כתפוס על ידי סוג של בומביל. מַיֵּיגֶן (Meigen) מתקן ל־Atherix ולא מספק הסבר. ניתוח תיאור הסוג (של מייגן ואחרים) מעלה אפשרות שהשם מתייחס לזיף המחוש – ארוך ובולט (דמוי מַלְעָן).
ביאור השם העברי: מהמילה אָחַז. מהתנהגות הזחלים הנאחזים באבנים במים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: אַחְזָן.
מספר מינים הידועים מישראל: מין אחד (Freidberg 1988). מוכר מנחלים זורמים בצפון ישראל.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה מאוד המונה כ־120 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). בישראל הסוג Atherix מוכר מנחלי הגליל העליון. זבובאים בגודל בינוני 10-7 מ"מ. לקבוצה זיקה גבוהה לבתי גידול רטובים. הזחלים מתפתחים במקווי מים, בעיקר נחלים זורמים. הם בעלי רגליים מדומות הנאחזות באבנים וטורפים חסרי־חוליות זעירים, בעיקר חרקים. הבוגרים נראים לרוב על צמחים בסמוך ומעל המים. הביצים מוטלות על ענפים מעל המים והזחלים הבוקעים נופלים לתוכם. במספר מינים בחו"ל מוכרת הטלה קבוצתית; כאשר נקבות מתקבצות במאות ובאלפים, מתות תוך כדי הטלה וכך נוצר גוש דמוי אגס המכיל פגרים של אלפי נקבות וביצים. כל גוש כזה יכול להכיל עשרות אלפי ביצים. הבוגרים ניזונים על צוף אולם מוכרים מינים בהם הנקבות ניזונות על דם חולייתנים; בהם דו־חיים, ציפורים, פרסתנים ובני־אדם.
מִשְׁפַּחַת הַטַבָּנִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Linnaeus, 1758Tabanus .
לטינית: tăbānus = זְבוּב סוּסִים, זְבוּב בָּקָר
ביאור השם המדעי: מלטינית עתיקה. שם גנרי ששימש את הרומאים לתיאור זבובים עוקצים.
ביאור השם העברי: תעתיק של Tabanus.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: טַבָּן.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־35 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה המונה כ־4500 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה והאזורים הארקטיים). עושר המינים הגדול מצוי באזורים החמים הטרופיים והסובטרופיים אולם יש לה נוכחות גם באזורים יובשניים, ממוזגים ואלפיניים. הזחלים מתפתחים במגוון סביבות: רטובות, לחות וארציות יבשות (בקרקע ובנשר עלים). במינים בהם מוכרת תזונת הזחלים, מרביתם טורפים (רכיכות, תולעים וזחלי זבובאים אחרים, כולל בני מינם). מוכרים גם מינים המתפתחים על חומר אורגני מתפרק מהחי והצומח. הבוגרים חובבי חום ומרבית המינים פעילים בשעות היום. הביצים מוטלות על צמחים או אבנים, בדרך כלל בסמוך למקור מים. שני הזוויגים ניזונים גם על צוף ואבקה ומוכרים מינים שהם מאביקים חשובים או בלעדיים של צמחים מסויימים. לדוגמא: הסחלב Disa draconis מדרום אפריקה מואבק על ידי טבנים וזְבוּבֵי־רֶשֶׁת מתמחים בעלי גפי פה ארוכות מאוד.
במרבית המינים הנקבות ניזונות גם על דם, החיוני להתפתחות תקינה של הביצים (הזכרים ניזונים רק מצוף). הנקבות נמשכות לגופים גדולים וכהים הנמצאים בתנועה, בדרך זו הן מאתרות את המארחים שהם חולייתנים ולרוב יונקים גדולים, בהם האדם. בניגוד לעקיצה של יתושים למשל, העקיצה כואבת מאחר והיא יוצרת פציעה מכנית של פני העור והדם הניגר מכלי דם נימיים מלוקק ונשאב לקיבה דרך הלוע. רוק הזבוב המופרש עלול לגרום לרגישות מקומית עד אלרגיה. לקבוצה חשיבות רפואית בשל מינים אחדים המהווים וקטורים לגורמי מחלה (לא בישראל) – הנקבה ניזונה מספר פעמים וממארחים שונים. באזורים שונים בעולם הם מהווים מטרד קשה ביותר לאדם ולבקר ומונעים התיישבות קבועה.
מקורות נבחרים:
רשימת מקורות ותודות מופיעה בחלק א'
תודות:
רשומה בהיקף כזה לא הייתה יוצאת לפועל ללא עזרה של רבים וטובים, בעצה טובה, ידע מקצועי, הערות חשובות, הגהה ותרומת תמונות.
תודה מיוחדת לדר' ליאת גדרון-הינמן, השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות וגם תלמידת דוקטורט של אמנון פרידברג ז"ל, על העזרה המקצועית בהכנת הרשומות. תודה רבה גם ללאוניד (לייבעלע) פרידמן, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט אוניברסיטת תל־אביב וגם שנים רבות יד ימינו של אמנון פרידברג ז"ל, על העזרה המקצועית.
כל הזכויות על התמונות שמורות לצלמים. תודה על תרומת תמונות ל: ערן לוין, עמירם לוי שקד, יעקב סלביץ, יאיר לופו, רועי גרדי, Alexandra Mareschi (איטליה)
התמונות צולמו בישראל, אלא אם מצויין אחרת על גבי הקרדיט המופיע על התמונה.