שערות יש לכולנו, הרי הן אחת התכונות הייחודיות ליונקים ומה בנוגע לחרקים (ופרוקי־רגליים בכלל)? מדוע חרקים שעירים? מה זה נותן להם? מה זה נותן לנו?

ביונקים (הומיאותרמיים) שיער (עשוי קרטין) התפתח כאלמנט מבודד השומר על חום הגוף. במהלך האבולוציה קיבל השיער תפקידים נוספים, למשל: הגנה על אזורים רגישים (במינים אחדים השיער הפך לקוצים), מתפקד כאלמנט ויזואלי להעברת מסרים חברתיים בתוך המין (הבדלים בן זכר לנקבה או דירוג חברתי) או בין מינים. במינים רבים משמש חלק מהשיער כאמצעי חישה כמו השפם אצל חתוליים, כלביים ועוד.
לחרקים (פויקילותרמיים) כסות מבודדת אינה משמעותית מאחר ויכולתם בייצור חום עצמי מוגבלת מאוד. למעשה שיער של החרקים אינו שיער כלל, אצל חרקים מדובר בזיפים (עשויים כיטין). זיפים דקיקים וגמישים, עבים ונוקשים, קוצניים, קצרים או ארוכים. זיפים בגדלים ואורכים שונים משמשים למטרות מגוונות הנוגעות לחישה, הגנה ושימוש ככלי עזר.
זיפי חישה
זיפי חישה מצויים על רבים מאיברי גוף החרק. יש ארוכים הנראים לעין ויש זעירים הנראים רק תחת הגדלה. מרבית הזיפים משמשים כאמצעי חישה; איברי חישה מכניים (מגע, תאוצה, מהירות), איברי חישה כימיים (טעם וריח) ואיברי חישה הקולטים שינויים סביבתיים (לחות, טמפרטורה).
זיפי חישה מכניים (מכנורצפטורים) לובשים צורות שונות כאשר הפשוטה שבהן היא שערה המצויה בכיס קרומי שבבסיסו תא עצב. תזוזת הזיף גורמת לשינוי מתח הקרום ושינוי זה מועבר לתא העצב. יש שערות חישה השקועות בתוך הקוטיקולה ואינן נראות לעין.
אצל חרקים מעופפים נמצא זיפים האחראים על חישת תנועת האוויר בתעופה ומנטרים; מהירות תעופה, זויות תעופה, כיוון, תאוצה ועוד. באחרים הרגישות לתנועת האוויר גבוהה מאוד (מהירות של מ"מ בשניה ופחות) וזו מספקת מידע על קרבת ותנועת חרקים אחרים, זיהוי טרף או טורפים בסמוך לחרק (זו אחת הסיבות שחרקים רבים מרגישים בקרבתנו למרות שאנו מקפידים לא לזוז). במפרקים מוצאים ריכוזי שיער הנקראים כריות. אלו מספקות מידע על מצב איברים ביחס אחד לשני. לדוגמא: תיאום ראש, גוף ורגליים החשוב במיוחד לחרקים טורפים.

שערות המצויות בפיסת הרגל (פרפראים, זבובאים) משמשות בחלקן לחישת טעם או לניטור תנועת רגליים. שערות החשות בטעם או ריח (כמורצפטורים) בנויות שונה. בדרך כלל מדובר בשערות המנוקבות באלפי נקבים (15-10 ננומטר קוטרם) המובילים אל חלל זיף המלא בנוזל בו טובלים קצות העצבים. דרך הנקבים חודרות מולקולות ריח המזוהות על ידי תאי חישה יעודיים. שערות כאלו מצויות באיברים שונים כולל במחושים וגפי הפה ולעיתים גם בקצה איברי הטלה של נקבות הזקוקות למידע אמין על טיבו של המצע אליו תוצמדנה הביצים.
זיפי הגנה והסוואה
זיפים נוקשים וחדים משמשים גם להגנה. במינים מסוימים זיפים מכילים רעלים צורבים המופרשים בנגיעה. במקרים אחדים נמצא זיפים שבירים הגורמים לגירויי נשימה וצריבה במגע עימם.

זיפים משתלבים לעיתים במערך ההסוואה של החרק. בשילוב של צבעים שונים הם שוברים צורה ויוצרים טקסטורה המשתלבת בסביבה. במינים החשופים לקרינה רבה (במדבריות למשל) מוצאים זיפים בצבע כסוף המחזיר קרינה ומקטין אפשרות להתחממות יתר. דרגות צעירות של חרקים שונים מצמידות לזיפים חלקי צמחים או שיירי טרף לשמש כהסוואה. במינים ארסיים מוצאים שיער בצבעים ניגודיים ובולטים המשמשים כדגל אזהרה.
זיפים ככלי עבודה
יש חרקים המצוידים בזיפים המשמשים כ'מכשיר' או אמצעי שאינו חישה או רק בלעדי לחישה. במינים החיים על / בתוך מצע שאינו יציב (חול או מים) זיפים משמשים להגדלת שטח פנים לייעול התנועה. במינים חופרים, ריכוז זיפים ברגלי החפירה מייעל סילוק קרקע, חפירה או תנועה בתוך החול. מברשות זיפים בפיסות הרגל מאפשרות לחרקים שונים הצמדה טובה יותר למצע חלק או רטוב. אצל חרקים ההולכים על המים מברשות זיפים על פיסות הרגלים לוכדות אוויר המשמש ככרית המחליקה על קרום מתח הפנים של המים. בחרקים טורפים זיפים נוקשים משמשים ללפיתת הטרף, אלה מפותחים על הרוב ברגליים הקדמיות או הזוג השני.


בחרקים הפעילים במים יש זיפים הלוכדים בועות אוויר המשמשות לנשימה. אצל שוכני מים זיפים צפופים משמשים גם ללכידת מזון. דבורים נעזרות בזיפים מיוחדים לאיסוף אבקה מפרחים. במינים מאביקים (חיפושיות, זבובים, דבוראים) מוצאים זיפים האוספים אבקה העוברת לפרחים אחרים במהלך סבב הביקורים היומי של החרק.
קצת פולקלור
בימי קדם חרקים שמשו כבסיס לתרופות על פי צורתם או התנהגותם. תמציות של חרקים שעירים (זבובים, דבורים) שימשו להכנת תמיסות למניעת התקרחות.

קצת טקסונומיה
טקסונומיה עוסקת, בין השאר, בהגדרת מינים ומשתמשת בכלים שונים כדי לייצר כלים חד־ערכיים למיון וזיהוי מינים. בקבוצות שונות של חרקים מוצאים מערכי זיפים ייחודיים. זיפים אלה ממופים וכל אחד מקבל שם ומספר. מיפוי זיפים וקשקשים מאפשר ליצר מעין תעודת זהות למינים ספציפיים.

סיכום
אצל חרקים (ופרוקי־רגליים נוספים) זיפים משמשים כאיברי חישה חיוניים, לעיתים רב־תכליתיים אשר בלעדיהם הם כעיוורים וחרשים. במהלך האבולוציה הפכו הזיפים לכלי חישה מדויקים להפליא המסוגלים לחוש בשינויים מזעריים בסביבת החיים, רק לאחרונה הצלחנו לייצר לחלקם מקבילים מלאכותיים. קליטה יעילה של מידע מהסביבה היא תנאי מוקדם והכרחי להשרדות הפרט והמין כולו וחרקים לקחו את הנושא הזה לשיאים שעדיין לא הגענו אליהם.
הכרת מנגנוני החישה הללו חיונית לא רק להבנת הביולוגיה של החרקים אלא הכרחית גם להבנה כיצד להתמודד עם חרקים מזיקים וכיצד לעודד חרקים חיוניים כמאביקי חקלאות ומדבירים ביולוגיים. להבנת מנגנונים ביולוגים אלה יש השלכות בתחומים נוספים כדוגמת: ניטור כימי של חומרי נפץ, מזהמים סביבתיים ואפילו ניטור מחלות בשלבים ראשוניים.